זהירות, תעמולה טובענית: עד כמה מבול הסמסים הפוליטיים שמציף אותנו באמת חוקי?

סקרים, סרטונים והשמצות נגד מועמדים: בשבועות האחרונים אזרחי ישראל טובעים בסמסים פוליטיים • מבחינת המפלגות מדובר בכלי תעמולה זול ונוח, שחוק הספאם מתיר להשתמש בו • אלא שרבות מההודעות לא מציינות מי שלח אותן, בניגוד לחוק, וככל הנראה עושות שימוש אסור במאגרי מידע • מה אתם יכולים לעשות נגד זה? לא הרבה

הודעות אס אם אס שהתקבלו לטלפונים ניידים פרטיים ממפלגות שונות
הודעות אס אם אס שהתקבלו לטלפונים ניידים פרטיים ממפלגות שונות

הבחירות מתקרבות, והטלפונים שלנו מוצפים: לצד עשרות הסמסים שנשלחים אלינו מדי שבוע ומציעים הלוואות חוץ-בנקאיות או אדמות בכרכור במחיר מציאה, מערכת הבחירות הנוכחית הובילה לשלל הודעות מצד מפלגות, פוליטיקאים וגורמים נוספים. תופעה זו הורגשה גם במערכת הבחירות הקודמת, אך נראה שהפעם המתקפה אינטנסיבית במיוחד.

הסמסים מגיעים מכל הקשת הפוליטית: כולנו, הימין החדש, כחול לבן, הליכוד, העבודה, גשר, מרצ ואחרים. כך, בימים האחרונים נשלחו בין היתר הודעות על תוכנית מפלגת העבודה להורדת מחירי הדיור, על "קמפיין הבושם" של הימין החדש, בעד ונגד מפלגת "כחול לבן", ועוד ועוד. מבול ההודעות מעורר שתי שאלות מתבקשות: כיצד מפלגה יכולה להשיג את מספר הטלפון של אדם שלא עמד איתה בקשר, והאם יש דרך להילחם בהצקה המתמשכת?

הצלבה אסורה של מאגרים

מבול הסמסים הפוליטיים שמציף אותנו - ועד כמה הוא חוקי?

נתחיל מהשאלה הראשונה. גורמים בתחום השיווק ששוחחנו איתם מעריכים שמרבית ההודעות נשלחות לכמות מסוימת של מספרי טלפון אקראיים, למשל לכל מספרי הטלפון מ-050-2000000 ועד 050-9999999, בלי הבחנה. הודעות כאלה נשלחות "על עיוור", בלי לדעת מי הנמען. עם זאת, לעתים מתקבלת הודעה הממוענת לקהל יעד מסוים, למשל: "אבי גבאי קורא לציבור המזרחי שלא להצביע לנתניהו. מי צודק? סקר מיוחד לתושבי הדרום". הודעה זאת, אשר נשלחה ללא זיהוי של השולח, מיועדת כמובן לקבוצה מסוימת באוכלוסייה. במקרה כזה, הכל מתחיל במאגרי מידע, שבהם נעשה שימוש כדי לאתר קהל יעד מפולח.

ישנם מקורות מידע רבים ששולחי ספאם שיווקי או פוליטי יכולים לעשות בהם שימוש - חלקם לגיטימיים ואחרים לא. המקור ה"נקי" ביותר הוא מידע על אנשים שהתפקדו למפלגה, ובעצם ההחלטה הזאת אישרו לה להכניס את פרטיהם למאגריה. לעתים דרך השגת המידע עקלקלה יותר: בבחירות העירוניות, לדוגמה, כמה מתמודדים ברחבי הארץ הודו כי אספו רשימות אנשי קשר מפעיליהם. בנוסף קיימים גם מאגרי מידע ציבוריים, שירות 144 וכן הרשתות החברתיות - כולם מוגדרים מאגרי מידע לגיטימיים. אלא שלרוב שימוש בכל מאגר כזה בנפרד הוא מוגבל, ולכן יש צורך להצליב ביניהם. וכאן כבר נכנסים לתחום האפור: עצם ההצלבה מהווה עבירה על החוק, כי מדובר ביצירת מאגר חדש שדורש רישיון.

מעבר להצלבה, דרך נוספת שאינה חוקית אך כנראה נפוצה היא רכישת מידע ממקורות לא-לגיטימיים, כגון מועדוני לקוחות או מידע ממאגרים ממשלתיים שהודלף. המידע שאנו מספקים למועדוני לקוחות שונים מנוהל לרוב על-ידי חברות חיצוניות, שמצליבות גם הן בין המאגרים ומספקות רשימות מפולחות לפי גיל, אזור מגורים, תחומי עניין ועוד. לעתים החברות הללו מציעות גם שירות מקצה לקצה: שימוש במאגר המידע ותפעול שליחת ההודעות. לצדן פועלות חברות המטפלות בשליחת ההודעות בלבד.

כמה כל זה עולה? לא הרבה, מה שמסביר את הצפת ההודעות. חברות מאגרי מידע לרוב ידרשו שני שקלים לרשומה (פרטים המקושרים לאדם מסוים, כמו שם, פרטי קשר ועיר מגורים), ברכישה של 1,000-2,000 רשומות. המחיר יירד ל-50-60 אגורות לרשומה אם רוכשים 10,000 רשומות ומעלה, כך שרכישת מידע על 100 אלף איש תעלה כ-50,000 שקל. שליחה חד-פעמית של הודעות לאותם 100 אלף איש תעלה עוד 2,800-6,000 שקל. כל המחירים לא כוללים מע"מ. נדיר למדי ששימוש במאגרי מידע מסבך את המפלגות מבחינה חוקית: במאי 2017, לדוגמה, הוטל קנס של 40 אלף שקל על "יש עתיד" של יאיר לפיד בגין שימוש במידע על ניצולי שואה למטרות תעמולה.

לכו תגלו מי השולח

ועכשיו לשאלה השנייה - אם יש דרך להילחם בהודעות. האם מבול הסמסים מפוליטיקאים וממפלגות מותר בכלל על-פי חוק? אם בניתם על תביעה על בסיס חוק הספאם, תתאכזבו לשמוע ששליחת הודעות מזוהות מטעם מפלגה או מועמד היא חוקית. חוק הספאם אמנם אוסר על משלוח הודעות שיווקיות ללא הסכמה מפורשת של הנמען, אך הוא מחריג מתוכו את הפוליטיקאים והמפלגות, בנימוק שלא מדובר בהודעה המשדלת לרכוש מוצר או שירות.

זה לא אומר שהמפלגות והפוליטיקאים פועלים כשורה. מעבר להצלבת מאגרי מידע ולשימוש במאגרים לא לגיטימיים, תעמולה פוליטית מחייבת זיהוי מלא של מפיץ התעמולה, אך הודעות רבות שנשלחות לא כוללות זיהוי של השולח. בחלק מההודעות מופיע לכאורה שם המפלגה השולחת, אך לא ניתן לבדוק כי ההודעה אכן נשלחה מטעמה. לעתים אין כל זיהוי של השולח, וההודעה מציגה סקר שלא מצוין מטעם מי נערך, או השמצה אנונימית על מתמודד כלשהו.

כך למשל נשלח SMS ממספר לא מזוהה, הטוען כי "בני גנץ מאבד את זה", משום ש"רק חודשיים הוא איתנו - ולא מפסיק לייצר קלטות והקלטות לוהטות". הודעה אחרת "חושפת" את "סרטון הימין שטיבי ניסה לעצור". בשני המקרים, ההודעה עצמה לא כוללת כל פרט אודות השולח, ומזמינה את הנמען להיכנס ללינק מקוצר ולא מזוהה. לצד ההודעות האלה וסקרי המצביעים, נשלחות גם שאלות כמו: "אתה מוכן להדביק מדבקת רשת על החלון האחורי של רכבך עם שם המפלגה שאתה תומך בה תמורת 200 שקל? השב את שם המפלגה הרצוי".

הבעיה היא שקשה עד בלתי אפשרי לגלות מי באמת עומדים מאחורי ההודעות, ואם הספאם הפוליטי החוקי הגיע בהתבסס על מידע שנאסף באופן בלתי-חוקי. לדברי עו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בדיני טכנולוגיה ומידע, לאזרח הפשוט אין הרבה מה לעשות מול מבול ההודעות. "ככל הנראה, למעט מקרה שבו תקבלי מסרון שאומר 'ליהיא לפיד מגיעה לחוג בית ברמת השרון', ותדעי שקיבלת את המסרון רק כי למפלגת יש עתיד יש את המידע עלייך במאגר, אין אפשרות לדעת באיזו שיטה נעשה שימוש כדי להגיע אלייך", הוא אומר ל"גלובס".

יתר על כן, הוא מוסיף, "גם אם תגלי ותתלונני, זה לא יועיל. הרי החקירה תסתיים רק אחרי הבחירות, והקנסות הם סמליים. אם אתה יכול להשתמש בדאטה כדי 'לגנוב' את הבחירות, אז ישתלם לך לשלם קנס מנהלי של 25 אלף שקל".