המפלגות החרדיות סיפקו את הסחורה לבוחריהן ומחקו את "גזירות לפיד"

בדיקת המצע הכלכלי של המפלגות החרדיות והערביות מגלה: ש"ס, יהדות התורה והרשימה המשותפת עמדו ברוב ההבטחות • המפלגות החרדיות הצליחו להעלים לחלוטין את הקיצוץ מתקופת לפיד בתקציבי הישיבות; גם לרשימה המשותפת יש הישגים לא מבוטלים לבוחרים • ומה יצא מזה למשק הישראלי כולו?

אריה דרעי צילום: רפי קוץ
אריה דרעי צילום: רפי קוץ

הבטחות של מפלגות ערב בחירות הן לא דבר שרובנו מתייחסים אליו כל-כך ברצינות, במיוחד באווירת הבחירות הנוכחיות שאינה מכתיבה פרסום מצעים ואפילו לא עמדות של חלק מהמועמדים. אבל לטובת אלה שבינינו, שעדיין אכפת להם מה מבטיחים לנו אלה שמבקשים לייצג אותנו בכנסת, בדקנו עד כמה מילאו חברי הכנסת היוצאת את ההבטחות הכלכליות שלהם במהלך הקדנציה. השבוע נתחיל מהעומדות בראש הרשימה: מהמפלגות החרדיות, "יהדות התורה" וש"ס ו"הרשימה המשותפת".

האם הן עמדו במילתן
 האם הן עמדו במילתן

החרדים בע"מ - ביטול "גזירות לפיד"

מטרתן הכלכלית העיקרית של המפלגות החרדיות בממשלה היוצאת הייתה ביטול מה שמכונה "גזירות לפיד", שהפחיתו בעשרות אחוזים את ההקצבות לתלמידי הישיבות. למטרה הזו שותפות "יהדות התורה" וש"ס, ושתיהן זכאיות לציון הגבוה על הביצוע בתחום זה.

ב"יהדות התורה" (שאתמול הודיעה על רצונה להתפצל) נוהגים לומר כי התורה היא המצע שלהם, אבל את המטרות שאליהן כיוונו בממשלה היוצאת ניתן למצוא בהסכם הקואליציוני עם הליכוד. את ההיבט הכלכלי הבולט בהסכם זה ניתן להכתיר בכותרת "להחזיר את העטרה (תקציבי הישיבות שקוצצו בתקופת שר האוצר לפיד) ליושנה". מה שהפוליטיקאים החרדים מכנים "גזירות לפיד" הביאו בתקופת הממשלה שבה יו"ר "יש עתיד", יאיר לפיד, כיהן כשר אוצר, לקיצוץ חד בהיקף של עשרות אחוזים בהקצאות לישיבות, שעיקרן תשלום קצבה (זעומה יש לומר) לתלמידים הלומדים בישיבות.

וההסכמים אכן קוימו במלואם. הממשלה החזירה עד 2016 את מלוא התקציבים שהיו קודם לכן, הוסיפה להם עוד שיפורים וגם קבעה קצבת הבטחת הכנסה לתלמידי הישיבות.

ההישגים של יהדות התורה
 ההישגים של יהדות התורה

הנתון הזה סותר את מדיניות הממשלה המוצהרת לעידוד תעסוקת חרדים, שאף מגובה בשני סעיפים בהסכם הקואליציוני עם "יהדות התורה": כלומר יד אחת מוציאה תקציבים גבוהים לעידוד התעסוקה במגזר החרדי, והיד השנייה מוציאה תקציבים גדולים לא פחות לעידוד ההישארות בישיבות ולאי יציאה לעבודה. ואכן נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מעידים שבשנתיים האחרונות נבלם הגידול בתעסוקת הגברים החרדים, אשר מחציתם אינם שותפים לשוק העבודה. הסתירה היא לא רק ביחס למדיניות הממשלה, אלא גם ביחס למדיניות המעשית, שאותה מנסה להוביל, לעיתים בחשאי, חבר הכנסת משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, לעידוד תעסוקת חרדים. בין השאר המדיניות הזו כוללת הכרה בלימודי רבנות ולימודים תורניים כשווי ערך ללימודים אקדמיים, לפחות בכל הקשור לתנאי קבלה למשרות במגזר הציבורי. ואכן נציבות שירות המדינה הכירה בלימודים לדיינות ובתואר רב כלימודים מקבילים ל-12 שנות לימוד ותואר אקדמי (בהתאם לסוג הלימודים) לצורך קבלה לעבודה בשירות המדינה. הנה המחשה לסתירה: לפי סיפור המסתובב בחוגים אקדמיים העוסקים בשילוב חרדים, גפני השתתף באחת מהישיבות והביע התנגדות לניסיונות למשוך חרדים לאקדמיה, אך כשהסתיים הדיון פנה לאחד מהבכירים העוסקים בנושא ואמר לו להמשיך לפעול בכל הכוח להגדלת מספר הסטודנטים החרדים באוניברסיטאות. על גפני וחבריו פועלים שני כוחות: האחד - פסיקות של כמה מהרבנים המובילים נגד יציאה של חרדים ללימודים אקדמיים; והשני - בעיית העוני במגזר, הנובעת רובה ככולה משיעור ההשתתפות הנמוך בתעסוקה. גם מי שעובד, מועסק ברוב המקרים בעבודות חלקיות ולא מתגמלות.

יהדות התורה ביקשה וקיבלה לבטל את הקיצוץ בתקציבי התרבות החרדית, וקיבלה הרבה יותר מכך: התקציב השנתי של התרבות החרדית במשרד התרבות גדל ממיליון שקל ב-2015 ל-6 מיליון שקל ב-2017. אבל הכסף הגדול היה במקום אחר: בהעברות תקציביות בוועדת הכספים לשיעורי תורה ותרבות חרדית במסגרת משרד החינוך ותקצוב ישיר של עמותות מדרשות וארגונים של המפלגות החרדיות והדתיות. במאי 2018 אושרו לצורך זה 104 מיליון שקל. ב-2017 הסכום היה גבוה אף יותר - 177 מיליון שקלים.

הטיפול בבעיית הדיור של הציבור החרדי, כולל הקמת יישובים חדשים ושכונות חדשות, היה גם הוא ברשימת המטרות של המפלגה החרדית. גם כאן עומדת יהדות התורה ביעדים שקבעה לעצמה: שכונות חרדיות חדשות בערים גדולות נמצאות בשלבי תכנון וביצוע כמו בירושלים (סמוך להר נוף) ובבית שמש (רמת בית שמש). בד בבד יישובים חרדיים כמו קריית ספר ואלעד נמצאים בתנופת הרחבה. אם כי גם הגידול הזה בפתרונות הדיור לא מספק את כל צורכי האוכלוסייה החרדית הגדלה.

המפלגות אמנם השיגו הישגים, אבל החזרת התלות בקצבאות ובהקצבות לתלמידי הישיבות מציבה חסמים ליציאה לעבודה של הגברים החרדים, מקטינה את הכנסות משקי הבית ומגדילה את הנטל על תקציב המדינה. בד בבד אי השתתפות תעסוקתית זו מורידה את ישראל במדדים הבינלאומיים ובטבלאות ההשוואתיות כמו אלה של OECD. גם לחוק הגיוס התקוע קשר ישיר לכלכלה; העברת החוק הייתה פותחת פתח רחב יותר לגיוס ועימו לכניסה לשוק העבודה הישראלי. הנתונים מראים כי המתגייסים ברובם משתלבים בשיעורים ניכרים במשק, ומשתכרים משכורות גבוהות בהרבה מהממוצע החרדי (בקרב מי שעובד).

ש"ס - אריה דרעי כרובין הוד 


להבדיל מאחותה האשכנזית, ש"ס מגדירה את עצמה כמפלגה חברתית ובבחירות 2015 הציבה את הנושא בראש הקמפיין. במסיבת עיתונאים בכפר שלם, הציג אז אריה דרעי תוכנית כלכלית חדשה שהמוטו שלה היה: "לקחת מהעשירים ולתת לעניים". דרעי קיבל בחיוך את התואר "דרעי הוד" שהצמדתי לו אז. בין המטרות שהוצבו במצע: הורדת מע"מ על מוצרי יסוד, העלאת שכר המינימום, הגדלת קצבאות הילדים, הקצאה נרחבת של דירות לדיור הציבורי, ביטול תאגידי המים, מיסוי רכבי יוקרה וענף היהלומים, ביטול הטבת "הרווחים הכלואים" לחברות ועוד. נקבע בהסכם הקואליציוני כי לש"ס יינתן סגן שר במשרד האוצר - חבר הכנסת יצחק כהן.

ברשימת ההישגים של ש"ס העלאת שכר המינימום - ש"ס הצטרפה למהלך העלאתו ל5,300 שקל כיום. לזכות ש"ס תירשם העלאת שכר המינימום השעתי לכמעט 30 שקל בהתאם ליעד שנקבע במצעה לפני הבחירות. קצבאות הילדים לא גדלו, אך בפשרה עם האוצר נקבעה תוכנית החיסכון לכל ילד ובמסגרתה המדינה מפקידה לכל ילד 50 שקל בחודש עד גיל 18 במסלולי חיסכון. מספר תאגידי המים אכן צומצם בחוק שעבר בחודש שעבר ל-30 במקום 56, וזוהי הצלחה חלקית. בסוגיית הדיור הציבורי ההצלחה נרשמת אמנם לזכות שר השיכון היוצא יואב גלנט ושר האוצר משה כחלון, אך בתמיכה ועידוד של ש"ס ובמעורבות של סגן השר כהן. בשבוע האחרון של דצמבר אישרה מועצת רשות מקרקעי ישראל החלטה ולפיה 7% מהדירות במכרזי מחיר למשתכן יוקצו לדיור ציבורי. לעומת זאת, בתחום המיסוי של רכבי יוקרה ויהלומים לא נרשמו שינויים, כך גם לא שונה חוק הרווחים הכלואים שנחקק ב-2012. לא הורד המע"מ על מוצרי יסוד, לא הוטל מס על רווחי הון או על תיירות נכנסת. בשורה התחתונה ציון טוב והישגיות גבוהה, אם כי לא מעט בזכותם של שרים וחברי כנסת ממפלגות אחרות. עוד נקודה נגטיבית היא השימוש במשרד הדתות שבשליטת ש"ס למינויים של עשרות רבני ערים, רבים מהם מקורבי התנועה ומנהיגיה.

הרשימה המשותפת: שחרור חסמים בבנייה

מצעה של "הרשימה המשותפת" בתחום הכלכלי כלל בין השאר, שוויון מלא צדק חלוקתי, פתרונות דיור והסרת חסמים תכנוניים במגזר הערבי (שגרמו בין השאר לבנייה הבלתי חוקית), הקמת אזורי תעשיה במגזר, מאבק בעוני ובאבטלה, וגם העלאת שכר מינימום ל-60% מהשכר הממוצע.

בתחום היישום, דווקא לרשימה המשותפת נרשם אולי ההישג הגדול ביותר, גם אם הייתה לה מעורבות חלקית בלבד בהשגתו: החלטה 922 של הממשלה מדצמבר 2015, שקבעה תוכנית חומש למגזר בהיקף של 15 מיליארד שקל. בתוכנית החומש נקבעה השקעה של 1.77 מיליארד שקל בהקמת מוסדות ציבור בחברה הערבית, בתכנון מתארי ומפורט לכלל היישובים הלא יהודיים ולהאצת אישורי בנייה בוועדות המקומיות. לרוב היישובים לא הייתה כלל תוכנית מתאר ובוועדות יש בקשות בנייה התקועות שנים. הכסף נועד לשחרר פלונטרים, לאייש ועדות חסרות, והכי חשוב לתכנון המתארי של היישובים שכעת בביצוע.

מטרותיה של התוכנית עונות לרוב סעיפי המצע הכלכלי של המשותפת: צמצום פערים מהמגזר היהודי, הסרת חסמים ביורוקרטיים, קידום התכנון, הקמת אזורי תעשייה בתחומי יישובים וערים ערביות ועוד. ואולם התוכנית כאמור לא נקבעה ביוזמה של חברי הכנסת של המפלגה, אשר ברובם, למעט יו"ר המפלגה איימן עודה, ובמידה מסוימת אחמד טיבי, לא היו שותפים לה כלל. התוכנית נולדה בשיתוף פעולה של מי שהיה הממונה על התקציבים, אמיר לוי, אשר סימן את המגזר הערבי כגורם שבמקום להוות נטל יכול לשמש מנוע צמיחה, יחד עם המנהל עד לאחרונה של הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית, איימן סייף. בשלבי גיבושה צורפו אליה נציגים של ועד ראשי הרשויות הערביות. התרומה של עודה למהלך הייתה בהרחבת תקציבים שנועדו לרשויות הערביות וכן בקידום התוכנית מול משרדי רה"מ והאוצר. גם טיבי, שלזכותו קידום חקיקה בנושא תעסוקת ערבים, יעץ למתכננים. בכיר באוצר ניסח זאת כך: "לא היה לחברי הכנסת הערבים תפקיד מוביל או מרכזי בקביעת והגשמת החלטה 922, אבל הם נתנו גיבוי וסיוע, שבמקצת המקרים הועילו להסרת חסמים ומעבר מכשולים".

איימן סייף, שבינתיים סיים את תפקידו, אומר ל"גלובס" כי מדובר בהחלטה היסטורית והחשובה ביותר שממשלה ישראלית קיבלה בנושא צמצום פערים ותיקון עיוותים כלפי המגזר הערבי. לדבריו, התוכנית מתקדמת והכסף הוקצב, אך יש קשיים לעיתים ביישום הן בשל העדר יכולת ומחסור בכוח אדם מקצועי ברשויות הערביות והן בשל חסמים במשרדי הממשלה. עוד אמר כי יש פה הזדמנות אדירה לראשי הרשויות.

גם בהעלאת שכר המינימום במצע של המשותפת נרשם הישג, גם אם אינו של רשימה זו: השכר כיום הוא 53% לערך מהשכר הממוצע, לא רחוק מיעד 60% שקבעה הרשימה במצע. העלאת שכר המינימום נקבעה באפריל 2015, בהסכם עם ההסתדרות, למרות התנגדות גורמים מקצועיים באוצר. חבר הכנסת דב חנין מהרשימה המשותפת היה מיוזמי המהלך לבד מכך, חברי כנסת של הרשימה המשותפת הבינו כי כדי להעביר חוקים עליהם להצטרף ליוזמות חקיקה של הקואליציה.