ביה"ד מעודד נפגעות להתלונן: הותר לפרסום שמו של הרופא הבכיר שהטריד מינית

ד"ר דורון זמיר, מנהל מחלקה בבית חולים ברזילי באשקלון, הוא הרופא הבכיר שהטריד מינית מזכירה רפואית שעבדה בכפיפות אליו - כך הותר לפרסום אתמול (ב'). בכך, נעתר בית הדין הארצי לעבודה לבקשת "גלובס" והכתב חן מענית לפרסם את שמו של זמיר ואת שם בית החולים. זאת, לאחר שנפסק שזמיר הטריד מינית את המזכירה הרפואית במשך כשמונה שנים, ותוך יצירת סביבת עבודה עוינת ומטרידה.

"פרסום שמו של מנהל המחלקה נדרש הן על-מנת להגשים את האינטרס ציבורי של הרתעת הרבים, הן על-מנת להגשים את האינטרס הפרטני של העובדת להטלת אחריות על מנהל המחלקה ולקבלת הכרה אודות השלכות מעשיו, והן על-מנת לקדם את תכליתן של הוראות החוק למניעת הטרדה מינית", קבעו פה-אחד הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, נציג העובדים אמיר ירון ונציג המעסיקים דורון קמפלר.

"אינו זכאי להקלה"

ראשיתו של המאבק לחשיפת שמו של ד"ר זמיר בפסיקת בית הדין הארצי מאוגוסט השנה, שלפיה הוא הטריד מינית את המזכירה הרפואית שעבדה בכפיפות אליו, כששימש כמנהל מחלקה בברזילי. לפי הפסיקה, במהלך השנים שיתף זמיר את המזכירה הרפואית בפרטים אינטימיים מחייו האישיים. בפסק הדין נדחה ערעורו של זמיר על פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, שבו נקבע כי ההטרדה נמשכה שנים ארוכות (ראו מסגרת). השופטים חייבו את שמיר לשלם למזכירה פיצוי בסך 250 אלף שקל, ואילו המדינה חויבה בפיצוי בסך 30 אלף שקל. עם זאת, בית הדין הארצי אסר על חשיפת זהותו, וכן אסר את פרסום שם בית החולים.

בבקשה לפרסום שמו של ד"ר זמיר - שהוגשה באמצעות עורכי הדין יורם מושקט ואוריין אשכולי - טען "גלובס" כי מעמדו הרם של הרופא, שהוא בכיר במערכת הבריאות, מנהל מחלקה זה שנים ארוכות בבית חולים מרכזי - מחייב את פרסום פרטיו... העובדה ששמו של זמיר אינו מתפרסם היא הקלה משמעותית שהוא אינה זכאי לה בנסיבות הללו", נטען.

לטענת "גלובס", לא יכולה להיות מחלוקת כי העובדה שפסק הדין עוסק בסוגיית ההטרדות המיניות במקום העבודה - מצדיקה בפני עצמה את הבקשה לפרסום פרטי מנהל המחלקה. "היקף תופעת ההטרדות המיניות במקום העבודה הוא רחב, אך סמוי באופן יחסי ובמרבית הנסיבות, מעיני הציבור הרחב. פרסום שמו של מנהל המחלקה יוכל לעודד מתלוננות/ים נוספות/ים, לאזור אומץ ולפעול נגד הטרדות כלפיהן/ם. בנוסף, יגרום פרסום שמו להגברת ההרתעה והאכיפה", נכתב בבקשה. זאת ועוד, לטענת "גלובס", גילוי זהותו של מנהל המחלקה יהיה בו גם כדי להעביר מסר כי מעשה של הטרדה מינית הוא כה חמור, שאפילו רופא בכיר, מנהל מחלקה, דוגמתו, אינו חסין מפני פרסומו.

"'שיימינג' במרחב הציבורי"

אל בקשת "גלובס" הצטרך גם תאגיד השידור "כאן" שביקש אף הוא לחשוף את שמו של הרופא, באמצעות עורכי הדין ירון חנין וזהבית ליבוביץ, וגם המזכירה המוטרדת. לטענת המזכירה, באמצעות עוד לימור עמית-פנקר, יש חשיבות ציבורית בהיבט ההרתעתי לפרסום, שכן אי-הפרסום עשוי להתפרס כהגנה על המטריד. לדבריה, הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שזמיר עדיין מועסק בתפקיד, כך שיש לו מגע עם עובדים הכפופים אליו ועם חולים המאושפזים במחלקה.

ד"ר זמיר - באמצעות עו"ד ערן קייזמן - התנגד לבקשה בטענה כי מטרתה להעניש אותו באמצעות "שיימינג" במרחב הציבורי. לדבריו, כל רצון כלי התקשורת הוא להשיג כותרות ורייטינג.

אל ההתנגדות לפרסום הצטרפה באופן מפתיע גם המדינה, בשם בית החולים ברזילי הממשלתי. באמצעות עו"ד שלי ערן, טענה המדינה כי בית החולים כבר הפיק את הלקחים מהפרשה, וכי פרסום שמו של בית החולים עשוי לפגוע במוניטין שאותו הוא רכש וכן להוביל לפגיעה באמון הציבור ולהימנעות הציבור מקבלת טיפול בין כתליו.

פומביות מול פרטיות

בהחלטה מנומקת ובעלת חשיבות ציבורית דחה בית הדין הארצי את טענותיו של ד"ר זמיר וכן את כל טענות המדינה. השופטים ציינו כי השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול הם עקרון פומביות הדיון, המורה להתיר את פרסום הפרטים אל מול זכויות כבדות משקל של מתנגדי הפרסום, בהם הזכות לפרטיות ולשם טוב של זמיר, ומניעת פגיעה אפשרית במוניטין של בית החולים.

בין היתר ציינו השופטים כי ככל שמעמדו של הנתבע בכיר יותר, והשפעתו על ענייני ציבור רבה יותר, תיטה הכף להתרת הפרסום. עוד צוין כי יש לבחון אם יש במידע "תועלת מיוחדת" - למשל בכך שיגרום לגיבוש דעתו של הציבור בעניינים ציבוריים או אם יש בו כדי להגן על הציבור. במסגרת זו, יש לבחון אם מדובר במידע רכילותי בלבד, או שהרצון לפרסמו נובע, למשל, מיצר נקם. השופטים דחו את כל טענותיו של זמיר, שלפיהן מדובר ברצון להעניש אותו ולעשות לו "שיימינג" וציינו כי קיים עניין ציבורי מוגבר בפרסום המבוקש "לאור מעמדו הבכיר של מנהל המחלקה ומקום עבודתו".

עוד נקבע כי בהתחשב במאזן הנזקים, שבין הנזק לעקרון פומביות הדיון (אם ייאסר הפרסום), לבין הנזק הצפוי לזמיר (אם יותר הפרסום), זמיר לא הצליח להוכיח כי נזקו גדול יותר. "מנהל המחלקה לא הציג כל פירוט או הוכחה לפגיעה החמורה הפוטנציאלית ולנזק החמור העלולים להיות תוצאתו האפשרית של הפרסום. יש לשער כי פרסום שמו בהקשר של הטרדה מינית יוביל לפגיעה מסוימת, ייתכן אף משמעותית, במעמדו בקרב עמיתיו במחלקה ומחוצה לה - אלא שפגיעה זו, ככל שתיגרם, מקורה בעצם ההתבטאויות וההתנהגויות שבהן הודה. ככלל, ובהיעדר טעמים מיוחדים, חומרת מעשיו של זמיר - ומכאן חומרת הפגיעה הזו - לא יכולה לשמש טעם לאיסור הפרסום של מעשיו", נקבע.

עידוד הגשת תלונות

בית הדין גם קיבל את טענת "גלובס" באשר לחשיבות ההרתעתית שיש בפרסום. "שוכנענו כי לעניין התכלית ההרתעתית, אין די בסעד הכספי שנפסק שעל זמיר לשלם לעובדת. אנו סבורים כי בפרסום שמו של זמיר יש כדי ליצור נורמות ברורות שמהן ניתן לייצר רף התנהגותי וערכי ראוי, ולהביא להרתעת הרבים הרצויה בסוגיות אלה של הטרדה מינית במקום העבודה ובמסגרת יחסי העבודה", נפסק. "אנו סבורים כי בעצם פרסום השם יש כדי לתת מענה להכרה לה זקוקות חלק מהנפגעות, וכדי לעודד הגשת תלונות נוספות על-ידי נפגעות הטרדה מינית, נגד מנהלים בכירים שאליהם הן כפופות, ובכלל".

ביחס לבית החולים ברזילי, ציינו השופטים כי לא ניתן למעט בחשיבותו של המוניטין שבית החולים רכש לעצמו בקרב מקבלי השירות הרפואי, אך עם זאת ספק אם פרסום שמו של בית החולים בהקשר של טיפול לא מיטבי בתלונה על הטרדה מינית - יוביל לפגיעה הנטענת במוניטין. "אין אנו מקבלים את טענות המדינה כי לאור הפרסום השלילי, יימנע הציבור מלקבל טיפול רפואי בבית החולים", נקבע.

כך גם דחה בית הדין את טענות המדינה כי פרסום שמו של מנהל המחלקה עלול להוביל לפגיעה במחלקה שבראשה הוא עומד ולפגיעה בהכשרת הסטודנטים והמתמחים בה. "יש אינטרס ציבורי בכך שעובדי המחלקה ובהם סטודנטים ומתמחים יוזהרו מפני הישנות מקרים, וגם בכך יהיה כדי לסייע בגיבוש סביבת עבודה ראויה לכל הבאים בשערי בית החולים", נכתב בהחלטה. 

עו"ד עמית-פנקר, באת-כוחה של המתלוננת, מסרה בתגובה: "אנו מברכים על החלטת בית הדין, שהינה בעלת חשיבות ציבורית, בהעברת מסר הרתעתי משמעותי בפני מטרידים אחרים, ואנו תקווה שיהיה בכך כדי לתרום להדיפת התופעה המכוערת של מעשי הטרדה מינית בקרב בכירים, ממונים, ובכלל, גם נוכח תחושת הבושה הנלווית לפרסום שכזה".

הפסיקה: יצירת סביבת עבודה רוויית תכנים מיניים מהווה הטרדה מינית אסורה

ההחלטה שניתנה אתמול, ב', סובבת סביב פסק דין שניתן באוגוסט השנה בבית הדין הארצי לעבודה, שבמסגרתו דחה בית הדין הארצי את ערעורו של ד"ר דורון זמיר, מנהל מחלקה בבית החולים הממשלתי ברזילי. בית הדין קבע כי זמיר הטריד מינית את המזכירה הרפואית שעבדה בכפיפות אליו במשך שנים רבות.

בפסק הדין הדגיש בית הדין הארצי כי יצירת סביבת עבודה רוויית תכנים מיניים מצד ממונה, מהווה הטרדה מינית אסורה. כמו כן, נדונו בהרחבה בפסק הדין מאפיינים של הטרדה מינית בעבודה והשפעותיהם. לראשונה גם נדונה השאלה אם הטרדה מינית מסוג "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו", היא רק כזו המופנית באופן ישיר למיניותה של מושא ההטרדה - או גם כאלה היוצרות "אווירה סביבתית" כתוצאה מאמירות בסביבת המוטרדת.

לפי פסק הדין, המזכירה הרפואית עבדה בכפיפות למנהל המחלקה במשך כשמונה שנים. במהלך השנים מנהל המחלקה שיתף אותה בפרטים אינטימיים מחייו האישיים, ובכלל זה ביחסי המין שלו עם רעייתו ועם נשים אחרות.

בית הדין הארצי דחה את ערעורו של מנהל המחלקה, ופסק כי התבטאויותיו הן בגדר הטרדה מינית שנאסרה בחוק. נקבע כי שאלותיו של המנהל בנוגע ליחסי המין של מזכירתו עם בעלה, הן התייחסויות שהופנו למזכירה והתמקדו במיניותה - ולכן הן בגדר הטרדה מינית אסורה.

זאת ועוד, נקבע כי ההטרדות המיניות מצד מנהל המחלקה נעשו תוך ניצול יחסי המרות שלו עם המזכירה, ותוך פגיעה בכבוד האדם של המזכירה, בביטחונה העצמי, בפרטיותה, ובזכותה להגדרה עצמית.