כשגילדה אגרסיבית פגשה אינטרסים פוליטיים צרים: כל החטאים מאחורי המאבק שמסעיר את עולם המשפט

"חוק הפקטור" (בכינויו העממי) או התיקון לחוק לשכת עורכי הדין שיוריד את ציון העובר בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין ל-50 (במקום 65), הוא היום הקרב הסוער ביותר בין השחקנים הבולטים בזירה המשפטית, שיודעת סערות וסופות תכופות. ככה זה כששיקולים פוליטיים, מקצועיים ואישיים-אנושיים מתערבבים יחד.

מצד אחד ניצבים להם המתמחים שנכשלו בבחינה, ומספרים את סיפוריהם קורעי הלב (עם ובלי ציניות) על כך שאחרי 4 שנות לימוד והקרבה, אין להם דרך להתפרנס מהמקצוע שלהם. הם גרים אצל ההורים, הם לא סוגרים את החודש ועוד. וכל זה, לטענתם, כי מישהו (ספוילר: ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה) ביקש לסגור את שערי המקצוע ועשה זאת באכזריות כשהוא סוגר את השערים על אצבעותיהם המדממות.

מצד שני ניצבים לשכת עורכי הדין ומשרד המשפטים, שעשו מהלכים רבים בשנים האחרונות כדי להחזיר למקצוע את יוקרתו ומעמדו האבודים, ושמו לנגד עיניהם למטרה את הרצון שיכנסו בשעריו רק הראויים לכך. הדרך למטרה עברה דרך שינוי במתכונת הבחינות והוספת "דין מהותי" לדין הפרוצדורלי שהיה קיים במבחן, וכן מטלת כתיבה וניתוח קייס משפטי (ולא רק שאלות ברירת בחירה). זאת, כדי להבטיח שלמקצוע עריכת הדין יוסמכו בעלי הכישורים המתאימים לשמש כעורכי דין.

המבחן החדש לא עומד במבחן

התוצאה הייתה קטסטרופלית מבחינות רבות - אחוז הנכשלים עלה כל שנה מאז התיקון. בשיאו השלילי, במועד קיץ 2018, מספר העוברים בבחינה עמד על אחוזים נמוכים במיוחד, שלא פורסמו רשמית, אך על פי ההערכות הגיעו לכ-12%.

תוצאות אלה הובילו את ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין לערוך בדיקה חוזרת למבחן, לפסול שאלות ולהוסיף חלופות לתשובה נכונה בכמה שאלות אחרות. לכך, התווספו 4,732 עררים על השאלות בבחינה ו-709 עררים על הציון במטלת הכתיבה. לאחר העררים עמד אחוז העוברים על 38%, מה שהוביל את הצדדים לבג"ץ, שדחה את רוב הטענות של הנבחנים, אך בכל זאת הורה על הוועדה הבוחנת, האחראית על עריכת הבחינות בכתב, לערוך לאלתר בדיקה חוזרת של המבחנים של הנבחנים שעתרו נגד הציון שניתן להם ב"מטלת הכתיבה" במבחן.

אל הקלחת התוססת הזאת נכנס בהרף עין צד שלישי נלהב - פוליטיקאים. המתמחים הנסערים פנו אליהם, ואלה הרימו את הכפפה והחליטו ל"עזור" להם להפוך לעורכי דין, באמצעות חקיקת בזק של חוק הפקטור השנוי במחלוקת.

היום (ד') אמור החוק הזה לעבור את המשוכה האחרונה של הליך החקיקה - הקריאה השנייה והשלישית, אך עד הרגע האחרון לא ברור אם הוא אכן יקודם ויהפוך לחוק. ייתכן וברגעים אלה נרקמים להם דילים בין שרת המשפטים, אילת שקד, לחבר הכנסת, מיקי זוהר, ממובילי החקיקה המקודמת, אשר ימסמס את החקיקה ואת הסערה סביבה.

אבל בין אם החקיקה תעלה לקריאה שנייה ושלישית ובין אם לאו, סימני השאלה המרחפים מעל מקצוע עריכת הדין, ובעיקר סביב הכניסה בשעריו - ממשיכים לרחף. האם צודקים המתמחים שנכשלו בטענותיהם נגד הבחינה? האם היא מיועדת להכשיל? האם "הניסוי" - המתכונת החדשה של המבחן - כשל? או שמא מנגד, המצב הנוכחי - שבו לא כל מי שלמד משפטים זכאי כמעט אוטומטית לתעודת עורך דין - הוא המצב הרצוי לנו כחברה?

התשובה לשאלה הזאת עוברת דרך תחנות. הראשונה היא, איך תיראה המדינה שלנו יום אחרי "חוק הפקטור". היות והחוק מתעתד לשנות את ציון הבחינה באופן רטרואקטיבי, החל מקיץ 2016 - אז שונתה מתכונת הבחינה - יום למחרת החקיקה, פחות או יותר, יקבלו אלפי נבחנים שנכשלו במועדי עבר את ההודעה החגיגית, כי הם עברו את המבחן, וכי הם עומדים להיות עורכי דין. במקום 45% עוברים במבחן, יהיו לפתע 85% עוברים.

מי ראוי להיות עורך דין בישראל?

מה הבעיה עם זה? שלא בטוח שכולם מתאימים להיות עורכי דין. כלומר, בטוח שלא. בין האנשים הללו יש חבר'ה מוכשרים, חכמים ומתאימים - אך גם לא מעט שרחוקים מלהיות מסוגלים לייצג אדם אחר בנושאים הרגישים בחייו. הזירה המשפטית לא מתאימה לכל אחד, ויאמרו זאת גם המרצים למשפטים - שלא כל סטודנט שמקבל מהם את התואר המכובד והמועיל במשפטים, יכול להיות עו"ד. זאת המציאות. מבחני ההסמכה אמורים לסנן את אלה שאינם מתאימים.

ולמה לא לקבוע כבר 100% עוברים? למה 80%? אחד מחברי הכנסת שהשתתפו בדיונים על "חוק הפקטור" סיפר שפנו אליו גם נבחנים שקיבלו ציון נמוך מ-50 (בין 40 ל-45) ושאלו אם ניתן לעשות מאמץ ולהוריד עוד קצת את ציון העובר בבחינה כדי שגם הם יעברו. האופציה הזאת נשמעת מופרכת, אבל היא עלתה על השולחן.

כשאלה הם פני הדברים, וזה השיח, ברור שיש פה בעיה חמורה. החוק הזה נולד בחטא, מקודם בחיפזון שהוא כידוע "מן השטן", וראוי כי ירד מהשולחן. אבל אז מתבקשת וצפה השאלה הבאה - אם חוק הפקטור לא יעבור, האם בזה תם ונשלם סיפור מאבק המתמחים? האם צריך לבטל את טענותיהם על הסף ועולם כמנהגו ימשיך לנהוג?

התשובה שלי לכך היא לא. אין ספק שיש מקום לבחינה מחודשת של מתכונת הבחינה או אם לדייק: של השאלות והסגנון שלהן. השערים של המקצוע לא אמורים להיות פרוצים. אנחנו יכולים ורוצים לשאוף למקום טוב יותר במקצוע עריכת הדין, ולעצור את הסחף לפני שנגיע ליחס של עו"ד על כל אדם באוכלוסייה (בהקצנה פרועה כמובן). גם הצפת המקצוע תוליד עניים (עו"ד) שאינם יכולים להתפרנס, ולא רק עצירת המתמחים בשערי המקצוע; אך מנגד לא ייתכן כי בכל אחד מהמועדים האחרונים נפסלו שאלות, ניתנו ברירות מרובות באחרות והתקבלו חלק מהטענות של המתמחים בבג"ץ.

מי יכול להתערב בשאלות

בעבר בג"ץ זרק את המתמחים מכל המדרגות. הוא לא התערב בשאלות כמעט. במועדים האחרונים כולם התערבו בשאלות, החל בוועדה המייעצת וכלה בבג"ץ. אז ברור שיש פה בעיה. אבל הבעיה הזאת יכולה להיפתר בין לשכת עורכי הדין, שרת המשפטים והגורמים המקצועיים, ובקלות יחסית. השאלות צריכות לעבור כיוונון והתאמה, אך להמשיך לשקף את הרמה המקצועית הנדרשת מאלה המבקשים לעבוד במקצוע.

ולסיכום, אי אפשר בלי להתייחס רגע לראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה. במהלך קידום החקיקה טענו נגדו חברי הכנסת שהוא פעל לסגירת שערי המקצוע ואחוז העוברים ירד בהדרגה בעקבות המדיניות הזאת שלו. עו"ד נוה והלשכה פתחו מנגד בקמפיין אגרסיבי נגד החוק, שעיקרו  - "אתה לא רוצה שיטפל בך רופא שעבר בפקטור אז למה שתרצה עו"ד שעבר בזכות פקטור"?

כפי שאפשר להבין, אני סבורה שעמדת נוה צודקת; אך אין מנוס מלציין את מה שנראה לי מובן מאליו, אך מסתבר שהוא לא מובן מאליו לכולם: אפי נוה לא יכול להיות הפנים של המאבק של הלשכה. אפי נוה לא יכול עוד להיות הפנים של מאבק לשמירה על כבוד המקצוע ועל שעריו מפני אלה הלא מתאימים לו. מרגע שאפי נוה בחר לעבור עם בת זוגו במעבר הגבול בנתב"ג, מבלי שהיא תירשם בביקורת הגבולות (הטענות הנטענות נגדו במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו לאחרונה), כל יום שהוא ממשיך להיות "הפנים" של הלשכה והמאבקים שלה - עושה נזק למאבק.