"שולי האסלאם עושים לו נזק, אבל הרוב מכירים בזכויות נשים"

הפורטפוליו של רנא פאהום, בת 45, מנכ"לית ימק"א ירושלים • "ימק"א הוא ארגון א-פוליטי וכל מי שמקבל את הערכים שלנו מתקבל בברכה. אני אדם פוליטי מאוד, אבל במסגרת תפקידי אני מנועה מלהביע דעה"

רנא פאהום/ צילום: איל יצהר
רנא פאהום/ צילום: איל יצהר

אני: חדה, יורדת לפרטים, אופטימית ובעלת אידיאלים, ביצועיסטית וביישנית, למרות שזה לא ניכר עליי.

משפחה: המשפחה מצד אבא היא אחת המשפחות הוותיקות והמכובדות בנצרת. סבא, אחמד, היה מוקד עלייה לרגל של אנשים שביקשו את עזרתו והוא אחד הגיבורים של חיי. הוא היה קצין בצבא הבריטי, ועם קום המדינה, כשחלק מהמשפחה הוברח מפה, הוא ספג זעזוע במעמד שלו ונאלץ להתפרנס מהנכסים שלו. גרנו צמוד לבית שלו ושל סבתא ולפני הלימודים הייתי באה אליהם.

הצד של אמא מג'נין. אביה נפטר כשהייתי קטנה וסבתא הייתה החיבוק החם שלנו. אמא ניהלה את הסהר האדום בג'נין, דודה של אבא הייתה היו"רית של הארגון, והיא הכירה ביניהם. זאת, למרות שאמא הייתה קצת מבוגרת ממנו, מה שלא היה שכיח. לאבא הייתה מסעדה מזרחית גדולה וחנות מזכרות בנצרת. הם הביאו לעולם ארבע בנות וכששאלו את אבא, הפמיניסט, אם הוא מתכוון להישאר בלי בן, הוא ענה שאין פה בכלל שאלה ושזה לא מפריע לו.

ילדות: בנצרת. למדתי בבית ספר פרטי של נזירות פרנציסקניות במגמה ריאלית ובגיל 16 סיימתי את בית הספר, כי התחלתי ללמוד כבר בגיל ארבע וחצי. במהלך השבוע ובסופי השבוע היינו נוסעים לסבתא בג'נין, לפינוקים.

כשאהיה גדולה: תמיד רציתי להיות מורה, גם כשאמרו לי שהוראה לא תביא את הכישורים שלי לידי ביטוי.

הכשרה אקדמית: כדי להיות מורה לאנגלית, נרשמתי לבלשנות אנגלית ויחב"ל באוניברסיטה העברית, ובגיל 16 עברתי למעונות בירושלים. בחברה הערבית מתחילים בדרך כלל ללמוד באוניברסיטה בגיל 18, אבל לא פחדתי. גם ההורים לא חששו לי, למרות שקיבלתי תדרוך ממה אני צריכה להיזהר ואיך לשמור על כבוד המשפחה. יחד עם זאת, הרגשתי את פער הגילאים ביני לבין הסטודנטים האחרים.

החודשים הראשונים היו קשים. למרות שהייתי רהוטה באנגלית וערבית, העברית שלי הייתה ברמה של קניות בסופרמרקט, והיו מונחים ביחב"ל שנשמעו לי כמו סינית. הייתי חנונית ממוקדת מטרה, אבל כשהבנתי שאני לא מסכמת טוב את מה שהמרצה אומר, התחלתי להקליט ולקחתי סיכומים מסטודנטים אחרים עד שבסופו של דבר כבר לא הייתי צריכה את תוספת הזמן שנתנו לי. בתואר הראשון ההורים מימנו אותי, אבל בתואר השני בבלשנות אנגלית, כבר לימדתי בבית ספר במזרח העיר, תרגלתי בחוג לבלשנות אנגלית והייתי עוזרת מחקר. אני תמיד חייבת ללמוד משהו. בהמשך סיימתי עוד תואר שני, במדע המדינה, והשתתפתי בתוכנית למנהיגות ציבורית ופוליטית באוניברסיטת ת"א.

רמי: בן זוגי, בעל תואר שלישי בתכנון ערים. הכרנו באוניברסיטה, הוא מבוגר ממני בחמש שנים, ירושלמי ואנחנו גרים בא-סהל בשועפאט, שכונה שקטה בצפון ירושלים. יש לנו שלושה ילדים שלומדים בבית הספר הצרפתי בירושלים. לא רצינו שילכו לבית ספר יהודי ויגדלו בתחושת מיעוט.

פנאי: הקריאה והמשפחה הן המפלט שלי.

תפיסת עתיד: להפוך את ימק"א למרכז עירוני וארצי, ולהשפיע באופן מיטבי על החברה.

שינוי חינוכי בירושלים

אל טורי: חטיבת ביניים לבנות בשכונת אבו טור בירושלים, על קו התפר. שכונת מצוקה ערבית מוזנחת ליד שכונה יהודית מטופלת היטב - שתיהן בריבונות ישראלית. אני מאמינה שבית הספר משנה שכונה ושכונה משנה עיר, וזה פרויקט מדהים שהקמתי בגיל 24. יש שם דגש על שפות זרות, מדעים, ערכים אוניברסליים ופמיניזם במסגור הנכון לקהילה, ואפס אחוזי נשירה.

לא רצינו ליצור אנטגוניזם של הציבור נגדנו, אז השתמשנו בערכים מוסלמיים כמו חשיבות החינוך ומעמד האישה. באסלאם הקדום היו קוברים ילדות שנולדו, אבל באסלאם המתקדם לנשים יש זכויות בירושה. זה אומנם לא מביא לשוויון מוחלט בחברה הערבית, אבל התהליך הוא פרוגרסיבי. השוליים של האסלאם עושים לו נזק, אבל המרכז, הרוב, מכיר בזכויות בנשים.

מפקחת במזרח ירושלים: ב-2012 עזבתי והתחלתי ללמוד בבית ספר למנהיגות של מנדל, ובהמשך התמניתי למפקחת כוללת על בתי הספר היסודיים במזרח העיר. מזרח ירושלים סובלת ממחסור בכיתות, תשתיות, הכשרת כוח אדם, תקציבים ובעיקר פיקוח. תוכנית הלימוד הייתה פלסטינית ועשינו מאמץ להכניס את הישראליות ולאו דווקא את המערביות, אבל באספקט של איכות ההוראה והלמידה. לא נכנסנו לסוגיות פוליטיות, כי שם יכולת התמרון אפסית.

מנכ"לית ראשונה ב-87 שנים: אחרי חמש שנים כמפקחת, חברים שכנעו אותי להצטרף לוועד המנהל של ימק"א - ארגון נוצרי שמאמין בערכים אוניברסליים וגם מקום שכל ילד ירושלמי לומד בו לשחות, משתתף בחוג או צופה בהצגה. התמודדתי על התפקיד ומוניתי למנכ"לית הראשונה ב-87 השנים שימק"א קיים. המתחם שלנו כולל גנים דו לשוניים, מרכז הספורט הגדול בארץ, מחלקת נוער וילדים, אודיטוריום, מפגשים של אוכלוסיות שונות וקייטנות קיץ. אנחנו מפיקים את מסיבת הפורים הגדולה בעיר, אירוע חודשי לנשים בלבד, ומלון שלוש הקשתות והמסעדה שייכים לנו. ימק"א הוא ארגון א-פוליטי וכל מי שמקבל את הערכים שלנו מתקבל בברכה. אני אדם פוליטי מאוד, אבל במסגרת תפקידי אני מנועה מלהביע דעה.