יחס ביקורתי לישראל? ברני סנדרס חרש, הדמוקרטים הולכים בתלם

החלטת הסנטור להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות תחזק את הלגיטימציה לביקורת על ישראל בקרב פעילי המפלגה – ואת קו ההתקפה החדש של הרפובליקאים: דמוקרטים? אנטי-ישראליים • פרשנות

ברני סנדרס / צילום: רויטרס
ברני סנדרס / צילום: רויטרס

אמש, כ-12 שעות לאחר שהסנטור ברני סנדרס הודיע שהחליט להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, נבחר, בבחירות מיוחדות, איבראהים סאמירה לבית-הנבחרים של מדינת וירג'יניה. אירוע שגרתי, לכאורה, אבל מנקודת מבטה של ישראל - לא כל כך.

בחירתו של סאמירה מצביעה על כרסום נוסף במעמדה של ישראל בזירה הפוליטית האמריקאית - לא מפני שסאמירה הוא פלסטיני אמריקאי, אלא מפני שהוא נבחר למרות התבטאויות אנטי-ישראליות חריפות ביותר, שבשנים קודמות היו ממיתות את הקמפיין שלו בעודו באיבו.

אתר ימני חשף לפני הבחירות המיוחדות, כי ב-2014 תמך סאמירה בהצהרה שלפיה סיוע אמריקאי לישראל בעקבות מות אזרחים בעזה מהפצצות ישראליות שם, כמוהו כ"תמיכה בקו-קלאקס-קלן". סאמירה הוסיף נופך משלו: "בעצם הסיוע לישראל גרוע יותר". ואחרי מותו של אריאל שרון, איחל לו סאמירה בפומבי: "שתמות מיליון מיתות על כל נפש חפה מפשע שהרגת".

סאמירה, בן 27, שמציג את עצמו כ"פליט פלסטיני מדור שני", הביס ברוב גדול אמריקאי "גזעי" בן 63, רב-סמל לשעבר בחיל האוויר, שהציע לבוחרים את התפריט הרפובליקאי הטיפוסי: קיצוץ במיסים וסלילת כבישים. סאמירה הלך על ביטוח בריאות בר-השגה ופעוטונים חינם.

החסינות של ישראל מתחילה להתפוגג

סוגיית ישראל לא היתה על הפרק בבחירות המקומיות האלה, וסאמירה הביע צער על "הכאב שגרם לבוחרים יהודיים", אבל ניצחונו מצביע על כך שביקורות ארסיות על ישראל שוב אינן טאבו בארה"ב. בוחרי סאמירה ידעו בדיוק מה הוא חושב על "בעלת בריתה החיונית של ארה"ב במזה"ת" וזה לא היה אכפת להם. ניצחונו מצטרף לבחירתן לקונגרס בוושינגטון של שתי פעילות דמוקרטיות מוסלמיות, אילהאן עומאר הסומלית וראשידה טלאיב הפלסטינית, תומכות BDS ושוטמות אייפ"ק. השקפותיהן על ישראל לא היו סוד - הרפובליקאים ופוקס ניוז דאגו לכך - אבל הן יושבות עתה בבית-הנבחרים והפופולריות שלהן גדולה מזו של רוב המחוקקים על גבעת הקפיטול.

החסינות שממנה נהנתה ישראל במשך דורות בארה"ב מתחילה אפוא להתפוגג, בעיקר בצד הדמוקרטי של המתרס, אך בהחלט לא רק. צריך לזכור שמחוקקים (דמוקרטים או רפובליקאים) שגברו על יריביהם נשענים בדרך כלל לא רק על קולות של חברי מפלגתם אלא גם על קולות של בוחרים עצמאים ושל מעט עריקים מהמפלגה היריבה.

מי זוכר שרק לפני שלוש שנים, התבטאויות בגנות ישראל שהשמיע ברני סנדרס עשו כותרות גדולות לא רק בישראל אלא גם בתקשורת האמריקאית? בעימות עם הילארי קלינטון, במהלך הפריימריס של המפלגה הדמוקרטית, אמר סנדרס, כי ארה"ב צריכה לתת דעתה גם לזכויות הפלסטינים; לפעמים - הוא הוסיף - רה"מ נתניהו שוגה.

"בטווח הארוך" - הוא אמר - "אם אנו רוצים להשיג שלום באזור, אנו צריכים להתייחס לעם הפלסטיני בכבוד. יגיע הזמן שבו נצטרך לומר שנתניהו אינו צודק כל הזמן". סנדרס נהג להדגיש, כי הוא "פרו ישראל בכל מאת האחוזים", אבל הוא אינו בהכרח פרו נתניהו, אבחנה שעשה ברק אובמה עצמו במסע הבחירות הראשון שלו שמונה שנים קודם לכן.

"כמי שמאמין בהחלטיות ובאורח שאינו משתמע לשתי פנים בזכות קיומה של ישראל ובזכותה להתקיים בשלום ובביטחון, כאחד שחי בישראל בצעירותו במשך כמה חודשים, וכמי שגאה במורשתו היהודית... אני חייב להכריז ברמה שהתנגדות למדיניות הריאקציונרית של ראש הממשלה בנימין נתניהו אינה הופכת אותנו לאנטי-ישראליים", הוא אמר.

יש "חותמת כשרות" לביקורת על ישראל

מבחינה זו, סנדרס היה פורץ דרך. הוא העז לעשות מה שלא עשו פוליטיקאים מרכזיים לפניו - לצאת בפומבי נגד מנהיג ישראלי (החריג: הרפובליקאי הימני הקיצוני פטריק ביוקאנן, שרץ לנשיאות ב-1991 לאחר שמתח ביקורות חריפות על הלובי הישראלי בוושינגטון ועל "פינת אומרי האמן" בממשל לכל מאווי ישראל). סנדרס היה המועמד המרכזי היחידי ב-2016, שלא נשא נאום בוועידה השנתית של אייפ"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, ושלא היסס לומר שפעולות צה"ל במבצע "צוק איתן" בעזה "אינן פרופורציונליות".

ברני סנדרס הפסיד להילארי קלינטון בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, אבל בפרספקטיבה היסטורית, ידו הייתה על העליונה. המפלגה זזה שמאלה, לכיוונו. סנדרס הוא עדיין המתמודד היחידי שמגדיר עצמו " דמוקרט סוציאליסטי" (הוא אינו חבר רשמי במפלגה הדמוקרטית), אבל רוב המתמודדים האחרים במפלגה אימצו את העמדות שלו, שאותן חידד בקמפיין ב-2016, לרבות הכבדת עול המיסוי על עשירים, ביטוח בריאות לכל באמצעות מדיקרייר, חינוך אקדמי חינם באוניברסיטאות ציבוריות. - וגם בסוגיית ישראל.

סנדרס חרש, והמפלגה הדמוקרטית הולכת בתלם. החלטתו לרוץ שוב לנשיאות רק תחזק את הלגיטימציה של מתיחת ביקורת על ישראל, או, ליתר דיוק, על מדיניות ראש ממשלת ישראל. יש חותם כשרות.

ועם זאת, צריך להדגיש, כי לא כל המפלגה הדמוקרטית תומכת בקו הביקורתי של סנדרס כלפי ישראל. רחוק מזה. דוגמה לכך אפשר למצוא בעמדה האמביוולנטית של המפלגה כלפי החוק שמעודד ונותן תוקף חוקי למאבקים נגד תנועת BDS, בעיקר תקנות של רשויות אמריקאיות נגד מיזמי סנקציות וחרמות (החוק גם מסדיר את חבילת הסיוע האמריקאי לישראל ל-10 שנים וכולל סעיפים אחרים).

למעשה, יזמת החקיקה הזו שרטטה קו שסע בין הנהגת המפלגה והממסד שלה, מעמודי התווך של התמיכה האמריקאית בישראל, זו שאינה מבחינה בין ישראל לממשלת ישראל, לבין האגף השמאלי במפלגה, האגף הסנדרסי, שעושה את האבחנה הזו. שלוש פעמים הכשילו הדמוקרטים אישור החוק בסנט. בפעם הרביעית, הם רופפו את התנגדותם ואיפשרו את אישורו, אך 19 סנטורים דמוקרטים הצביעו נגד.

כל המתנגדים נמנים עם הפלג הליברלי של המפלגה, לרבות המתמודדים על מועמדות מפלגתם לנשיאות, או בוחנים אפשרות להצטרף למירוץ: הסנטורים ברני סנדרס, אליזבת וורן, קרסטן ג'יליברנד, שרוד בראון וג'ף מארקלי. וברני סנדרס. מתמודדת נוספת, קאמלה האריס, לא השתתפה בהצבעה.

כל ה-19 נימקו את הצבעתם בהתנגדות להטלת הגבלות על פעילות BDS במדינות ארה"ב. סנדרס הסביר זאת כך: "בעוד שאינני תומך במדיניות BDS, אנו חייבים להגן על הזכות שמעניקה החוקה לכל אמריקאי לעסוק בפעילות פוליטית. ברור לי שהצעת החוק הזה תפר את התיקון הראשון לחוקה (שמבטיח את חירות ההבעה)".

העובדה שפלח כה גדול מהסיעה הדמוקרטית בסנט (19 מתוך 47) הצביע נגד הצעת חוק פרו-ישראלי מובהק, נותנת למפלגה הרפובליקאית הזדמנות לנגח את הפלג הליברלי במפלגה הדמוקרטית ולמתגו כאנטי-ישראלי. הרפובליקאים מנסים לצייר את חברי הפלג הזה - ובמיוחד את הצירות המוסלמיות עומאר וטלאיב - כקיצונים ואפילו כאנטישמים, אבל חלק מחיצי הביקורת רעילים יותר וצובעים את המפלגה הדמוקרטית כולה כאויבת ישראל. אמרת דמוקרטים? אמרת אנטי-ישראלים. ישראל לא תהיה הציר המרכזי של מערכת הבחירות לנשיאות. הכבוד הזה שמור לדונלד טראמפ. אבל ישראל תהיה אחד מהסוגיות המרכזיות ב-2020.