רציתם מצע שמתייחס להייטק? קיבלתם (עוד) סיסמאות

שורה של ראשי מפלגות וחברי כנסת הגיעו השבוע לאולם הכנסים בבורסה בתל אביב כדי לשטוח את משנתם לגבי תעשיית ההייטק. בהזמנה לאירוע, שאורגן על ידי IATI (האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות), נכתב כי הם יציגו את מצעי המפלגות בתחום. בדקות הראשונות לאחר תחילת האירוע הזכיר ח"כ אמיר אוחנה (ליכוד) כי למפלגתו אין מצע, והקריא קטע מחוקת הסיעה. כבר אז ניתן היה להבין לאן מתקדם הערב: לא תהיה בו הצגת מדיניות חדשה.

תעשיית ההייטק חשובה לכלכלה הישראלית - היא אחראית ל-9% מהתעסוקה במגזר העסקי, ל-45% מהיצוא, והתוצר לעובד בתעשייה גבוה פי שניים מהממוצע. כדי לשפר את מצבם של האזרחים, המדינה הציבה לה אתגר להגדיל את שיעור העובדים בתעשייה.

אולם לא חסרים סימני שאלה סביב מדיניות הממשלה: איך מרחיבים את מעגל העובדים גם לפריפריה וגם לאוכלוסיות שסובלות מתת ייצוג כמו ערבים ונשים, האם מרכזי הפיתוח הבינ"ל לא פוגעים בתעשייה המקומית והאם לישראל אין תלות באינטל, מה ההשפעה של 8200 על שוויון ההזדמנויות, ואיך מגדילים את מספר המהנדסים. יש גם שאלות יותר גדולות, שפחות מדברים עליהן: עד כמה עוד ניתן להגדיל את היצוא, האם יש כזה דבר יותר מדי סטארט-אפים, והאם אנחנו לא תולים יותר מדי תקווה שההייטק יפתור את כל צרות המדינה.

הגורמים המקצועיים בממשלה, וכן באקדמיה ובתעשייה עצמה, מנהלים דיונים רבים בנושאים הללו. מנגד, הפוליטיקאים אוהבים לדבר בשבחו של ההייטק הישראלי, להתחכך בו, להיפגש עם אורחים מחו"ל ולהצטלם עם יזמים לפני או אחרי האקזיט, אך כשזה נוגע למדיניות בפועל הם מסתפקים בזריקת סיסמאות.

שר הכלכלה אלי כהן וסגן שר האוצר יצחק כהן הפגינו בקיאות מתוקף תפקידם. שר הכלכלה דיבר על תקציב רשות החדשנות ("מיליארד שקל מתוך תקציב של 1.6 מיליארד שקל היו מיותרים") ואילו סגן שר האוצר דיבר על כך שבהייטק המקומי לא חסר מימון. שר החינוך נפתלי בנט, יזם הייטק בעברו, הבטיח שהמפלגה שלו תהיה "כיפת הברזל של ההייטק" מפני התערבויות רגולטוריות. במפגש גם נכחו יו"ר מרצ תמר זנדברג, בוגי יעלון, וחברי הכנסת סתיו שפיר (העבודה) ועודד פורר (ישראל ביתנו).

נראה כי הדוברים אינם מבינים נקודה אחת: ההייטק לא יענה על כל מכאובינו, אך יש לו פוטנציאל השפעה על הכלכלה והחברה הישראלית. קידום ההייטק אינו המטרה כפי שלפעמים מתבלבלים, אלא האמצעי - להעלאת רמת החיים, לצמצום פערים, להגדלת היעילות במגזר העסקי ולמשיכת השקעות זרות. השפעתו יכולה להיות שלילית: אוכלוסיות מודרות, היווצרות של שתי כלכלות שונות ומקוטבות, וקידום תעשייה שיכול לבוא על חשבון מגזרי ייצור אחרים.

מי שלא מבין את הנקודה הזו, נשאר בשיח על שוק חופשי והחשש מפגיעה בתעשייה. זאת מחשבה נכונה, אך תעשיית ההייטק איננה רק החברות העסקיות: היא משפיעה על המדינה כולה, גם אם בדרכים עקיפות - מדינה ששמה למטרה לפעול מעל הכל לקידום התעשייה הזאת.

האם בנט, שמכיר את תעשיית ההייטק ואתגריה על בוריים, כיזם, כשר הכלכלה וכשר החינוך, אינו מסוגל להתעלות מעל הקידום העצמי עם דיבורים על התוכנית (החשובה) להגדלת מספר התלמידים ב-5 יחידות במתמטיקה? האם פורר, שעוסק בעסקים קטנים ובינוניים, לא יכול לאתגר את המענק העצום שאינטל מקבלת? למה זנדברג חייבת להסתפק בשיח המגדרי, ולא מנסה להציג צעדי מדיניות שקשורים להייטק בפריפריה?

לאף אחד מהפוליטיקאים אין תוכנית להתמודדות עם הדילמות האלו. כל אחד ממי שישב על הבמה או חבריהם בכנסת צריך ללמוד ברצינות את השפעותיה של התעשייה: סוגיות מקרו-כלכליות, פיתוח עירוני, שוק הנדל"ן, פערים חברתיים, הדרת אוכלוסיות, מגדר וכו', במקום להסתפק רק בסיסמאות.