כשהפוליטיקה הגיעה לאקזיט של השבוע: למה נתניהו לא התקשר לברך את מנכ"ל מלאנוקס

עסקת המכירה של חברת מלאנוקס  הישראלית לחברת אנבידיה, בסכום של 6.9 מיליארד דולר, תפסה את הכותרות ביום שני השבוע. לרגע נדמה כי הקמפיינים המכפישים, בעיות התחבורה ושאלת הריבונות ברמת הגולן הוזזו מעט הצידה, לטובת החיים עצמם.

עסקת מלאנוקס אנבידיה היא עסקת ענק במונחים ישראליים, שנייה רק לעסקת מכירת מובילאיי לאינטל לפני שנתיים במחיר של 15.3 מיליארד דולר. אז מיהר נתניהו לצייץ בטוויטר: "כל הכבוד למובילאיי, גאונות ישראלית, גאווה ישראלית" ואף התקשר לאחד הבעלים של מובילאיי, זיו אבירם, ובירך אותו באופן אישי וגם הוסיף: "העסקה מוכיחה באופן דרמטי שהחזון שאנו מובילים מתממש. ישראל הופכת למרכז טכנולוגיה עולמי, לא רק בתחום הסייבר אלא גם בתחום הרכב". 

גם שר האוצר משה כחלון מיהר אז לברך. הוא הניח על שולחנו צלוחית צנועה של תמרים, שזיפים מיובשים ומשמש כתום (כיאה לעסקאות שמוכרזות בחורף, קצת אחרי ט"ו בשבט), הכניס את יועץ התקשורת שלו ללשכתו במשרד האוצר והנציח בווידאו את שיחתו עם ראשי מובילאיי: "אתם יכולים לראות בנו בעלי ברית הכי קרובים לנושא של מלחמה בתאונות דרכים", אמר השר לבעלי החברה שמספקת פתרונות למניעת תאונות דרכים. "נתת לנו בשורה שהניהול, השכל והכבוד נשארים בישראל. בעקבות העסקה הזו מדינת ישראל הופכת למרכז הגדול ביותר בעולם של טכנולגיית הרכב. שיהיה בהצלחה, נמשיך בשיתוף פעולה", הוסיף.

אז מדוע מנהיגי המדינה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, לא פתחו בקבוקי שמפניה, התקשרו לברך את וולדמן ומיהרו לשלוח הודעות ברכה לעיתונאים על העסקה המוצלחת שמביאה כבוד למדינה, כפי שעשו בדיוק לפני שנתיים כאשר עסקת מובילאיי הוכרזה? מדוע וולדמן אינו מקבל מראשי המדינה את הכבוד הפעם? זה לא מתאים למסרי הקמפיין?

כחלון אמנם פרסם הודעה לעיתונות ואף צייץ מילים חמות למלאנוקס, אבל בלי שום מילה על וולדמן. הציץ שלו כוון אך ורק לחברה: "מעולם לא הייתה הכלכלה הישראלית כה חזקה. ההצלחה של מלאנוקס היא עוד אות כבוד לכלכלה הישראלית וגאווה גדולה לתעשיית ההייטק. עובדי החברה הוכיחו את הכשרון והיזמות שיש לעובד הישראלי". גם שיחת טלפון או טפיחה על השכם לוולדמן לא היו שם.

ניסיתי לברר מה הסיבה לכתף הקרה מנתניהו ליזם המפורסם וולדמן. נתניהו הרי אוהב לשבח את החברות הישראליות בכל מקום בעולם. שמענו אותו רק בשנה האחרונה במינכן, באו"ם, בפריז, בבריסל וגם בוועידה הכלכלית של "גלובס". הטכנולוגיות הישראליות מובילות, הוא מרבה לומר, הן משנות את העולם.

הרי גם יזמי מובילאיי, אבירם ופרופ' אמנון שעשוע וגם איל וולדמן, שייסד את מלאנוקס, הקימו את החברות שלהם ב-1999. וולדמן, כמו שעשוע ואבירם הוא יזם ישראלי שמרכז חייו כאן ואין לו כוונה לזנוח את ישראל לטובת הצלחה בעולם הגדול. שתי החברות מספקות עבודה לציבור הישראלי.

האם הסיבה היא שוולדמן מעסיק עובדים פלסטינים בערים שכם, חברון ועזה? שוולדמן מנרמל את היחסים? או שהסיבה ש-10% מעובדיו בישראל הם ערבים בישראל? אולי זה משום שבראיון של וולדמן לרדיו 103 יממה אחרי ההודעה על העסקה, וולדמן לא הסתיר את ההסתייגות שלו מן האמירות של נתניהו השוללות את הלגיטימציה של קואליציות פוליטיות עם נציגי הציבור הערבי?

"אני גאה ברותם סלע ובגל גדות שאמרו את מה שהן חשבו מבלי לפחד", אמר וולדמן בראיון לרדיו. "כשמישהו ימני מתבטא בצורה חריפה אני לא שונא אותו או אומר דברים בגנותו גם אם זו לא דעתי האישית, אלא חושב שהוא אומר את הדברים מתוך אמונה שלמה שמבחינתו זה מה שטוב למדינה".

בנוגע לתעסוקת פלסטינים, שאינם אזרחי ישראל, אמר וולדמן: "לשכנים שלנו יש פוטנציאל, הם אנשים חכמים ויכולים לעבוד במקביל איתנו באותו אזור זמן. שיתוף הפעולה עובד בצורה מאוד חיובית, החיכוך בין האוכלוסיות חיובי ותורם הרבה. כך אנחנו עוזרים גם לכלכלה הפלסטינית וזה כמובן גם טוב לנו".

פניתי ללשכת ראש הממשלה לברר מה הסיבה שנתניהו, מי שלרוב אוהב לדבר עם יזמים ולברך על עסקאות ענק - לא מצא זמן להרים טלפון לוולדמן. נאמר לי שההודעה על עסקה התרחשה ביום עמוס במיוחד: היו צילומים לקמפיין, ישיבה לזכר מנחם בגין ז"ל עם צמרת הליכוד, סיור עם הסנטור לינדזי גרהאם ואירוח רשמי במעון בבלפור עם ראש ממשלת כף ורדה, שהסתיים בשעה 23:00 בלילה. גם למחרת היה עמוס.

העניין הזה העלה מן האוב סיפור הייטק נוסף. לפני מספר חודשים זכו קרן JVP וקבוצת SoSa (ראשי התיבות של "דרומית לסלמה", ע"ש הרחוב המפורסם בדרום תל אביב) במכרז גדול להקים במנהטן  חממת סטארטאפים בתחום הסייבר. שתי האוניברסיטאות הגדולות של העיר, NYU וקולומביה, הודיעו כי ישקיעו הון עתק במקום, שיהווה זרוע לשיווק ולקידום מוצרים גם לחברות ישראליות המעוניינות למכור את מוצריהן בצפון אמריקה. מדובר באחד ההישגים הגדולים ביותר של הסייבר הישראלי, עם פוטנציאל עצום ליזמים ישראלים. משרד החוץ רצה (מאוד רצה) לברך על העסקה בהודעה מרגשת, אולי אפילו שר החוץ נתניהו היה נדרש לעניין. אבל מישהו במשרד החוץ בלם את הרעיון. בסוף הסתפקו בציוץ מחבק של קונסול ישראל בניו יורק דני דיין. "ברכות חמות ל-JVP ו-SoSa ולשני ידידיי הטובים מרגלית ופרנקלין על הישג יוצא דופן של בחירתם על ידי החברה לפיתוח כלכלי של העיר ניו יורק (NYCEDC). גאווה גדולה למדינת ישראל", כתב דיין.

עצת הזהב שוינרוט ז"ל היה נותן לנתניהו

בחודש יולי אמור להיערך השימוע של נתניהו בפני מנדלבליט. נתניהו לא אמור לשבת בחדר, מדובר במפגש עורכי דין ושיחה על פרטי כתב האישום שחיברו בפרקליטות המדינה.

השבוע שוחחנו עם שמעון שבס, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת יצחק רבין, על השימוע שנערך לו לפני יותר מ-20 שנה, ומסקנתו הייתה ברורה. "שימוע זה הליך מיותר לאנשי ציבור, שלא לומר מזיק. מהניסיון שלי אני אומר: בשום פנים ואופן לא ללכת לשימוע, כי בשימוע עורכי הדין של החשוד מגלים את כל ההגנה. כל מה שהם מתכננים למשפט - נחשף. לנו היו כמה דברים ששיתפנו עם פרקליטות המדינה, וחבל. לא היינו צריכים לנסות לשכנע אותם לרדת מן האישום, כי עם ההפתעה שיכולנו לעשות בבית המשפט זה היה מפיל אותם לגמרי".

הנה הסיפור: לשבס היו טענות טובות ומסמכים שפרקליטות המדינה לא הייתה מודעת להם אחרי חקירת המשטרה. מסמך אחד, בכתב ידו של ראש הממשלה רבין ז"ל, הוכיח ששבס פעל (בנוגע לקשרים עם טייוואן) לפי הנחיותיו המפורשות של רבין. מידע אחר שהביא בשימוע הוכיח לפרקליטות שעסקת השוחד שבה נחשד (הוא זוכה מכל עבירות השוחד, בכל הערכאות) נתן הסבר מהותי לסכום כסף שהועבר.

לפני השימוע חשש שבס מן ההליך ובא אל פרקליטיו דאז, דובי ויסגלס ומיכה פטמן. הוא אמר להם: "יש עורכי דין שחושבים ששימוע זה אסון, כי זה הרגע שבו הפרקליטות לומדת את הטענות של החשוד. בואו נפנה לעו"ד יעקב וינרוט (ז"ל) לקבל דעה נוספת בעניין". ויסגלס ופטמן חשבו שזה רעיון טוב להיוועץ בווינרוט וכך היה. וינרוט ישב עם שבס ויעץ לו: "אל תלך לשימוע, אתה חושף להם את הקלפים, תוכל להפתיע אותם בבית המשפט". בסופו של דבר, אחרי התלבטויות, שבס ועורכי דינו הם אף הציגו את המידע בפני פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. במהלך השימוע הופתעה ארבל לדברי שבס מן המסמך הנוסף בחתימת ידו של רבין, אך החליטה ללכת עם התיק עד הסוף.

המשפט התקיים בפני השופט המחוזי אדמונד לוי ז"ל בעשרה אישומים שונים, שכללו שוחד, סחיטה באיומים ועבירות ניגוד עניינים. סוף דבר: שבס זוכה בתשעה מתוך עשרת האישומים. בערעור לעליון הוא זוכה גם באישום העשירי, ניגוד העניינים. הפרקליטות ביקשה, באופן חריג, לקיים דיון נוסף בעבירת ניגוד העניינים והתחייבה שלא לדרוש ענישה למעט קנס. בדיון הנוסף נערך שיח כמעט אקדמי ושבס הורשע וקיבל קנס של 50 אלף ששקל בלבד.

מה המסקנה מכל זה? "אם וינרוט היה היום בחיים הוא לבטח היה אומר ללקוח שלו נתניהו אל תלך לשימוע".