ללא תקנה - מכון התקנים ממשיך להתבוסס בבוץ

המכון מסובך בשלל פרשיות ובדיקות של מבקר המדינה, והרפורמה המתוכננת תקועה

קשה להחליט מה חמור יותר בפרשת מצלמות המהירות, שחזרה לסדר היום בעקבות דוח נציב התלונות על מערכת התביעה, השופט המחוזי בדימוס דוד רוזן.

מצד אחד נמצאת המלצת רוזן לפתוח בחקירה פלילית נגד ניצב-משנה שרית פיליפסון, ראש מחלקת התביעות במשטרה, שהסתירה במשך שנה וחצי מהנאשמים בעבירות מהירות ומפרקליטם עו"ד תומר גונן את המידע על כך שלא הייתה כלל בדיקה של המצלמות בהולנד, ובעקבות דיון בצמרת המשרד לביטחון פנים, התקשר המפכ"ל הקודם רוני אלשיך למי שהיה מנכ"ל מכון התקנים פנחס שחר והתעניין בפרשה כפי שפורסם ב"גלובס" ("המשטרה מודה: חלק ממצלמות המהירות לא אמינות", 20.3.18).

מצד שני נמצאת העובדה שעד כה לא טופל מי שהיה אז מנהל אגף תעשייה במכון התקנים, אילן כרמית, שהעיד עדות שקר בבית המשפט כאילו היה נוכח בבדיקות אמיתיות של המצלמות. הפרקליטות לא קיבלה עדיין החלטה בעניינו.

ואולי מה שנראה מוזר במיוחד הוא שפנחס שחר פנה לממונים עליו בעניין המצלמות, אבל נאלץ לעזוב את תפקידו, ובמקומו מונה לתפקיד ממלא-מקום מנכ"ל המכון לא אחר מאשר אילן כרמית, המכהן בתפקיד עד היום.

ואולי שיא השיגעון הוא שלמרות התרעות של המשנה ליועמ"ש על אי-תקינות המינוי של כרמית, מכון התקנים מביא עכשיו את המינוי לאישור ועדת המינויים הבכירים בראשות השופטת בלהה גלאור.

מכון התקנים מצוי בשעה קשה, ולא רק בגלל פרשת המצלמות. היו"ר אורי דורי נפטר לפני שבועות אחדים, ובמקומו מונה כממלא-מקום מהנדס הבניין הוותיק ישראל דוד. ממלא-מקום המנכ"ל, אילן כרמית, ממתין להכרעת הפרקליטות על העמדתו לדין.

בנוסף, מתעורר קושי אמיתי של איוש התפקידים הבכירים הללו בתקופת בחירות, וזו בעיה של שר הכלכלה אלי כהן, הממונה על המכון. בנוסף, בשני האגפים החשובים ביותר, תעשייה ובניין, אין ראשי אגפים, וכך המצב גם בחלק מהמעבדות. בדירקטוריון המכון מתנהלים מאבקים עזים בין נציגי התעשיינים, נציגי לשכות המסחר ונציגי הקבלנים.

כרגע פועל במכון התקנים צוות של מבקר המדינה, הבודק את תקינות הממשל התאגידי במכון. זאת אחרי שני דוחות רצופים בשנתיים האחרונות - אירוע נדיר במסגרת פעילות המבקר. בדוח 2016 היו ממצאים חמורים על מחדלים בממשל תאגידי והטעיית צרכנים בקשר ליעילות מזגנים. בדוח 2017 נמתחה ביקורת על תפקוד הדירקטוריון ועל הקלה משמעותית, מעין "פקטור", שהמכון נתן בתחום בדיקות הבטון.

גם בתוך המכון היו פרשיות מוזרות, שחלקן פורסמו ב"גלובס". למשל דוח המבקר הפנימי, על העסקת רואה חשבון חיצוני ללא מכרז תוך הטעיית ועדת המכרזים ופרוטוקול ששונה בכתב-יד. למשל, שיו"ר ועדת הביקורת, אמיר שני, התבקש לחתום על הסדר מניעת ניגוד עניינים מתוקן ובו פרטים על אינטרסים עסקיים שלו; למשל, שעובד בכיר, שהיה פעיל במנגנון הכספי של מפלגת העבודה, הועסק במשך 5 שנים, לא עבד בפועל וקיבל משכורת של בכיר ונהנה גם מהסדר פרישה נדיב שאושר בדירקטוריון.

הבעיה במכון התקנים היא שסבך הפרשיות גורם לעיכוב ביישום הרפורמה, שאמורה הייתה להתחיל ב-1.1.17. הרפורמה הוצגה כאחת החשובות ביותר של שר האוצר משה כחלון והשר אלי כהן. לרפורמה הזו יש 3 מטרות: שיפור הממשל התאגידי במכון התקנים, כולל ניקיון-כפיים ומניעת ניגודי עניינים; יצירת תחרות בשוק על-ידי הוצאת שירותי מעבדות לשוק הפרטי; ואימוץ מהיר של תקינה בינלאומית.

עד היום, כמו שאומר בכיר במכון, "ברפורמה הזו לא היה כלום ואין כלום".