בחינת ההסמכה היא קנטרנית, טרדנית ולא רלוונטית

כולם מדברים על הקושי בבחינת ההסמכה של לשכת עוה"ד, אבל איש לא שואל "מה היא בכלל בוחנת?"

בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין / צילום: אלון רון
בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין / צילום: אלון רון

הסערה הציבורית הנוגעת לבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין עוסקת בעיקרה באחוז הנכשלים הגבוה, ונדמה כי יש בכך כדי לסטות מהדיון הנחוץ בפגמים האינהרנטיים שמאפיינים את הבחינה. מעת יישומה של המתכונת החדשה, התפרסמו מלים רבות נגד הקושי של בחינת הסף. זאת, בעיקר, לאור ההשלכות האישיות והכלכליות הנובעות ממנה והקושי לצלוח אותה. בתוך כך, לאחר פרסום תוצאות הבחינה הוגשו עתירות לבתי המשפט, שהפכו לריטואל עגום שמעורר אי-נחת ותהיות ביחס לרלוונטיות, לתוקף ולמהימנות הבחינה.

אולם בחינת הסמכה אינה ייחודית דווקא למקצוע עריכת הדין, וגם במקצועות שמאות המקרקעין, רפואה, אופטומטריה ונוספים, נדרשים מועמדים המבקשים להימנות עם החוג המקצועי לעמוד בתנאים נוקשים. אם כן, עולה השאלה מדוע בחינת הסף זוכה לתשומת-לב מיוחדת ולסיקור תקשורתי נרחב. ניתן לאתר תשובות מגוונות, ובשורות הקרובות אדרש ל-3 הערות בלבד:

קנטרנית ונעדרת רלוונטיות - הבחינה קוטעת את רצף ההכשרה של הנבחנים, בין המסלול בו פסעו באקדמיה ובהתמחות לבין הצפוי בהמשך דרכם, כאשר חומר הלימוד כולל נושאים שלמים שהנבחנים נחשפים אליו לראשונה, ושלא נדרשו לו בלימודיהם או בהתמחות. הבחינה דורשת לשנן אלפי פרטים בתחומים רחבי-היקף, שברובם אינם נוגעים להתמודדות המקצועית הצפויה בעתיד. על הנבחנים לזכור רשימות ארוכות של פרטים ומועדים, לעתים בדרכים מגוחכות להפליא, חלף התמקדות והעמקה בסוגיות משפטיות שבאמצעותן ניתן לבחון את היכולת המשפטית של המועמד. יש המתארים את חומר הלימוד כ"אוקיינוס של מים רדודים".

כך, לדוגמה, לזכור כי יש לראות בקברניט אנייה כמורשה של בעליה או שוכרה, לעניין המצאת כתבי בית דין; ולשנן את מועד ההודעה על כוונה להציג מוצג וידאו כראיה.

דוגמאות אלה ורבות נוספות מבטאות קנטרניות והיעדר רלוונטיות, בייחוד בעידן "כלכלת המידע", שבו גובר השימוש בטכנולוגיות שמסייעות לעורכי דין בהתמודדות עם שאלות משפטיות מורכבות המגיעות לפתחם.

תמורות בשוק העבודה - לשכת עורכי הדין תידרש להכריע האם ראוי לבחון על פרטים רבים ובענפי משפט מגוונים, חלף בחינה המתמקדת בתחומים ספציפיים בהם עוסקים הנבחנים. למשל, האם נכון לקבוע כי נבחן שעתיד לעסוק בקניין רוחני יידרש להפגנת בקיאות ברזי דיני המעצרים?

בעשורים האחרונים אנו חוזים במגמה לפיה רבים מהמקצועות מקוטלגים לתת-התמחויות. עדות לכך נמצא ברפואה, בהנדסה, בעיצוב ובאופן דומה בעריכת דין - טיפוח ופיתוח מומחיות בתחומים ספציפיים, דוגמת דיני עבודה או פשיטת רגל. לפיכך, נדמה כי בשנים הקרובות תידרש חשיבה מחודשת ביחס למתווה הבחינה, ולהידרש לאופי בחינה שונה שמתאים לעיסוק הספציפי של הנבחן, וייתכן שיידרש פיתוח של מסלולי הכשרה שבסופם יוענק "רישיון כללי" ובצדו "רישיונות ספציפיים".

נקודת האיזון הראויה - ללשכת עורכי הדין יש כוח אדיר בנוגע לקביעת המועמדים שייכנסו בשעריה. בהתאם, הבחינה מבטאת צורך בשמירה על עיקרון "הצדק הבין-דורי" - הדור המקצועי הוותיק מתווה את הדרך ועשוי להכריע את גורל הדורות הבאים, כאשר קובע מי ייכנס בשערי המקצוע ומי יידחה. לאור פערי הכוחות בין הדורות, הבחינה חייבת להיות הוגנת כדי שתזכה בלגיטימציה. לשם כך, ניתן להשתמש בתרגיל המחשבתי שהגה הפילוסוף ג'ון רולס - לפיו, שופטים, עורכי דין ונבחנים - כולם מצויים מאחורי מסך של בערות וחיים בתנאי אי-ודאות מוחלטת אשר למיקומם בלשכה (האם נמנים עם חוג חבריה או מועמדים להצטרף לשורותיה). מנקודת ראות זו, לפיה כולם עשויים להימצא דווקא כנבחנים, יש לגבש בחינות צודקות והוגנות.

להשקפתי, הבחינה צריכה להיות מאתגרת מאוד, וראוי שהיא תהווה תנאי סף משמעותי על-מנת שהמועמד יימנה עם החוג המקצועי. בצד זאת, חשוב להקפיד כי תנאי הסף יתאים עצמו למציאות הנוהגת בפרקטיקה המקצועית, כדי לשמור על תוקפו ועל נכונות המתקבלים והנדחים לקבל בהבנה ובהשלמה כי תהליך הסינון היה הוגן, רלוונטי והולם.

הכותב הוא בוגר לימודי משפטים ומינהל עסקים; נבחן בבחינת ההסמכה האחרונה