היום שאחרי הפיטורים / צילום: Unsplash, jukan tateisi
בכל הנוגע לפיטורים, ההנחה הרווחת היא שהעובדים נתונים לחסדי המעסיק, אבל יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לחזק את ההגנות המקצועיות שלנו עוד בזמנים שהמשרה מחוץ לרשימת הקיצוצים.
ב־12 השנים שבהן הדרכתי עובדים שפוטרו, הבנתי שהזמן הנכון להתכונן לאפשרות של פיטורים הוא לפני שנאחזים בהלם והחרדה מפניהם. אז הראש פחות צלול בדרך כלל. הנה כמה דרכים להתחיל.
1. עדכנו את חומרי המיתוג שלכם
כמו בדיקות תקופתיות שנועדו לשמור על בריאותכם, חשוב לעדכן באופן שגרתי את קורות החיים ואת פרופיל לינקדאין שלכם. יהיה זה נכון לדאוג לעדכונים האלה כל עוד אתם יכולים לעשות זאת, ולפני שאתם מוכרחים לעשות זאת.
האופן שבו אתם מציגים עצמכם מעביר את הערך שאתם יכולים לתת למעסיק וקובע איך מעסיקים פוטנציאליים יגיבו אליכם. כדי לשמור על המוניטין המקצועי שלכם, חובה לעשות זאת, ובכל זאת שיפוץ קורות החיים והפרופיל בלינקדאין היו מהפעולות הכי קשות לביצוע מבחינת הלקוחות שהדרכתי כקואצ'רית של מובטלים טריים.
בזמן ייאוש בעקבות אובדן הפרנסה וספקות גדולים בנוגע לשאלה אם יכלו לשנות את התוצאה, מפוטרים טריים מתקשים למצוא את הביטחון הנדרש כדי לקטלג את ההישגים שלהם ולארגן אותם באופן קוהרנטי. לכן שמירה על קורות חיים ועל חומרי מיתוג מעודכנים כל הזמן תשתלם במקרה שתפוטרו.
ודאו שקורות החיים שלכם והפרופיל בלינקדאין כוללים כישורים חדשים שרכשתם ופרויקטים שהייתם מעורבים בהם. אם אינכם בטוחים אילו הישגים מדידים יהיו הכי משמעותיים למעסיקים שלכם, קראו שוב הערכות מקצועיות מהעבר או בקשו מקולגות להיזכר במצבים שבהם התרומה שלכם הורגשה. הנה כמה שאלות שתוכלו לשאול אותם:
● מדוע המקרה הזה בלט לדעתך?
● איזה תפקיד שיחקתם שזכור להם לטובה, ולמה?
● אילו חוזקות שלכם בלטו מבחינתם באותה סיטואציה?
אתם יכולים גם לנסח תבנית למכתב מקדים לקורות חיים ולנסח מראש כמה משפטים שיציגו אתכם מקצועית, באורך דקה, ותוכלו לשלוף במקרה שיפטרו אתכם.
2. צרו רשימת דברים שאתם מעריכים
תהליך המיתוג האישי שלכם כולל התבוננות עצמית. התבוננות כזאת אינה נוגעת רק לחשיפה והעברת הערך שאתם יכולים לתת למעסיק, אלא גם הבנה פרואקטיבית של מה אתם רוצים מהמעסיק הפוטנציאלי שלכם. אל תחכו לפיטורים כדי לשאול את עצמכם שאלות כמו האם אתם זקוקים ללוח זמנים גמיש כדי שתוכלו גם לאמן את קבוצת הכדורגל של הילד, האם אתם מחפשים תרבות ארגונית שמקדמת אנשים מתוכה, האם אתם מעוניינים בעבודה עם ערך מבחינתכם.
חיוני להבין אם ארגון מסוים יכול להעניק לכם את ההזדמנויות ואת סגנון החיים שאתם מעוניינים בהם, ולא תוכלו להגדיר זאת בדיוק אם לא תגבשו קודם כול רשימה של הערכים המובילים שלכם. הידע העצמי הזה הוא העדשה שדרכה תוכלו להעריך התאמה כשאתם בוחנים חברות פוטנציאלית. חשבו באיזה אופן המעסיק הנוכחי והקודם שלכם לא הצליחו לזהות מה חיוני לכם ומה הייתם מחפשים בפעם הבאה, ונסו לעשות ויזואליזציה של התסריט האידיאלי מבחינתכם.
כשאתם שוקלים את היתרונות שהייתם רוצים למצוא אצל מעסיק, חשבו שוב על ערכי הליבה שלכם ושאלו עצמכם את השאלות הבאות:
● מה הופך אותי למאושר ורגוע?
● מה באמת מעניק לי סיפוק?
● איפה נתתי יותר מדי מעצמי בשביל מעט מדי בחזרה?
3. סדרו את העניינים הפיננסיים שלכם
חלק מהחברות מציעות תשלומי פיצויים לעובדים שנפגעו עקב צמצומים, אך לא כולן. אם יש לכם כסף מזומן בחשבון חיסכון לעת חירום, תהיו מוכנים יותר, מאחר שהוא יכול להתווסף לתשלומי פיצויים ודמי אבטלה שאולי תקבלו. מומחים פיננסיים ממליצים לאנשים לתחזק חיסכון שיוכל לקיים אותם בין שלושה לשישה חודשים, כלומר לשים בצד מספיק כסף להוצאות חיוניות כמו שכר דירה, תחבורה, מזון ובריאות.
כדי להתכונן פיננסית, לאו דווקא תצטרכו להפריש כסף רב מכל משכורת. התחילו בקטן והגדילו את היקף החיסכון מדי פעם. לדוגמה, אפשר להתחיל מחיסכון של 5% מהשכר, ואחר כך בהדרגה להגדיל את האחוזים. עבור קרן החירום שלכם, שקלו להשקיע את הכסף בחשבון חיסכון שנותן תשואה גבוהה ומציע ריבית גבוהה באופן משמעותי מחשבון חיסכון רגיל, אך מהווה השקעה פחות תנודתית מהשקעה בשוק המניות.
4. הפרידו בין המכשירים האישיים לעבודה
המגפה הכריחה עובדים רבים לערבב בין החיים המקצועיים לחיים האישיים - לעבוד משולחן המטבח או מחדר השינה, ומצד שני להשתמש במכשירי טלפון של המשרד למטלות אישיות. זה אמנם נוח ויעיל מבחינת עלויות, אך שימוש במחשב משרדי לצרכים אישיים מעמיד את המידע הפרטי שלכם בסיכון במקרה שמפטרים אתכם. הדרך הפשוטה ביותר להפריד עבודה אישית מנתונים של המשרד היא להשתמש רק במכשירים בבעלותכם לצרכים אישיים.
פיטורים עשויים להיות אירוע טראומטי, אבל ככל שתהיו מוכנים יותר, כך הפיטורים ישפיעו פחות על בריאותכם הנפשית ועל מצבכם הפיננסי, וכך יהיה לכם יותר קל למצוא עבודה חדשה.
© Harvard Business School Publishing Corp