השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
האם ישראל תוכל להציג הישגים בוועידת האקלים של האו"ם שתפתח בסוף החודש, כפי שקיווה ראש הממשלה, נפתלי בנט? כלל לא בטוח. בשל התנגדויות מהותיות של משרדי האוצר והאנרגיה לחוק, המשרד להגנת הסביבה בהובלת השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, מעדיפים שלא ליישר קו עם ריכוך משמעותי של החוק כפי שדורשים המשרדים האחרים. לפי גורמים בממשלה, בשלב זה החוק לא יקודם בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון, לאחר שבמשרד להגנת הסביבה הורידו את הנושא מסדר היום, ואף מבטלים פגישות בנושא.
בשבוע שעבר, הגישו משרדי הממשלה את התנגדויותיהם לנוסח החוק של המשרד להגנת הסביבה. במשרדי האוצר והאנרגיה מתנגדים בתוקף לקביעה של יעדים קשיחים בנושא הפחתת הפליטות בחוק, ודורשים להותיר את הנושא מחוץ למסגרת החוקית, ולאפשר להם גמישות עתידית בנושא. זאת, למרות שהממשלה כשלה בהשגת יעדי האנרגיה המתחדשת הצנועים שהציבה לעצמה בהחלטת ממשלה לשנת 2020 והיא למעשה אינה מחויבת באופן חוקי כלל לעמוד ביעדים כלשהם. נכון לסוף 2020, 94% מהחשמל בישראל מיוצר ממקורות מזהמים, ורק 6% מאנרגיה מתחדשת. גם היעד המקורי - 10%, נמוך מאוד ביחס ליעדים שהציבו מדינות בעולם.
במשרד להגנת הסביבה חוששים שללא מסגרת חוקית שתקבע יעדים וקווים מנחים לתכלול הטיפול בנושא הפחתת הפליטות ואספקטים שונים הנוגעים למשבר האקלים, ישראל תמצא את עצמה שוב במצב של הצהרות שאינן מגובות במפת דרכים להשגת יעדים, ותעמוד שוב בפני כישלונות בנושא. זאת, כאשר מרבית משרדי הממשלה אינם הופכים באופן התנדבותי את הטיפול בנושאים סביבתיים לעניין מהותי בסדר יומם.
במשרד להגנ"ס מאמינים: עדיף להמשיך בשיח אחרי כנס האקלים
למרות שבמשרדי הממשלה מנהלים שיח אינטנסיבי בנושא, נכון לשלב זה אין התקדמות מהותית בנושאי ליבה הנוגעים לחוק. לשרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, חשוב מאוד לקדם את החוק, שגם עבר בחודשים האחרונים מקצה שיפורים משמעותי במשרדה, אך גורמים במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי יעדיפו שלא לקדם חוק דל מתוכן, ולהמשיך את השיח בנושא לאחר שתשוב המשלחת הישראלית מכנס האקלים של האו"ם.
בכנס, שייפתח בסוף החודש, יציגו מדינות העולם תוכניות לאיפוס פליטות עד שנת 2050. לישראל, אין כל כוונה לאפס את פליטותיה עד אמצע המאה, והתוכנית שהציגה בנושא היא שמרנית ומדודה ביחס לעולם. זאת, כאשר עד עתה גישת הפחתת הפליטות שלה התבססה על הפחתה לנפש של הפליטות ולא הפחתה אבסולוטית, כך שביחס לגידול האוכלוסיוה, פליטותיה אף עולות. במשרד להגנת הסביבה מקווים שהשהייה של ראש הממשלה נפתלי בנט ושרת האנרגיה קארין אלהרר בקרב מנהיגי העולם תשפיע על המוטיבציה שלהם לקדם עשייה משמעותית בתחום, זאת כאשר הם יימצאו בעמדת נחיתות משמעותית מול יתר המנהיגים סביב השולחן.
ארגוני הסביבה דורשים לא לקדם חוק ריק מתוכן
ההתנגדות העיקרית לסעיפים משמעותיים בחוק מגיעה מצידם של משרדי האוצר והאנרגיה, למרות שגם במשרד המשפטים ישנה התנגדות, ומשרדי הכלכלה והתחבורה מבקשים לבצע בו שינויים גם הם. במשרד האנרגיה חוששים שהחוק יפקיע מהם סמכויות הנוגעות למשק החשמל, בעוד שהם אלו שבסופו של נושאים באחריות המיניסטריאלית, ולא מוכנים להתחייב ליעדים כמותיים או מדידים, בין היתר. במשרד האנרגיה אף סבורים שהמנגנונים המוצעים בחוק יפגעו בעבודת המשרדים ובקידום מטרות הממשלה.
במשרד האוצר, מבקשים כי ככל ויקודם חוק אקלים, עליו לקבוע מסגרת להגשת תוכניות לממשלה, אך לא לעגן יעדים בחוק. זאת, כאשר לדעתם היעדים לבדם מהווים איתות למשק והבהרה לכל הנוגעים בדבר, הן בממשלה והן במגזר הפרטי, כי הפחתת הפליטות בהתאם ליעדים דורשת פעולה רב- מימדית. עם זאת, היות וחלק ניכר מהפחתת הפליטות צפויה להתבסס לאורך זמן על פיתוחים טכנולוגיים שעדיין אינם קיימים, "היעדים הם מפת דרכים בלבד, ולא מסגרת כמותית פרטנית קשיחה". היכולת של ישראל לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה - 30% אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030, יעד שנחשב לנמוך ביחס לעולם, מוטלת בספק רב, בשל קשיים ביורוקרטיים. ההחלטה על הפחתת פליטות ל-2050 מסתמכת על התפתחויות טכנולוגיות שלא קיימות בשלב זה.
לאחר שהמדינה התמהמהה לאורך שנים עם קידום אנרגיה מתחדשת, ובשטחים המבונים היא כמעט ואיננה קיימת, בארגוני הסביבה וגם במשרד להגנת הסביבה מערימים קשיים סביב קידום טורבינות רוח (בשל תמותת ציפורים ותרומתן הקטנה לקידום אנרגיה מתחדשת), ואף לפריסת שדות סולריים גדולים בשטחים הפתוחים. כך שהדרישה להפחתת יעדים, נתקלת בחסמים רבים שיש לפתור.
מנגד, הדרך להפחתת פליטות עוברת למשל גם בחשמול התחבורה - שתביא לגידול בצריכת החשמל ובתשתיות הדרושות לכך. לאור זאת, חוששים באוצר שמסגרת חוקית לא תסייע בקידום תשתיות, אך תבלום מנגד קידום של מאגרי גז, יצוא גז והקמת תשתיות פוסיליות, שככל שלא תהיה התקדמות בזירת האנרגיה המתחדשת - יידרשו עבור היציבות האנרגטית של אוכלוסיית ישראל הגדלה.
"שרת האנרגיה יחד עם פקידי האוצר מרוקנים את החוק מתוכן"
בארגונים הירוקים דורשים מהמשרד להגנת הסביבה שלא לקדם חקיקת אקלים ריקה מתוכן, גם במחיר של ויתור כולל על החוק בשלב זה, ולא להיענות ללחצים המופעלים על ידי המשרדים האחרים. אלעד הוכמן, מנכ"ל "מגמה ירוקה", אומר כי "אין טעם בחוק אקלים במתכונות הנוכחית. שרת האנרגיה יחד עם פקידי האוצר מרוקנים את החוק מתוכן ופוגעים באינטרס הציבורי והכלכלי של ישראל. אנו נעמוד מאחורי המשרד להגנת הסביבה שלא להיכנע. חייבת לצאת דרישה ברורה שבמסגרת החוק יהיו יעדים ברורים לתוכניות היישום הממשלתיות, וכן שתוכניות אלו יהיו בהובלת המשרד. אחרת מדובר בעוד ישראבלוף - שם תואר לחוק לכאורה מחייב, אך למעשה אין בו דבר שיכול להוביל לשינוי אמיתי".
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל ארגון "אדם, טבע ודין" שאף היה שותף לניסוח חוק האקלים, אומר כי על המשרד להגנת הסביבה לעמוד על דרישות מינימליות בתזכיר חוק האקלים, ולא להתפשר עליהן בשום אופן: "החוק חייב לקבוע כי המשרד להגה"ס הוא המשרד המקצועי שיוביל את כל הקשור למדיניות הפחתת הפליטות וההיערכות להתמודדות עם נזקי האקלים. אין להתפשר על היעדים הקבועים כעת בתזכיר להפחתת פליטות עד שנת 2050, מכיוון שגם הם בבחינת מינימום הכרחי, אינם שאפתניים מספיק ולא יובילו לאיפוס פחמן מלא. בנוסף, אין להתפשר על הסמכות הניתנת למשרד להגנת הסביבה לחייב הגשת מסמך בחינה של ההשפעות הצפויות של מדיניות בתחומי תשתיות תחבורה, הקמת מבנים או אנרגיה, על פליטת גזי החממה, ואין להתפשר על הליך שיתוף ציבור בנוגע לתכנית הלאומית להפחתת גזי החממה, שתוכן ע"י ועדת השרים לענייני אקלים, כפי שקובע כעת התזכיר".
יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית", טוען שהתנהלות משרדי הממשלה משקפת מצב איתו נאלצים במשרד להגנת הסביבה ובארגוני הסביבה להתמודד לאורך שנים, כאשר גם החירום האקלימי העולמי, לא מצליח לעורר את אותם משרדים מהתנגדויותיהם המסורתיות. לדבריו, "אין חדש תחת השמש. משרדי הממשלה ממשיכים להתקוטט ביניהם, במקום לשרת את הציבור. משרד האוצר אינו מפתיע. גישתו הצרה ועמדותיו הפוגעניות בסביבה ידועות זה מכבר. מאכזב להיווכח כי השרה אלהרר טרם אימצה ראיה אינטגרטיבית, ומתבוננת דרך הפריזמה הצרה של בכירי משרדה לדורותיהם".
ספיר הוסיף כי "טוב שהשרה זנדברג מציבה גבולות אדומים וכולי תקווה שהיא לא תתקפל בפני רוה"מ ברגע האחרון ותאשר את סירוסו של חוק האקלים, רק כדי להגיע עם הצהרה חלולה לוועידת גלזגו. עוד אציין כי למי שהיה ספק משך השנים כי התעשיינים הם שמנהלים את ההצגה ולא נבחרי הציבור, מקבל כעת הוכחה נוספת לכוחם והשפעתם של התעשיינים על שיקול הדעת הממשלתי. עצוב להיווכח שכך מתנהלים הדברים במדינה נאורה. שוב הציבור יוצא נפסד. שוב המדינה נרמסת בפני אדוני הממון".