"הרושם הוא שלשכת עורכי הדין עסוקה במסיבה גדולה. צריך לשנות את זה"

מפעילות לשכת עורכי הדין בשנים האחרונות ("כנסים בלתי נגמרים, מופעים בעלויות עתק") ועד לפרשת אפי נוה ולסכנה למערכת המשפט ("אין להסתפק רק בעשיית צדק, מראית פני הדברים לא פחות חשובה") • עו"ד ציון אמיר מצטרף לראשונה למשחק הפוליטי ומשיק את הקמפיין שלו לראשות הלשכה

עו"ד ציון אמיר/ צילום : ענבל מרמרי
עו"ד ציון אמיר/ צילום : ענבל מרמרי

עו"ד ציון אמיר קיבל לא פעם ולא פעמיים פניות להתמודד על ראשות לשכת עורכי הדין, אך לדבריו, הוא אפילו לא שקל את האפשרות הזאת. "זה מעולם לא עמד על סדר היום שלי", הוא אומר. "אני מאוד לא מתחבר לפוליטיקה באופן הזה, לעסקנות פוליטית כזו. זה נוגד את האישיות שלי, את השקפות העולם שלי. אני מעדיף לתרום תרומה ציבורית באופן אחר ולאו דווקא באופן הזה".

כעת, כך הוא מסביר בראיון ל-G, הוא חש אחרת. את השינוי בגישתו הוא תולה קודם כול באינספור פניות לדבריו, וכמובן באירוע שמטלטל בשבועות האחרונים את הלשכה ואת המערכת המשפטית כולה - פרשות אפי נוה. "כשהתפוצצה הפרשה האחרונה החלו אליי פניות", הוא מספר. "בתחילה היה מדובר בטפטוף קל, אבל זה הלך והתגבר והפתיע אותי בעוצמתו. הפניות באו מחוגים שונים, עורכי דין צעירים ומבוגרים, אנשי אקדמיה, שופטים ושופטות, וגם אנשים שהם לא מחוגי המקצוע. חלקם כתבו לי דברים מאוד מרגשים".

מה רואים דווקא בך כל אותם פונים?
"לא יודע, אני לא האיש לשאול אותו. אולי ראו בי תקווה שיכולה להביא לשינוי בחברה הישראלית בתחום הזה. מצד שני, הרבה אנשים אומרים לי: ‘מה אתה צריך את זה?’. אני עונה להם שמערכת המשפט יקרה ללבי ושהשליחות הציבורית חשובה לי".

שופט בכיר אמר השבוע ל-G כי בעקבות האירועים האחרונים השופטים מגלים עניין רב יותר בבחירות ללשכה, וכי אמיר, שמבחינה מקצועית כבר "עשה את שלו", נתפס בעיניו כאדם ייצוגי ומכובד שעונה על דרישות התפקיד.

זה נשמע מאוד יפה וערכי, בלי ציניות, אבל תגיד, למה יש בכלל צורך בלשכת עורכי הדין?
"זה מודל שקיים במערכות משפט מתקדמות בעולם - בארה"ב, באנגליה. מדובר בגוף ציבורי גדול מאוד שמאגד בתוכו מעל 70 אלף עורכי דין".

עצם זה שהוא קיים לא אומר שהוא נחוץ.
"נכון, צריך לבחון את השאלות האלה. מדובר בגוף גדול שהיה לו משקל ציבורי גדול לאורך השנים, מאז היווסדו, ויעידו על כך אותם אנשים שעמדו בראשו במהלך עשרות שנים. לא הייתי מבטל את חשיבותה של הלשכה, אבל צריך לחדד את תפקידיה המסורתיים, כדי להחזיר את מעמדה כגוף בעל חשיבה עצמאית, ערכית ומוסרית, שמונהגת על-ידי אנשים שיכולים לספק את התוצרת הזו".

שרת המשפטים איילת שקד בכנס של לשכת עורכי הדין/ צילום : רפי קוץ
 שרת המשפטים איילת שקד בכנס של לשכת עורכי הדין/ צילום : רפי קוץ

לפחות בשנים האחרונות, התחושה היא שלא פעם מדובר בגוף שפועל בעיקר לטובת האינטרסים של חבריו על חשבון הציבור.
"התפיסה שראתה בלשכה במהלך השנים גוף מקצועי שצריך לדאוג אך ורק לחבריו היא בעיניי תפיסה שגויה, והניסיון לצבוע את לשכת עורכי הדין במין גוון של ועד עובדים הוא בעיניי תפיסה שגויה שהרחיקה שני קהלים מהלשכה: גם הציבור הרחב, וגם עורכי הדין עצמם, שכ-80% מהם הדירו רגליהם מפעילות בתוך הלשכה הזו, וחוץ מתשלום דמי חבר שהוא חובה, אין להם כל קשר עם הגוף הזה. החזון שלי הוא להחזיר את הלשכה לציבור עורכי הדין כולו.

"במהלך השנים התקבל הרושם שלשכת עורכי הדין עסוקה במסיבת נשף אחת גדולה - כנסים בלתי נגמרים, ראוותניים מאוד, מופעים של אמנים ידועים בעלויות עתק של מאות אלפי שקלים - זה קלקול גדול בפעילותה של הלשכה. הכנסים באילת הם לא השתלמות מקצועית ולא כנס אקדמי, אלא מופע בזבזני שאין לו הצדקה בפני עצמו. וזאת, במקום שהלשכה תשים דגש ותעסוק בכנסים מקצועיים, בהשתלמויות מקצועיות ובמחקר משפטי.

"בתחילת דרכי כעורך דין, היינו נוסעים לכנס של 50 אנשים או 100 אנשים וישנים בצימרים ליד עכו. היינו מזמינים שופט מכהן שבמהלך סוף השבוע ייתן לנו הרצאה ונקיים איזה שיח סולידי וצנוע בין עורכי דין לשופט או שניים. ברבות השנים המציאות השתנתה. לשכת עורכי הדין גדלה, נהיו עשרות אלפים, ומגיעים נחילי עורכי דין עם ילדיהם ובני זוגם, ושופטים מכל הבא ליד: משופטים בערכאות הנמוכות ועד שופטי העליון, ושרים, והכול בערבוביה אחת גדולה.

"הדבר הזה היה קשה לי. שם, לדעתי, בהתקרבות היתר הזו בין שופטים ונשיאים של בתי המשפט לבין עורכי דין, הגבול נחצה באופן מסוים. ההשתכשכות המוגזמת הזו באותה ביצה, באותם המים, ולפעמים המים מי אפסיים - זה היה לצנינים בעיניי. הקשר המוגזם הזה, הסתכלתי עליו מהצד כל השנים בעיניים כלות. צריך לשנות משהו בשיטה הזו, צריך לחזק את עצמאותם של השופטים ולהרחיק אותם מציבור עורכי הדין. החיבור הזה טשטש את הגבולות".

אפשר לצפות שאם תתמנה ליו"ר הלשכה תבטל את הכנסים במתכונתם הנוכחית?
"צריך לעשות רוויזיה בדרך שבה הדברים מתנהלים. אפשר לעשות כנסים מקצועיים שבהם לומדים מהשופטים, ולקבוע כל מיני חסמים כדי לשמור על קשר נכון, בריא ומדויק בין המערכות האלה. ברור שצריך להמשיך בקיומם של כנסים, אבל זה צריך להיעשות עם דגשים אחרים ובאופן צנוע יותר ולרווחת כל ציבור עורכי הדין. כולנו רוצים לחזק את אמון הציבור במערכת שחטפה טלטלה רצינית מכל מיני סיבות, ואין לך דרך אחרת לתקן אלא לפעמים באמצעים דרסטיים. להפריד בין המחנות זה צו השעה, כך ייטב".

מה דעתך על ניסיונה של הלשכה לחסום את הכניסה בפני עורכי דין חדשים?
"אני לא חושב שצריכים להיות שום חסמים. מצידי שתוקם מכללה תחת כל עץ רענן. בחינות לשכה שמטרתן האחת והיחידה היא להכשיל את הנבחנים כדי לחסום בפניהם באופן מלאכותי את שערי המקצוע זה דבר חמור".

"צריך ללמוד לקחת אחריות"

הבחירות ללשכת עורכי הדין ייערכו רק ביוני, אבל כבר יש לא מעט מתמודדים על תפקיד היו"ר. מלבד אמיר הודיעו על התמודדות גם סגנו של נוה, עו"ד אורי קינן, שמשמש כיום כממלא מקום, וכן עורכי הדין אילן בומבך, אביחי ורדי ואבי חימי.

אמיר אומנם לא היה מעורב במישור הפוליטי של פעילות הלשכה, אך במשך ארבע שנים עמד בראש בית הדין המשמעתי של מחוז ת"א של הלשכה, ובסיומן שימש כנשיא בית הדין המשמעתי הארצי שלה. את מערכת בתי הדין המשמעתיים הוא מגדיר כ"נשמת אפה" של הלשכה. למרות זאת, ואף שהטלטלה של פרשת נוה היא אחת הסיבות לכניסתו לקלחת הזאת, כל ניסיון לחלץ ממנו מילת ביקורת על התנהלותו של נוה - שהתפטר מראשות הלשכה לאחר התפוצצות הפרשה שבה הוא נחשד כי פעל לקידום שופטות תמורת שוחד מיני - נידון לכישלון. "אני לא חושב שזה ראוי שאביע עמדה לפני שהדברים הגיעו לבית הדין", מסכם אמיר ביובש.

אפי נוה / צילום: אמיר מאירי
 אפי נוה / צילום: אמיר מאירי

בפרשת "ביקורת הגבולות" יש כתב אישום.

"אני סנגור ותיק ומנוסה ולמדתי בימי חלדי כי מה שמתפרסם אינו משקף תמיד את התמונה במלואה. כאשר התמונה תונח במלואה בפני הדיין והוא ישמע את נסיבות המעשה - הוא יחליט, ולא רגע לפני זה. כל חיי אני יוצא חוצץ נגד חריצת דין מוקדמת. הדבר הזה פוגע פגיעה אנושה בזכויות היסוד של כל נאשם וחשוד. אני לא אהיה חלק מהמשחק הזה".

הופתעת כששמעת על החשדות נגד נוה?
"תחת ההסתייגות שאנחנו עדיין לא יודעים מה מתוך זה נכון או לא, ברור שעצם העלאת החשד או עצם החקירה בחשדות כאלה היא דבר חסר תקדים, מטלטל, אי אפשר להתעלם מזה. אלה לא חשדות שנתקלנו בהם לפני כן, ואני מקווה מאוד שיתברר שאין מאחורי זה דבר וחצי דבר - גם לטובת המערכת וגם לטובת נוה".

ומה לגבי ההתפטרות המאוחרת שלו? יכול להיות שהוא היה צריך להניח את המפתחות כבר אחרי פרשת ביקורת הגבולות?
"יש רגעים מעטים בחיי אדם שהם רגעים מכוננים, ואני נתקלתי בצומת הזה כשיעצתי לאנשים חשובים וחשובים מאוד לגבי ההחלטה שעליהם לקבל ברגע נתון. חלקם הקשיבו לי והתפטרו בזמן, וחלקם לא. לו הייתי מתבקש לייעץ לנוה כיצד לנהוג לאחר פרשת ביקורת הגבולות, ללא ספק הייתי נותן לו את העצה הבאה: תכנס מסיבת עיתונאים ותודיע כי שגית בהפעלת שיקול הדעת וכי הדבר נעשה על רקע נסיבות חריגות ומיוחדות ואתה מבקש את סליחת הציבור ומחליט לגזור על עצמך עונש - היום, כעת ועכשיו. עם כל כאב הלב שכרוך בפרישה מתפקיד שכה רצית בו ועשית בו חיל. לו היה נוהג כך, הוא היה במקום אחר היום. הציבור היה רואה בפרישה הזו מעשה אצילי.

"בהיבט הזה, חשוב לומר שללא קשר להיבטים פליליים שיש או אין במעשה מסוים, צריך ללמוד לקחת אחריות ציבורית. איש ציבור צריך לנהוג לפי נורמות, גם אם הן לא כתובות בספר החוקים. לנהוג לפי אותה נוסחה בריטית שאומרת it’s not done. ולכן, לעיתים צריך לפרוש, וזה לא חשוב אם יש או אין אבק פלילי. זו נורמה שהייתי רוצה לראות יותר ויותר בציבוריות הישראלית. זה לא אומר שנשכח את מעשיך הטובים, נגלה אותך לאי השדים ונתלה אותך בכיכר. נמשיך לכבד אותך, ואולי אפילו יותר". (נזכיר כי ההליכים המשפטיים נגד נוה הם בראשיתם, ושמורה לו חזקת החפות).

מה דעתך על התנהלותה של הוועדה לבחירת שופטים? גם שם נראה שחיבורים מסוימים חצו גבולות: נוה אמר על השרה איילת שקד: "אני זורם איתה", היא אמרה עליו "אנחנו חברים".
"קשה להוציא מגופים ציבוריים שיקולים אינטרסנטיים. זה לא פסול בפני עצמו להגיע להכרעות מתוך לקיחה בחשבון של אינטרסים שונים. לצפות שלא יהיו שיקולים כאלה זו אוטופיה. תמיד יהיו, ובכל התקופות היו שיקולים והיו קואליציות. נכון שבשנים האחרונות זה היה בין הלשכה לבין שרת המשפטים, אבל מה שמותר היה לקבוצות אחרות (בעבר הייתה בוועדה למינוי שופטים קואליציה בין לשכת עורכי הדין לשופטי העליון), ודאי מותר גם לקבוצה הזאת, ובלבד שהקואליציה תיעשה בין אנשים ראויים לגבי נושאים ראויים ועם אינטרסים ראויים. אם זה קורה, מובטח לך שהמינוי יהיה ראוי. למרות זאת, אולי צריך לשכלל את עבודת הוועדה".

באיזה אופן?
"הייתי מתחיל במסגרת התהליך. כדאי שהמערכת כולה תשנס מותניים ותוקם ועדה רצינית של אנשים שתשקול איך להכשיר מועמדים לשפיטה, מיהם גופי הביקורת ומי החברים שיהיו באותם גופי ביקורת; האם לשופטים יהיה מותר לפגוש חברי ועדה במעגלים אחרים שמשפיעים על תהליך מינוי שופטים, את מי הם רשאים לפגוש. זה לא משהו שצריך לשלוף מהמותן, מדובר בשיטה שבסך הכול לאורך השנים היא פעלה, אז לא צריך לשפוך את התינוק עם המים".

עו"דציון אמיר/ צילום :ענבל מרמרי
 עו"דציון אמיר/ צילום :ענבל מרמרי

אבל אם הכול בעצם בסדר, כמו שטענת קודם, אז למה צריך בכלל לשנות?
"כי נפל דבר, קרה משהו. כשהציבור הרחב נחשף לכותרות על מינויים לא ראויים שעברו באמצעים בלתי ראויים בעליל, האמת הציבורית הזו מכה בו, גם אם היא אינה נכונה. מהתדמית הזו צריך מאוד להיזהר. אין להסתפק רק בעשיית צדק, מראית פני הדברים לא פחות חשובה. אם הציבור עלול לחשוב, שיש לנו מערכת שהיא רקובה זו מציאות ששום חברה לא יכולה לסבול".

"גם שופט הוא בן אדם"

אמיר, 63, נולד במעברה למשפחת עמר, הורים יוצאי מרוקו, שהביאו לעולם 7 ילדים. בהמשך עברה המשפחה לשדרות, ואז לאשדוד. אחד מאחיו נהרג במלחמת ששת הימים ואח נוסף נפטר שנים אחר כך. בגיל 16 שינה את שם משפחתו לאמיר. הוא למד בתוכנית למחוננים בקבוצת יבנה, ואחרי הצבא למד משפטים באוניברסיטת בר-אילן, והתמחה אצל עורך הדין הפלילי, צבי לידסקי ז"ל. בשנים האחרונות עלה שמו כמועמד לבית המשפט העליון.

חלק בולט מהקריירה שלו הוא עשה בייצוג של עבריינים "בכירים" כמו אסי אבוטבול והאחים פריניאן, וגם בייצוג של מפגעים יהודים כמו "כנופיית ליפתא" ועמי פופר, או כמו דרור עדני, שהורשע בקשירת קשר לרצח יצחק רבין ז"ל.
בתחום הצווארון הלבן, שבו הוא מתמקד יותר בשנים האחרונות, הוא זכור כמי שייצג את הנשיא משה קצב שהורשע באונס וגם את ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, שהורשע בקבלת שוחד בפרשת הולילנד. כיום הוא מייצג, בין היתר, את אלוף במיל' אליעזר מרום ("צ'ייני") החשוד בשוחד בפרשת הצוללות.

מה גרם לך לעשות מעבר לתיקי צווארון לבן?
"אני אוהב את עבודתי המשפטית כסנגור בכל תקופה. אהבתי אותה מאוד כאשר ייצגתי מה שנהוג לכנות ראשי 'ארגוני פשיעה', עשיתי את זה עם מחויבות גדולה, עם תשוקה גדולה, חשבתי שזה שירות ציבורי חשוב מאוד, לא רק עיסוק שהתפרנסתי ממנו בכבוד. אני בחרתי להיות סנגור, זו השקפת עולם, כך אני רואה את הדברים. מתישהו העיסוקים שלי פנו לכיוונים נוספים וכיום תיקי הצווארון הלבן תופסים אצלי חלק גדול יותר, אבל אני עדיין עוסק בכל מגוון התיקים".

בין היתר, ייצג אמיר את השופטת רונית פוזננסקי כץ, שהמשך כהונתה נשקל לאחר שהסתבכה ב"פרשת המסרונים", שבה נחשפה תכתובת ווטסאפ בינה לבין נציג רשות ני"ע. אמיר גיבש הסכמה עם השרה שקד בדבר השעיית פוזננסקי כץ למשך שנה, אך בית הדין המשמעתי של השופטים החליט להדיח אותה משיפוט באופן גורף. השופטת עתרה לבג"ץ וזה קיבל את עתירתה ואישר את ההסכם שגובש עם שקד. "זו פרשה מורכבת מאין כמוה", הוא אומר. "מצד אחד לא הייתה מחלוקת לגבי האיכויות שלה כשופטת, ולא רק זאת, היו הבנה והסכמה מלאה שהתכתובות שנחשפו לא פגעו בעבודתה השיפוטית. איש לא חשד בטוהר עבודתה השיפוטית. מצד שני, הייתה מורכבות מעצם הפרסום ומראית פני הדברים.

"פסק הדין של בג"ץ הוא אמיץ וטבול כל-כולו באינטגריטי מקצועי מהמעלה הגבוהה ביותר. עיקרו הוא שגם שופט הוא בן אדם, וגם שופט יכול למעוד מעידה אנושית, ועדיין זו לא סיבה להיכנע לרוחות קיצוניות ופנאטיות שנושבות לעיתים מהרחוב".

השופטת רונית פוזננסקי / צילום: רפי קוץ
 השופטת רונית פוזננסקי / צילום: רפי קוץ

מצד שני, היו הרבה שופטים שמעדו, וגורלם שפר עליהם פחות והם כן נאלצו לפרוש.
"נכון, היו שופטים שננקטו נגדם הליכים משמעתיים. אני רוצה לראות את הצד החיובי הנוסף במקרה הזה: המערכת לא היססה להביא לדין את אחד מחבריה. רונית עברה תקופה קשה מאוד של פגיעה במעמדה, פגיעה בשמה, הגם שהיא מודעת לכך שנכשלה כישלון בעייתי בעצם ההתכתבויות האלה. התהליך הזה של בירור החשדות האלה באופן כל-כך שקוף, זהו חומר חיטוי שמחזק את אמון הציבור במערכת. בזה אני רואה ברכה גדולה. לא כל מעידה צריכה להביא גדיעה סופית של משלח ידו של אדם, במקרה הזה שופט".

היא יודעת שכבר יש מטבע לשון בעקבות הפרשה? "תיראה מופתע"?
"אנחנו בקשר טוב, אנחנו חברים, היא מודעת לגמרי למה שרוחש ברשתות החברתיות. לא קל לה עם זה כי היא הייתה רוצה לחזור לאנונימיות של העבודה השיפוטית, אבל היא מבינה שזה המחיר והיא לוקחת את זה בפרופורציה, ולפעמים בהומור. היא אדם חזק. הרוב לא היו שורדים את המאבק הזה".

תיקי נתניהו? "טרגדיה גדולה"

בצד ייצוג בתחום הצווארון הלבן בפרשות מתוקשרות, אמיר מעורב לא פעם בייעוץ מאחורי הקלעים לבכירי המערכת הפוליטית. כך, למשל, על-פי יומן הפגישות של שר האוצר משה כחלון שפורסם בפומבי, השניים נוהגים להיפגש. אמיר מגדיר את הקשר ביניהם "חברי". "זה לא סוד שאנו חולקים השקפת עולם בהרבה מאוד תחומים. שנינו באנו מרקע דומה, נושא השכבות החלשות בוער בנו, אנו מאמינים בנושאים משותפים, ולכן נפגשנו".

אבל אתה בכלל איש ליכוד, לא?
"הייתי חבר מרכז כבר ב-1989-90 בזכות חמי המנוח (אמיר היה נשוי לגליה, בתו של הח"כ מטעם הליכוד אריאל וינשטיין ז"ל). אני לא זוכר מתי הפסקתי להיות, אבל באחרונה גיליתי באקראי שאני עדיין משלם דמי חבר, כך שיכול להיות שאני עדיין חבר תנועה. בכל אופן, אני איש המחנה הלאומי באופן מובהק. בתחום החברתי אני מאמין בתפיסות סוציאליסטיות מובהקות ששמות דגש על זכויות אדם, זכויות מיעוטים וזכויות של קבוצות מוחלשות".

איפה זה שם אותך ביחס לראש הממשלה?
"אין ספק שמדובר באחד מגדולי המנהיגים של ישראל בתקופה המודרנית. הוא נהנה מיוקרה בינלאומית יוצאת דופן בקרב מנהיגי העולם, ואי אפשר לקחת ממנו גם את ההישגים הפנימיים, כמו אחוז אבטלה נמוך וכלכלה איתנה ביחס לעולם. בצד כל זאת, חברה צודקת אינה יכולה להשלים עם קרוב לשני מיליון איש מתחת לקו העוני".

ובמישור המשפטי, ביחס להמלצות המשטרה לכתבי אישום בשלושה תיקים שונים?
"תיקי החקירה של נתניהו הם טרגדיה גדולה מאוד, גם לו, גם למדינה וגם ליועמ"ש שצריך לעסוק בזה. אני אומר טרגדיה, כי בדבר אחד נראה לי שגם גדולי המבקרים שלו יסכימו: ביבי לא נתפס כאדם מושחת. הוא לא נתפס בעיני איש כמי שמתלחששים איתו במסדרונות אפלוליים ודוחפים לכיסו בהיחבא מעטפות כסף של מזומן. נדמה לי שגם יריביו מסכימים שזה המצב.
"נכון ששוחד יכול להתקיים גם כאשר אין כסף, אבל קחי למשל את תיק 4000 - כל הדיון כאן נולד מתוך מציאות עובדתית משפטית מאוד מורכבת: מערכת יחסים רגולטורית, מערכת יחסים עובדתית שנבדקת לאורך פרק זמן מאוד ארוך, ומתברר למשל שכל הרגולטורים אישרו כל אחד בדרכו ובשעתו את העסקה המתהווה (מיזוג בזק ו-yes)".

זה הנראטיב של נתניהו, אבל לא של המשטרה וכנראה שגם לא של המערכת המשפטית.
"ככל שזה המצב והרגולציה אישרה את הפעולות האלה והוא אימץ את העמדה של אנשי המקצוע, בלתי אפשרי לראות בכך פעילות לא חוקית, ודאי לא מערכת יחסים שוחדית. אני גם אגיד יותר מזה: אם התיקים היו כל-כך פשוטים, מזמן הייתה נופלת החלטה. גם החקירה הייתה קצרה יותר, וגם תהליך קבלת ההחלטות היה מהיר יותר.
"הסוגיות העולות מפרשיות נתניהו הן לא עובדתיות ומשפטיות בלבד, אלא מעוררות שאלות נוספות מתחום מדע המדינה ומדעי הרוח של איך ראוי שיתנהלו מערכות יחסים בין ראשי מדינה לבין תקשורת. לא ראוי שהזרקור הפלילי ייכנס לתוך הפינות האלה, מזה צריך מאוד להיזהר".

זה פועל גם לצד השני. כשמדובר בראש ממשלה אפשר לצפות שלא יהיה רבב בהתנהלותו.
"אני לא מקנא ביועמ"ש שצריך לשאת על הכתפיים את האחריות הכבדה מנשוא הזו, שכל החלטה שלו תגרור ביקורת מצד זה או אחר. אף החלטה לא תוציא אותו נקי ונדרש ממנו להיות ‘על-אדם’. הוא נתון ללחצים ומתקפות מכל הכיוונים, הלחץ הזה יכול להכריע כל אדם, ומי שחרד לדמוקרטיה בריאה ואיתנה צריך לקחת את זה בחשבון - גם משמאל וגם מימין".