פתאום כולם היו רוצים להיות המפלגה השנייה בגודלה בישראל

התוכנית להחלפת נתניהו של ציר "רק-לא-ביבי" בנויה על ההערכה כי הליכוד אכן יהיה המפלגה הגדולה, אבל העומד בראשו, אף שיקבל ראשון את המנדט להקמת ממשלה, לא יצליח לעשות כן. ההנחה הזו בנויה על כך שעם החרדים וסמוטריץ' המתחזק אין לנתניהו רוב, וימינה של בנט עשויה להיות לשון המאזניים האמיתית, שכן היא לא הצהירה שלא תשב עם נתניהו - וסיבותיה עמה.

לפי התסריט הזה, בנט לא ייעתר לנתניהו, והקמת הממשלה תיפול על המפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד, שכרגע היא "תקווה חדשה" של גדעון סער. הסכם הרוטציה בין גנץ ללפיד עם הקמת כחול לבן קבע את התקדים של ראש מפלגה בינונית על כס ראש הממשלה. הוא אמנם לא התממש, אבל בנט שינן את עקרונותיו. כלומר, כדי להגיד 'לא' לנתניהו יצטרכו ראשי גוש "רק לא ביבי" להבטיח לבנט את משאת נפשו - ישיבה על הכיסא המרכזי בשולחן הממשלה, במסגרת סבב ראשי המפלגות שם. זה יהיה תג המחיר.

צעד אחורה: המאבק העיקרי שיתחולל במחנה הזה הוא על מי תהיה המפלגה הגדולה ביותר אחרי הליכוד, וזו הסיבה היחידה שיאיר לפיד מוכן לשקול חיבורים עם אחרים. ראשון בתור הוא בוגי יעלון, שאך פרש מהחיבור עמו. אבל יעלון מצוי במו"מ גם עם חולדאי, שמצוי במגעים שקטים (בינתיים) עם מרב מיכאלי המובילה בעבודה, וגם עם עפר שלח ואפילו ירון זליכה. ממש מזכיר את התשדיר לאמצעי מניעה של הוועד למלחמה באיידס: כשאתה שוכב עם החברה שלך אתה שוכב גם עם החבר הקודם שלה, והחברה הקודמת שלו וכו'.

ביש עתיד ממש לא מתלהבים מזה, ויעשו רק את החיבור המינימלי שיבטיח את הניצחון בטבלה הפנימית מול סער - ורק אם לפיד יהיה המועמד היחידי לראשות הממשלה בחיבור הזה.

סער, מצדו, לא שוקל חיבורים אבל בונה את "הליכוד האמיתי". הצירוף של השר לשעבר בני בגין, ובנו של מייסד המפלגה, היא צעד סמלי ומשמעותי גם יחד. בגין נענה פעם אחת לקריאת נתניהו להצטרף כמשוריין ב-2015, אבל פרש משם לאחר שבקשתו להכניס שוויון בחוק הלאום לא נענתה. בתקווה חדשה אומרים שזה אינו סוף פסוק. יהיו עוד, וגם אם לא כעת, "יש הרבה ליכודניקים שישמחו להצטרף אחרי הבחירות, כשנראה שאנחנו יכולים להקים ממשלה".

המנצח בין לפיד לסער אמור להיות המועמד השני להקמת הממשלה אחרי נתניהו, ואם כל המהלך יצליח, לכהן ראשון בראשות הממשלה. אחרי שני אלה ימתין בנט, שאצלו משוכנעים כי יהיה ראש ממשלה ולו לחלק מהזמן בממשלה הבאה, גם אם מפלגתו תהיה סביב עשרה מנדטים - כאמור, לשון מאזניים.

חבר הכנסת מתן כהנא מימינה אומר לגלובס כי הדלת עם סמוטריץ' סגורה, ולא רחוק מכך עם חגית משה, היו"ר הטריה של הבית היהודי, שתחבור כנראה לסמוטריץ'. "העיסוק שלהם הוא פנים מגזרי, ואנחנו בהנהגה הן של כל הציונות הדתית, והן של הציבור ככלל". בהקשר לביקורת על עימותים שבהם היה שותף הרכש החדש, אביר קארה, אמר כהנא כי מדובר בנציג אותנטי של מגזר העצמאיים בישראל. "הוא לא חנה בבלי, הוא לוחם".

לדברי כהנא יהיו עוד גיוסים, אבל נראה שבנט מקדיש תשומת לב רבה מאוד לצד המסורתי, חילוני עסקי. לכן, הוא עשוי לאבד נתחים מהציונות הדתית לסמוטריץ', שמקבל הכשר מהבית היהודי - המפד"ל לשעבר.

לא נותנים עבודה

נחזור שמאלה. מרב מיכאלי עשתה צעד גדול לקראת ניצחון בפריימריז, לאחר שאיציק שמולי הודיע כי לא יתמודד מולה, וכן שהוא עוזב למסגרת פוליטית אחרת. מיכאלי מנגד אומרת לגלובס כי היא לגמרי לא שאננה, ואפילו מודאגת משיעור הצבעה נמוך, שכן הבחירות של מפלגת העבודה יהיו בקלפיות פיזיות וללא אפשרות דיגיטלית.

בסביבת מיכאלי מזהירים כי עמיר פרץ ואנשיו מנסים להרדים את השטח, ולהביא לשיעור הצבעה נמוך במיוחד, שאולי יביא להפתעה ולניצחונו של מיליונר ההימורים אבי שקד, המכונה בסביבה הזו "שלדון אדלסון של העבודה". כך, למשל, שלושה ימים לפני הבחירות טרם נשלחו הודעות לבוחר, ואין רשימה של קלפיות. בהנהלת העבודה מסבירים כי ההודעות יישלחו לאחר תום מועד הגשת המועמדות (ביום חמישי, 21/1).

מיכאלי זוכה לתמיכה של כמה מוותיקי המפלגה, כמו השר לשעבר אברהם בייגה שוחט, ושל חברי כנסת מהעבר הקרוב, כמו עומר בר לב ורויטל סוויד. בד בבד, היא כבר מכינה מועמדים מתומכיה שתריץ למקומות הראשונים ברשימה. המטרה היא יצירת באזז שיעיר קצת את העבודה, גם בסקרים, ויביא לקבלת הסכם חיבור טוב עם חולדאי.

שמולי בדרכו לכחול לבן, שם אישרו כי יש מגעים מתקדמים. הנהגת המפלגה חיזרה אחר שמולי כבר בבחירות הראשונות ב-2019, והוא תמך מאוד ביוזמת פרץ להתחבר אליה כדי להציל את העבודה. ההנחה היא כי הוא לא היה מוותר על המרוץ בעבודה, לולא היה בטוח ביכולתו להצטרף לכחול לבן.

גנץ צפוי לצרף למפלגה בשבוע הבא אישיות חדשה מבחוץ, אישיות מוכרת למדי, כנראה עם עבר בטחוני אבל גם ניסיון עסקי-כלכלי במגזר הפרטי. בכחול-לבן לא חוששים כל כך מאחוז החסימה, וסבורים כי בבייס שלהם יש גרעין של 5 מנדטים קשיחים, שצריך להשביחו כדי להגיע למספר דו ספרתי, שיביא את גנץ לעמדת השפעה אמיתית. עם זאת, עדיין פועלים שם לחיבורים - אף שעם "יש עתיד" הסיכויים לא קיימים כמעט.

אחרי שאמרנו את זה, נספר כי במחנה השמאל-מרכז יש פעילות גוברת מאחורי הקלעים של אנשי עסקים בכירים ועשירים, שבחשו גם במערכות בחירות קודמות, ליצור גוש אחד גדול של כל המפלגות ורסיסיהן. זאת מתוך הערכה כי המסה הגדולה תביא יותר קולות, ועם סער תצליח גם להדיח את נתניהו.

בלון הניסוי של קיש

בליכוד מנגד רואים את התמונה המתחילה להתבהר, ופועלים לבניית הקואליציה האפשרית של נתניהו כדי למנוע את התסריט שתואר בהתחלה. איך? משיכת קולות מבנט ובעיקר מסער, וגיבוש רשימה גדולה ככל האפשר של בצלאל סמוטריץ'.

ההצלחה הראשונה הייתה בהפרדתו מבנט, השנייה בניצחון חגית משה בבית היהודי, והתחברותה הכמעט ודאית לסמוטריץ'. בהמשך, יותר בחשאי, צירוף גורמי שוליים כמו עוצמה יהודית של בן גביר ונועם החרד"לית. נתניהו, בעוד מאבק על חייו הפוליטיים, אולי החשוב מכולם, מחפש כל בן ברית אפשרי, מוקצה ובעייתי ככל שיהיה.

ראש הממשלה בודק גם אפשרויות אחרות. "לו רק היו לנו עוד חודשיים", אומר בכיר בליכוד, "כדי להביא להתאוששות נראית לעין, לא רק התחסנות, המצב היה אופטימי בהרבה". זו אמירה שחזרה על עצמה עוד מסוף דצמבר, והשבוע התבטאה בהפרחת בלון ניסוי של סגן שר הבריאות, יואב קיש.

קיש אמר בראיון כי אם התחלואה תימשך בקצב הזה, ויהיו עשרות אלפי נדבקים בשל המוטציות החדשות, צריך לשקול דחייה של הבחירות. האמירה מנוגדת במידה רבה להצהרות קודמות, ולפיהן קצב החיסונים המהיר יביא ליציאה מהקורונה ולפתיחת המשק בחודש מרץ, חודש הבחירות. התגובה החריפה של המפלגות מסער ושמאלה הראתה שאין לכך סיכוי, וגם שבעצם הכול פוליטי, גם המגפה.

מפלגת המחאה

יש גם מי שמנסים לבנות אלטרנטיבה לכל המערכת המפלגתית בישראל. ביום שני יצביעו יותר מ-4,000 מתפקדי המפלגה "הדמוקרטית" על הרכב הרשימה לכנסת. יותר מ-70 אישה ואיש, רובם פעילי המחאה נגד ראש הממשלה, הגישו מועמדות. הבחירות יהיו דיגיטליות, ותקנון המפלגה הזמני קובע בין השאר כי כל ההחלטות המכריעות יתקבלו בשיתוף המתפקדים בהן.

על פניו, כרגע אין למפלגה הזו סיכוי של ממש להיכנס לכנסת הבאה. חיים שדמי, מרצה ממכללת ספיר ואחד מוותיקי המחאה ודובריה הבולטים, הוא בין מהמועמדים. לדבריו, זו המפלגה הראשונה בישראל הצומחת ממחאת שטח אמיתית. מחאת 2011 הייתה השלב הראשון, אך אז היה מוקדם מדי. כעת, הוא סבור, הגיע הזמן להקים פלטפורמה פוליטית לקידום האידאולוגיה של המחאה, כמו מפלגת "סיריזה" היוונית.

גם שדמי מודע לסיכויים הלא גבוהים, אבל אומר ש"צריך להתחיל ממשהו. הבחירות הקרובות הן לא האישיו. צריך לבנות לשנים קדימה, לבחירות הבאות, ותהיה תאוצה ככל שנדע לשקף ולהוביל את רעיונות המחאה". האידאולוגיה מתה, הוא אומר, בניית הרשימות במפלגות הקיימות היא כמו דראפט של ה-NBA - עוברים מקבוצה לקבוצה, ומעוותים את הדמוקרטיה.

האם הם ירוצו עד הסוף? "ההנהגה שתיבחר והמתפקדים יחליטו, אבל הדעה הרווחת היא כי לא נבזבז קולות", מסביר שדמי. "לא נרוץ אם לא יהיה סיכוי, ונמשיך לבנות לקראת הבחירות שיגיעו אחר כך".