אבי גבאי מצביע בפריימריז של מפלגת העבודה/ צילום :שלומי יוסף
מפלגת העבודה של מערכת הבחירות ב-2015 נראתה אחרת מבימים אלה, אז האופטימיות שררה בקרב חברי המפלגה שהאמינו שאפשר סוף סןף לעשות את זה. לאחר החיבור עם ציפי לבני והקמת המחנה הציוני, התחושה במפלגה היתה שהשלטון בהישג יד. כיאה למפלגת שלטון, במחנה הציוני גיבשו מצע מקיף שכולל התייחסות לספקטרום רחב של נושאים.
המוטו של המצע מדגיש גישה כלכלית סוציאל דמוקרטית. המפלגה התחייבה לספק רשת ביטחון חברתית לאזרחים, ולהותיר בידי המדינה את שירותי החינוך, הבריאות, הביטחון אישי, הדיור, הביטחון התזונתי וצורכי היסוד האחרים.
אלא שגם לאחר בחירות 2015, עם 24 מנדטים באמתחתם, מצאו עצמם חברי ה"מחנה הציוני" שוב באופוזיציה. משם קשה הרבה יותר להגשים את המצע. כדי להגיע להישגים מהספסלים האחוריים, נדרשת מיומנות פוליטית רבה ויכולת לבצע שיתופי פעולה חוצי מפלגות ול"מחנה הציוני" היו לא מעט חברי כנסת כאלה.
שכר הבנקאים והעובדים הזוטרים
אחת הנציגות הוותיקות והמנוסות של המפלגה היא ח"כ שלי יחימוביץ', כיום יו"ר האופוזיציה. בעוד שראשי הסיעה הקודמים לבני והרצוג התמקדו בתחום המדיני, יחימוביץ' נשאה את הדגל הכלכלי-חברתי. אחד הסעיפים במצע כלל צמצום משמעותי במספר עובדי הקבלן, ובשבתה בראשות הוועדה לביקורת המדינה, עסקה יחימוביץ' רבות בסוגיית עובדי הקבלן ובניסיונות להכניסם להעסקה ישירה. במסגרת הסכם בין שר האוצר כחלון ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הוכנסו אלפי עובדי קבלן להעסקה ישירה, אם כי עשרות אלפים עדיין מועסקים בצורה זו. יחימוביץ' תמכה בקידום חוק הארכת חופשת הלידה שעבר בכנסת היוצאת ובהעלאת שכר המינימום, שני סעיפים מרכזיים במצע העבודה.
"אחד החוקים היותר מוסריים וצודקים שחוקקו", לפי יחימוביץ', הוא חוק הגבלת שכר הבכירים במערכת הבנקאית, שהגביל את שכר הבנקאים לעד 2.5 מיליון שקל בשנה. יחימוביץ' הגישה את הצעת החוק המקורית עוד ב-2009, והייתה אחת הדמויות שדחפו להעברת החוק בכנסת הנוכחית. במצע המפלגה נכתב כך: "קביעת מנגנון ליצירת זיקה בין השכר הגבוה ביותר לנמוך ביותר במקומות העבודה". מאחר שהחוק עוסק רק במערכת הבנקאית, ניתן לומר שמדובר ביישום חלקי, אך בהישג לא מבוטל.
הפוקוס על מערכת הבריאות
היבט נוסף שזכה להתייחסות מקיפה במצע "המחנה הציוני" הוא מערכת הבריאות. בין הסעיפים הרבים שכולל המצע בולט במיוחד תחום הסיעוד, עם הבטחה לתוכנית לאומית רב שנתית. מי שלקח על כתפיו את עיקר הטיפול בנושא הוא ח"כ איציק שמולי, ששואף להיות שר הבריאות.
שמולי הוביל מאבק חוצה מפלגות שאליו התגייסו לא פחות מ-80 חברי כנסת שתמכו ברפורמה בנושא. בשל הלחץ הציבורי שנוצר, הכריז שר האוצר כחלון על רפורמה בסיעוד שכללה הוספת שש שעות שבועיות לחולים סיעודיים קשים.
גם הרחבת סל התרופות ועיגון צמיחה שנתית שלו בחקיקה היו חלק ממטרות המצע. הסל אכן התרחב בשנים האחרונות, ובין היתר הוספו תרופות ששמולי והעבודה ניהלו מאבק להכניסן, כמו התרופות למחלת הרככת. נכון להיום אין מנגנון לעדכון אוטומטי של סל התרופות ומדי שנה נערכים כיפופי ידיים בין משרדי הבריאות והאוצר, אולם בחודש שעבר נראה היה שנעשה צעד בכיוון, כאשר רה"מ נתניהו ביקש מסגן שר הבריאות יעקב ליצמן להציג מודל לעדכון קבוע והולם של סל התרופות.
סעיפים במצע הבריאות שלא נרשמה בהם הצלחה יתרה היו טיפול בעומסים בבתי החולים שרק הלכו וגדלו, צמצום השירותים הפרטיים (השר"פ) בבתי החולים לעומת הציבוריים, הגדלת תקציבים משמעותית למערכת ועוד. עם זאת, חברי הסיעה השיגו עוד מספר הישגים נקודתיים בבריאות, כמו המאבק שהובילה בהצלחה ח"כ לאה פדידה לביטול החלטה של משרד הבריאות לחסן נגד חצבת רק במרכז הארץ בשל מחסור באחיות.
בשורה התחתונה: אחד מהתחומים היותר מוצלחים של "המחנה הציוני" בקדנציה החולפת, ובעיקר של חברי העבודה, היה תחום הבריאות. הם הצליחו פעמים רבות לגרור את הממשלה לתמוך ביוזמות שנולדו באופוזיציה וקיימו פעילות פרלמנטרית ענפה, שאמנם לא תמיד השיגה את מבוקשה, אך לכל הפחות עוררה דיון ציבורי נרחב.
שכירות הוגנת, אבל קצת מחוררת
גם תחום הדיור זכה לפרק נכבד במצע המפלגה. תחום הדיור, ככלל, היה אחד מהנושאים המרכזיים בבחירות הקודמות. רוב המפלגות הבטיחו לפתור את משבר הדיור באמצעות תוכניות ורעיונות שרבים מהם היו זהים במצעים השונים.
וכך למשל יישם שר האוצר משה כחלון את הצעת העבודה שתאמה לדרישתו לאגד תחת גג אחד את הגורמים והגופים העוסקים בדיור. כן ישם כחלון את ההנחה בקרקעות לקבלנים כדי להוזיל את מחירי הדירות בתוכניות ההגרלות בכמה ערים ברחבי הארץ. הצעות אחרות של מצע העבודה לא יושמו ובכללן תוכנית דירות להשכרה, הרחבת תמ"א 38 ועוד. הצלחה חלקית כשמלאכתם נעשית בידי אחרים.
על סעיף אחד במצע כן אפשר לסמן וי - ולו חלקי - חקיקת חוק שכירות הוגנת שקידמה סתיו שפיר. אלא שהחוק שקידמה שפיר ועבר בסיוע של ח"כ רועי פולקמן מכולנו, איבד בדרך יסודות מרכזיים, כמו הקמת מרשם שכירויות ופיקוח על שכר הדירה.
כישלון בגז, הצלחה בשידור הציבורי
הבטחה כלכלית נוספת במצע היא הטלת פיקוח ממשלתי על מחירי הגז הטבעי. בנושא זה "המחנה הציוני" נכשל, והמתווה שקידם ראש הממשלה נתניהו התקבל למרות מאבק עיקש מצד חברי העבודה. מי שהובילו את המאבק מטעם העבודה הם שלי יחימוביץ' ואיתן כבל.
כבל היה אחת הדמויות הבולטות בכנסת האחרונה. הוא ח"כ ותיק ומנוסה, וככזה הופקד על הוועדה האופוזיציונית המשמעותית ביותר בכנסת - ועדת הכלכלה - שאחראית על גיבוש וניסוח חוקים כלכליים רבים. לצד ביקורת אופוזיציונית, כבל השכיל להוביל ועדה דעתנית ויעילה, שהצליחה להעביר הצעות חוק ותקנות ולהוביל מהלכים, גם כשאלה נראו בלתי אפשריים. לא פחות מ-50 חוקים עליהם היה חתום עברו בקריאה שנייה ושלישית, מספר נדיר לאיש אופוזיציה.
אחד המאבקים הגדולים של כבל היה הקמת תאגיד השידור הציבורי "כאן" ושמירה על עצמאותו, בניגוד לרצונו של רה"מ נתניהו. המאבק נשא פרי בסופו של דבר - התאגיד קם במתכונת המקורית שלו כיחידה אחת לא מפוצלת - גם בזכות התערבות בג"ץ וגם בגלל החשש שפגיעה בתאגיד תאיים על קיום האירוויזיון בישראל. כבל אמנם הוביל את המהלך, אבל עוד במצע נקבע כי המפלגה תפעל להבטחת עצמאותו של השידור הציבורי, ואפשר לסמן וי על סעיף זה. (גילוי נאות: כותב שורות אלה הוא אחד מיותר מאלף עובדי רשות השידור שפוטרו בשל סגירתה).
כבל גם סייע ודירבן את משרד האוצר להעביר את חוק ההגבלים העסקיים, שנועד להיאבק בריכוזיות במשק ובמונופולים הפרטיים. החוק תואם את הנאמר במצע המפלגה "יש להביא להפרדת השליטה בנכסים ראליים ופיננסיים, ולצמצום הריכוזיות בהקצאת נכסים ציבוריים".
בנוסף, כבל יישם כהלכתו את הסעיף במצע לפיו יש להגביר את הפיקוח הציבורי על שוק ההון - ובפרט על בעלי השליטה - לאור הידרדרות נורמות ההתנהגות שבו והפגיעה במשקיעים הקטנים. ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת מתן האשראי ללווים הגדולים ("ועדת הטייקונים") העמידה על הדוכן ומול המצלמות את כל ראשי הבנקים, הרגולטורים והצמרת הפיננסית בישראל. הם נאלצו לתת הסברים על הלוואות העתק שניתנו ללא ערבויות מספקות ועל התספורות שנאלצו לעשות בשל כך. דוח הוועדה עתיד להתפרסם בקרוב.
מלחמת השקיפות של סתיו שפיר
נדבך מרכזי נוסף במצע המפלגה עסק בשקיפות שלטונית ובמניעת ניגודי עניינים בשירות הציבורי. מי שהובילה את הנושא הזה היא סתיו שפיר, שעמדה בראש ועדת השקיפות של הכנסת ואף מונתה לעמוד בראש ועדה בינלאומית של ה-OECD העוסקת בשקיפות ובמאבק בשחיתות.
זירה נוספת שבה פעלה שפיר היא ועדת הכספים, שם ניסתה להגביר את השקיפות בניהול כספי המדינה. כשלא זכתה למענה הולם לדעתה ממשרד האוצר, היא בחרה לפנות לבג"ץ ולחייב את האוצר לפעול בשקיפות מוגברת. בג"ץ קבע כי על משרד האוצר להידבר עימה ולהגיע להסכמות על מתן גישה ישירה לחברי הכנסת למערכת הדיגיטלית המשמשת להעברות כספים בין משרדי ממשלה. שפיר טוענת כי האוצר הסתיר מהכנסת רזרבות תקציביות של 20 מיליארד שקל כדי להשתמש בו לצרכים פוליטיים ואחרים.
אלמנט נוסף במצע המפלגה הוא כאמור מתן רשת ביטחון לאזרחים, בעיקר לחלשים. חבר הכנסת שקידם את הנושא במיוחד הוא איציק שמולי, שהגיש הצעות חוק סוציאליסטיות רבות שכרוכות בעלות תקציבית גבוהה. מבקריו אומרים כי רוב ההצעות שלו היו פופוליסטיות, ולכן בכל מקרה לא היה להן סיכוי לעבור את משוכת הקואליציה. כך למשל הגיש שמולי הצעת חוק להשוואת קצבת הזקנה לשכר המינימום, הצעה שעלותה עשרות מיליארדי שקלים, ונפלה על חודו של קול.
בסיכום, מפלגת העבודה ובעיקר חברי הכנסת שהוזכרו כאן, עשו לא מעט בכנסת היוצאת בזכות העובדה ש"המחנה הציוני" הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת. אבל מפלגה בגודל כזה בקואליציה הייתה מצליחה כמובן הרבה יותר. המגעים שהתנהלו לפני כשלוש שנים לצירופה לקואליציית נתניהו נכשלו, ואולי זו אחת מהסיבות לכך שבסקרים היא מאבדת את מרבית כוחה בכנסת היוצאת. בסופו של דבר פוליטיקה היא המאבק על השפעה ועל הכוח לשנות.