בוריס ג'ונסון התפטר מראשות ממשלת בריטניה / צילום: Reuters, The Yomiuri Shimbun
ספק אם יש ראש ממשלה בריטי שעבר השפלה פומבית כמו זו שעבר בוריס ג'ונסון בשתי היממות האחרונות. אחד אחרי השני, עשרות שרים בכירים, שרים זוטרים, חברי ממשלה וחברי מפלגה מן השורה פירסמו מכתבים שבהם הם מבקרים בחריפות את חוסר האמינות שלו, את הטעיית הציבור, את הערכים המוסריים הנחותים שלו ובשורה התחתונה - את חוסר היכולת שלו להמשיך ולכהן בתפקיד הרם של ראש ממשלת בריטניה. עד שהודיע על ההתפטרות נספרו בתקשורת הבריטית 55 כאלה, כולל מצד שרים שמינה רק יממה קודם לכן.
● מה מפלגות יכולות ללמוד מהשמרנים הבריטים: איך להיפטר ממנהיג כדי לנצח | יואב קרני, פרשנות
ג'ונסון הביא את זה על עצמו. הפוליטיקאי היוצא-דופן, קמפיינר פוליטי מוכשר, מי שיודע לגרוף את אהבת הקהל בשילוב של קלילות ואידיאולוגיה, מי שראה בעצמו מועמד לתפקיד מנהיג מאז שעבר את "מסלול החיול" הבריטי של בתי ספר פרטיים יוקרתיים ואוניברסיטת אוקספורד, נאחז בקרנות המזבח וסירב לפרוש עד הרגע האחרון. רק ברביעי בלילה הוא דיבר על "להוביל את בריטניה קדימה" והבטיח להוריד מסים, ואפילו פיטר בעל ברית ותיק, שר שיצא נגדו, והתחייב לאייש את כל עשרות המקומות שהתפנו בממשלה. הניתוק שלו מהמציאות היה יוצא דופן.
אבל בחמישי בבוקר, בשאריות הכבוד שהוא ניסה לאסוף לאחר המהלך הכושל, יצאו הדיווחים על כך שיודיע על התפטרות בשעות הקרובות. ראש הממשלה שאחראי יותר מכל להוצאת בריטניה מהאיחוד האירופי, מהלך היסטורי שמשתווה לאלה של אלילו ווינסטון צ'רצ'יל, נפל קורבן לאופי שלו עצמו. להתפטרות שנובעת כמעט לחלוטין משורה של הטעיות, שקרים, הסתרה ואופי שפשוט לא התאים לתפקיד ראש המפלגה השמרנית.
אופיו והתנהלותו של ג'ונסון היו בעוכריו
הדבר היוצא דופן הוא שרק לפני שנתיים, ג'ונסון נחשב למושיע של המפלגה. הוא נבחר על ידי המפלגה להנהיג אותה ב-2019, לאחר שסייע להדיח את תרזה מיי על רקע כשלונה להביא להסכם ברקזיט מול האיחוד האירופי. הוא קרא לבחירות בזק ובדצמבר של אותה שנה הוביל את המפלגה השמרנית להישג הגדול ביותר שלה מאז ימי תאצ'ר, כשזכה ב-365 מושבים והביס את הלייבור שהובלו על ידי ג'רמי קורבין. למפלגה יש עדיין רוב של כ-80 חברי פרלמנט, שנזקף לזכותו. הוא הצליח לשנות דפוסי הצבעה של עשורים על ידי התרכזותו בברקזיט וברצון לממש אותו. הוא גם הצליח להוביל את המהלך ולהביא לפרישה בהסכמה של בריטניה מהאיחוד לפני כשנתיים.
ג'ונסון נחשב לפוליטיקאי יוצא-דופן, שאינו "משחק לפי הכללים". הוא כיהן שתי כהונות מוצלחות כראש העיר לונדון, אחרי קריירה כעיתונאי וכבעל-טור שביקר באופן שיטתי את החברות של בריטניה באיחוד האירופי. הוא התגייס לשכנע את הציבור להצביע בעד הברקזיט במשאל העם ביוני 2016, ולאחר מכן פילס את דרכו לראשות המפלגה כדי לממש את ההחלטה.
אבל כפי שעולה משלל מכתבי ההתפטרות שפורסמו בזה אחר זה ביממה האחרונה - אופיו האישי וההתנהלות שלו הם אלו שהיו בעוכריו. בעיות אמינות איפיינו את ג'ונסון במשך שנים, עוד מימיו כעיתונאי, אך כאשר התגלה שהוא הטעה - או שיקר - כשאמר שלא הפר את כללי בידוד הקורונה שהוא עצמו חוקק, התמיכה בו צנחה. 70% מהציבור סבור כי הוא שיקר, והמשטרה השיתה עליו קנס באביב על השתתפותו במסיבות ובאירועים בניגוד לנהלים.
מרד פומבי שלא נראה בבריטניה
הקש ששבר את גב הגמל היה הגילוי לפני כיומיים כי בוריס ג'ונסון שיקר כשאמר שלא ידע על ההאשמות של כריס פינצ'ר בהטרדות מיניות לפני שמינה אותו לתפקיד סגן המצליף של הסיעה השמרנית. שני שרים בכירים הובילו את המרד, ואחריהם הצטרפו יותר מ-55 שרים זוטרים וחברי פרלמנט בתפקידים ממשלתיים, שבזה אחר זה פירסמו את מכתבי ההתפטרות שלהם בטוויטר. ביום רביעי בלילה התקיימה פגישה בה ג'ונסון "נאחז בקרנות המזבח" ולא הקשיב לשרי הקבינט שלו שביקשו שיתפטר.
ביום חמישי הבין ג'ונסון כי הקרב אבוד. אפילו שר האוצר הטרי נדים זהאווי, שמונה רק אתמול, יצא באופן פומבי לתקשורת בבוקר יום חמישי וקרא לג'ונסון להתפטר באופן מיידי. הוא הגן על ג'ונסון בתוכניות הטלוויזיה שבהן התארח כשר האוצר החדש, אבל יממה לאחר מכן פירסם מכתב בו ביקש ממנו להתפטר. "אתמול הבהרתי לראש הממשלה ביחד עם עמיתי שיש רק דרך אחת לפתרון המצב, ושהוא צריך לעזוב את התפקיד בכבוד. מתוך הערכה, ותקווה שהוא יקשיב לידיד ותיק במשך יותר מ-30 שנה, שמרתי את הפרטים לעצמי". "אני שבור-לב שג'ונסון לא הקשיב לעצה", כתב זהאווי.
דקות לאחר מכן יצאה ההודעה על ההתפטרות הקרובה, ואחרי זה התייצב ג'ונסון מול המצלמות והודיע בקולו על הצעד שהבטיח ערב לפני כן לא לעשות. כעת תפתח ההתמודדות על תפקיד ראש הממשלה - שני סיבובים שבהם ינופו המועמדים לשני מובילים ואחד ייבחר באמצעות הצבעות בדואר. עד כמה הידרדר מצבו של ג'ונסון ביומיים האחרונים? כעת השיחות במפלגה השמרנית הן כיצד לסלק אותו מהשלטון כבר בימים הקרובים, ולא לתת לא להישאר רגע אחד נוסף בתור ראש ממשלת מעבר. כמו גיבור מהמחזות הקלאסיים היוונים שאותם ציטט ג'ונסון בכל הזדמנות, עומק הנפילה שלו משתווה רק לנסיקה שחזה לעצמו.
דרמה פוליטית בתזמון קשה לבריטניה
ג'ונסון עוזב את ראשות ממשלת בריטניה בזמן משבר כלכלי פנימי ובינלאומי, והמלחמה הגדולה ביותר המתנהלת על אדמת אירופה ב-80 השנים האחרונות. שיעור האינפלציה בבריטניה ממשיך לטפס ועשוי להיות דו-ספרתי בקרוב, ומשבר יוקר המחייה עומד בראש סדר היום של הציבור, למרות צעדים מוניטריים נחושים מצד בנק אנגליה. התזמון של העזיבה שלו הוא אישי, יותר מדי תקריות של חוסר-אמינות והסתרה שהביאו למרד פומבי וחסר-תקדים בהיקפו בתוך המפלגה השמרנית, אבל ספק אם היה יכול להתבצע בזמן פחות מתאים.
בנושא אוקראינה, לכל הפחות, לא צפוי שינוי מדיניות מצד בריטניה. ההצהרות ימשיכו להיות לוחמניות. הנשק והרקטות נגד הטנקים שעשו שמות בשריון הרוסי ימשיכו להישלח מזרחה. המועמד המוביל בסקרים להחליף את ג'ונסון הוא שר ההגנה בן וואלאס, שיצק תוכן בחודשים האחרונים בהבטחות הסיוע של ג'ונסון לאוקראינה.
בנושא המדיניות הכלכלית, התמונה הרבה פחות ברורה. ג'ונסון ושר האוצר שלו רישי סונאק (וקודמו בתפקיד), זיגזגו במהלך כל השנתיים וחצי שבהן כיהנה הממשלה הנוכחית בין מדיניות שמרנית טיפוסית לצעדים סוציאל-דמוקרטיים כמו רשתות ביטחון לעצמאיים וסיוע נדיב לשכבות החלשות. כמו ממשלות אחרות באירופה, הבריטים פתחו את הארנק כדי לתמוך במשק בשעת החירום של המגפה. ג'ונסון ניסה לכבוש בכך את מצביעי הלייבור שהקנו לו את הניצחון הגורף ב-2019, אלו שהצביעו לשמרנים בפעם הראשונה רק בגלל שרצו שהברקזיט יתבצע סוף סוף. לפי הסקרים, זה לא עבד. השמרנים צללו ל-33% תמיכה, בעוד ה"לייבור" נסקו ל-40%. רק כעת, בערוב כהונתו, מבטיח ג'ונסון להפחית מסים, וייתכן כי יצליח לעשות זאת בממשלת המעבר שהוא ינסה לכונן כעת, אחרי שרוב המשרות בממשלה התפנו. השאלה אם המפלגה השמרנית תיתן לו את הזכות להוביל את ממשלת המעבר, או שתיפטר ממנו במהירות, עדיין פתוחה.
כמותה גם שאלת הברקזיט. אין ספק שההישג יהיה רשום על שמו של ג'ונסון בעתיד. הוא אכן הצליח לבצע פרישה מוסכמת כפי שהבטיח, גם אם נאלץ לעגל כמה פינות משפטיות בדרך. אבל התהליך עוד לא נגמר. המחליף או המחליפה שלו יצטרכו לקבוע אם היחסים מול האיחוד האירופי יהיו ידידותיים או לעומתיים. סוגיות של דיג, של מסים, של סחר חופשי ושל ריבונות משפטית עדיין צפויות לעלות בין בריטניה לבין האיחוד האירופי.