בית ספר הוא לא רק מקום שלומדים בו

ההתייחסות אל מסגרות החינוך כאל בייביסיטר של המשק לא רק שפוגעת בהישגים הלימודיים של התלמידים ומחריפה את הפערים, אלא גם מגדילה את הנזק הנפשי שנגרם להם

לימודים בקפסולות בישראל / צילום: Reuters, Ronen Zvulun
לימודים בקפסולות בישראל / צילום: Reuters, Ronen Zvulun

הסגר הנוכחי מנתק, שוב, מאות אלפי תלמידים מבית הספר שעבורם הוא לא רק מקום שלומדים בו, אלא גם בית רגשי ומרחב הגנה, בעיקר עבור נוער בסיכון. החזרה ללמידה מרחוק לא רק מחריפה את הפער הדיגיטלי והלימודי עליו התרענו, בצוותי המומחים של המשבר כבר בסגר הראשון, אלא מנתק מאות אלפי תלמידים ממפעל ההזנה, מהחברים וממרחב שמשמש עבורם הגנה מסביבה ביתית אלימה.

דוחות שונים מראים כי סגירת מערכת החינוך פגעה וממשיכה לפגוע גם בפן הרגשי והחברתי של התלמידים, ומעצימה את תחושת הבדידות והניכור בעיקר בקרב אוכלוסיות בסיכון (איגוד הרופאים בישראל, 2020) שכן בזמן הלמידה מרחוק מתקיים ניתוק רגשי וחברתי מהסביבה הלימודית, החברתית והחינוכית. דוחות רבים מראים כי בזמן הסגרים והמעבר ללמידה מרחוק חלה עלייה משמעותית בשיעור בני הנוער המצוי בסיכון. דוח של עמותת עלם מצביע על החמרה בעלייתם של מצבי סיכון, כגון בדידות, דיכאון, חרדה, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, אלימות פיזית, מילולית ומינית ופגיעות עצמיות בין החודשים ספטמבר-נובמבר 2020 בהשוואה ליוני-אוגוסט 2020 - החודשים בהם התלמידים עברו שוב ללמידה מרחוק.

נייר עמדה שהכין מכון ברוקדייל הצביע כי השירות הייעוצי-חינוכי של משרד החינוך דיווח על קבלה של יותר מ-50,000 פניות בעקבות מצוקה רגשית של ילדים. מפעל ההזנה בו תלויים 400 אלף ילדים המגיעים ממשפחות קשות יום, ומושבת בכל פעם שמערכת החינוך סגורה, משליך ילדים אלה לרעב ובכך יגדיל את תת הביטחון התזונתי שלהם. ילדים רעבים החווים מצוקות רגשיות לא יהיו פנויים ללמידה מרחוק. ממחקרם של ברוק ופרקש (2020) עולה כי 62% מהילדים העידו כי אינם מצליחים ללמוד מן הבית, ו-72% מן הילדים העידו כי אינם מרגישים שהמורים מתעניינים בהם בתקופה זו. התוצאה של נתק רגשי זה היא הנשירה וההיפלטות לשוק העבודה של חלק מבני הנוער. דוח של עמותת עלם מראה כי 16% מהתלמידים בחינוך הממלכתי נשרו מבית הספר ו-26% מבני הנוער במסגרות החינוכיות החרדיות. נתונים על נשירה סמויה של תלמידים ממסגרות נוספות טרם נאספו על ידי משרד החינוך או הרשויות.

כך למעשה, ללא חשיבה מושכלת וללא קריאת המפה החינוכית-רגשית-חברתית, משליכה המדינה ילדים שכבר מצויים בסיכון אל חיקן של משפחות שפעמים רבות מהוות סיכון עבורם, ובו זמנית מייצרת אוכלוסיית נוספות בסיכון דרך אלו שנפלטו וממשיכים להיפלט מהמערכת אל מציאות שבה סיכוייהם להידרדר לעבריינות ופשיעה גדלים.

האם מערכת החינוך לא חושבת שהיא צריכה לתת מענה רגשי ונפשי עבור אותם תלמידים שאינם מוגנים בבתיהם? האם משרד החינוך למד איזשהו לקח מהסגרים הקודמים?

הפתרון קיים - תיעדוף מערכת החינוך ומוריה באמצעות מתן חיסונים. בכך ניתן יהיה לפתוח את שערי בית הספר לכל. אולם, מערכת החינוך מעולם לא הייתה בראש מעייניה של הממשלה הנוכחית, ממשלה שהתפרקה על סף בחירות, ואת האוכלוסייה השקופה הזו נציגי הממשלה לבטח לא יבקרו על מנת להבטיח את קולותיהם. 

הכותבת היא מרצה בכירה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון וחברה בצוותי המומחים של המשבר