"רכס לבן היא התוכנית היחידה שתשאיר זוגות צעירים בירושלים, וטובת העיר חשובה מלהקת צבאים"

הסכם הגג שנחתם בין עיריית ירושלים למדינה כולל בנייה של של 5,000 יחידות באזור רכס לבן - שלה מתנגדים רבים בשל החשש מפגיעה בסביבה • האדריכל אילון ברנהרד, האחראי על תכנון מחוז ירושלים במשרד השיכון טוען כי התוכניות של המשרד צמצמו את הפגיעה למינימום הכרחי לצמיחתה של העיר

רכס לבן. "נדאג שהבריכות לא יתייבשו"  / צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע
רכס לבן. "נדאג שהבריכות לא יתייבשו" / צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע

בשבוע שעבר נחתם הסכם גג בין עיריית ירושלים למדינה - רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומשרד האוצר - שאמור להביא לבניית 23 אלף יחידות דיור בבירה. 5,000 מהיחידות שהוזכרו בהסכם, שייכות לתוכנית "רכס לבן" שיזם משרד השיכון. אף שהן מופיעות כחלק מהסכם הגג, מדובר בתוכנית שעדיין מצויה בשלב ההתנגדות, והוגשו לה מספר התנגדויות בהן תדון הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, בעיקר בשל הרגישות הסביבתית הגבוהה בתחום התוכנית.

"רכס לבן היא התוכנית היחידה שיכולה להשאיר זוגות צעירים בירושלים", אומר האדריכל אילון ברנהרד, האחראי על תכנון מחוז ירושלים במשרד השיכון, "יש בעיה לזוגות צעירים בירושלים להישאר בעיר ונתון מדאיג הוא שישנה הגירה שלילית של 8,000 תושבים מירושלים בכל שנה. רוב העוזבים את ירושלים הם צעירים יצרנים. כמו הרבה ירושלמים שגדלו בעיר ולא נותרה להם משפחה בעיר, גם אני היחיד שנשארתי.

"הסיבה להגירה השלילית היא תעסוקה ודיור יקר. מחירי הדירות בירושלים הם כמו בתל אביב, גבוהים ב-40% מהממוצע הארצי. למעשה, מאז שנבנתה שכונת הר חומה לפני 15 שנה, לא נבנתה שכונה חדשה בירושלים. פה ושם נבנו שכונות קטנות של עשרות או מאות יחידות דיור, ולזוגות צעירים האופציה היחידה היא דירת יד שנייה או לחכות לפינוי בינוי שאולי יקרה פעם ואולי לא. הפתרון היחידי שיש לנו לתת לזוגות צעירים האלה זה רכס לבן, שיהיה בו גם היצע של מחיר למשתכן אם התוכנית תמשיך בממשלה הבאה".

ברנהרד התייחס גם לגופה של ההתנגדות שהגישה החברה להגנת הטבע, שכוללת מספר טיעונים לגבי אי נחיצותה של התוכנית לעומת תוכניות להתחדשות עירונית, והפגיעה הקשה בסביבה שכרוכה במימושה. לדבריו, "הטיעון הראשון שלא צריך את השכונה כי יש מספיק עתודות ואם נחכה להתחדשות עירונית אז יהיה מענה לבעיה, הוא לטעמנו לא נכון עובדתית.

"לפי התוכנית האסטרטגית לדיור, עד 2040 צריך עוד 300 אלף יחידות דיור בנפת ירושלים, בעוד החברה להגנת הטבע מצביעה על 100 אלף יחידות דיור. כמות שלא מגרדת את קצה הקרחון, בהנחה שאוכלוסיית מדינת ישראל אכן תכפיל את עצמה עד שנת 2040, מ-8 מיליון ל-16 מיליון תושבים. מתוך 300 אלף יחידות דיור שצריך בנפת ירושלים 40% יהיו בהתחדשות עירונית, ו-60% יהיו בקרקע משלימה באזור ירושלים, בבית שמש והסביבה. גם אם נקפיא הכל לטובת התחדשות עירונית ונצליח לממש אותה, זה ייתן מענה רק ל-40% מהיחידות הנדרשות. לכן בניגוד לעמדת החברה להגנת הטבע, אנחנו סבורים שהצורך לדיור בירושלים הוא הרבה יותר גבוה ממה שהם מצביעים עליו. צריך לזכור גם שהתחדשות עירונית תלויה ברצונם הטוב של דיירים פרטיים, ולכן לבוא ולומר שעל זה אנחנו בונים כפתרון לזוגות צעירים בירושלים, זאת טעות מאוד גדולה. הבעיה של חלק מהתוכניות היא שהן לא כלכליות ולכן צריך קרקע משלימה. רכס לבן מייעדת 50% מהיחידות לטובת סבסוד מתחמים שאינם כלכליים ברחבי העיר. מתוך 5,000 יחידות דיור, 2,500 יחידות דיור מיועדות לקרקע משלימה. למדנו לכרוך את השיווקים והפיתוח של השכונה בפרויקטים של התחדשות עירונית. זה אומר שלא הבאנו לעולם 5,000 יחידות דיור בזכות רכס לבן, אלא אלפי יחידות יותר. כי ברגע שיצרנו מחסנית של קרקע משלימה עוררנו תוכניות קפואות שלא היו יכולות להתקדם. נכון שבקריית יובל יוצאות תוכניות לפועל ללא קרקע משלימה, אבל יש מקומות קשים ולא כלכליים (כמו מתחם נורית, שטרן, ברזיל) שצריך בהם מכפיל גבוה מאוד. להם נולדה תוכנית רכס לבן. לעירייה יש מלאי של 2,500 יחידות דיור שיכולים לטפטף כל פעם לפרויקט אחר של התחדשות עירונית, וזה הישג גדול של התוכנית".

טיעון נוסף של החברה להגנת הטבע נוגע לגורל מעיינות עין לבן ובריכות עמק רפאים, שגם ברנהרד מצדד בחשיבותן. "אחד החששות הגדולים היא שהתוכנית תביא להתייבשות המעיין ולמעשה להתייבשות של הבריכות", אומר ברנהרד, "יש שם בריכות מקסימות שהן חוף הים של ירושלים. הרבה משפחות יורדות בקיץ ובשבתות להתרחץ בבריכות האלה. בעיניי אין הצדקה לכל התוכנית הזאת אם הבריכה תתייבש. ושמירה עליה צריך להיות ערך עליון. אז מה עושים כדי שזה לא יקרה? עשינו בדיקת סמנים, קדחנו קידוחים במעלה הגבעה והחדרנו מים ובדקנו איפה הם יוצאים, ובקידוח מס 6 מצאנו ששעה וחצי אחרי שהחדרנו אותם לאדמה, בערך קילומטר מהמעיין, המים יצאו מהמעיין עצמו. כלומר אם מחדירים מים בנקודה מסוימת, הם יוצאים שעה וחצי אחר כך בנקודה אחרת. אז קבענו שיהייה שם שצ"פ בדמות גינה ציבורית גדולה, כך שהרבה מאוד מים בתקופת הגשמים יזרמו לתוך השצ"פ ונחדיר שם את המים לאדמה כדי שיצאו בעין לבן. אבל מתוך 12 קידוחים מצאנו רק קשר אחד. נכון שזה די אקראי, אבל בעקבות זה, את כל השצ"פים הקמנו בוואדיות ודאגנו שכל המים יגיעו לוואדיות ולעין לבן באמצעות סכרים. ואם זה יתייבש בכל זאת? קבענו בתוכנית הוראה שתהייה מערכת גיבוי, אם כמות המים תפחת ב-50% נפתח ברז, צינור של טפטפת ונכניס את המים בכמות מינורית לבריכה. כדי לא לפגוע בסביבה, נעביר את המים למערכת נטרול של הכלור כדי שבעלי החיים שנמצאים בבריכות לא ייפגעו".

לגבי הטענה לפגיעה קשה באקולוגיה ובשטחי המחיה של בעלי החיים בגן הלאומי עמק רפאים, לטענת ברנהרד, בפועל, התוכנית כוללת מלבד שכונת המגורים, גם את הרחבת הגן הלאומי ב-90 דונם. "לקחנו שטח שחששנו שבעתיד יפרו אותו שנקרא עמק לבן, שנמצא בין גבעת משואה לרכס לבן, והחלטנו להרחיב את הגן ובכך למנוע מיזמים שונים או מהעירייה בעתיד להקים שם בית ספר או ישיבה או כל מבנה ציבורי אחר, וגרמנו לו להיות חלק משטח הגן לאומי. בשטח הגן הלאומי שהיה לא נגענו, והוספנו לו 90 דונם של שטח חקלאי. התוכנית מאפשרת לרשות הטבע והגנים להכריז על כל שטח הגן הלאומי הקיים והמורחב כגן מוכרז ומאפשרת לפקחים לאכוף את החוקים של גן לאומי על האזור של הגן. היום הגן הלאומי לא מוכרז, ולכן אין להם אפשרות לקנוס אף עבריין ששם מוזיקה או מדליק אש או שמחליט לישון שם בלילה, כי זה לא מוכרז. ולכן כשרשות הטבע והגנים הבינה את זה היא הסירה את ההתנגדות והצטרפה לתוכנית".

אבל בוא נודה על האמת שסיכוי גבוה ביותר שהבנייה תחסל צבאים ושועלים שחיים ברכס לבן, שכנראה לא יחיו לצד הבולדוזרים או לצד המשפחות שיגורו שם.

"הגשנו דוח אקולוגי שנבדק, ושקבע שאזורי המחיה של בעלי החיים הם בעמק הנמוך ובוואדי. החורשות הן לא מקום מחייה של בעלי חיים. ברור שאנחנו דוחקים אותם לעמק. אני לא משלה את עצמי אבל בסוף צריך להציב את טובתה של ירושלים וטובתם של 5,300 משפחות, מול טובתה של להקת צבאים. לפעמים עושים דברים שלא אוהבים. אני שוחר טבע אבל חושב שצריך סדרי עדיפויות וחיי בני אדם חשובים יותר. לפעמים צריך לבחור בין רע לרע יותר".

אין ברירה אחרת?

"אין שום תוכנית אחרת בירושלים שזמינה לאישור בנייה בהיקפים כאלה. וזה אף שאנחנו מאשרים מגדלים רבי קומות בפסגת זאב וברמות וזה לא פשוט. הרבה אומרים שזאת הגזמה פראית, ובכל זאת אנחנו נותנים 30 קומות בכל הצירים של רכבת הקלה, לפעמים באזורים צמודי קרקע כמו בטהון. זה בלתי נתפס ואנחנו עושים את זה כי אין לנו ברירה, ואנחנו לא מגרדים את התחתית של התחתית, לפי הצפי לגידול הדמוגרפי במדינת ישראל. מאותה סיבה גם אומרים לנו שזה פשע שאנחנו מאשרים בנייה בצפיפות נמוכה בבית שמש כי עוד כמה שנים יצטרכו להרוס את הכל. גם רכס לבן תהייה שכונה צפופה בחתך עירוני של 12 קומות לאורך רחובות שלמים עם חזית מסחרית וקו בניין אפס".