האקטיביסטית: שרת המשפטים שמנסה לשנות את פניה של מערכת המשפט

ההחלטה המפתיעה של "ועדת גולדברג" למינויים בכירים בשירות המדינה, בראשות השופט אליעזר גולדברג, לפסול את מועמדותו של משה (צ'יקו) אדרי לתפקיד מפכ"ל המשטרה בסוף חודש נובמבר, תפסה את שרת המשפטים, איילת שקד, בעת השתתפותה בכנס בלוס-אנג'לס, ארצות-הברית. המרחק הפיסי והפרשי השעות מישראל, לא מנעו משקד להוציא די מהר תגובה נחרצת וחד-משמעית על החלטת הוועדה שפועלת בארץ כבר שנים.

שקד מסרה, כי "חוות-הדעת של השופט בדימוס אליעזר גולדברג ופרופ' טליה איינהורן (שפסלו את מועמדות אדרי. ח' מ'), אינה מתיישבת עם השכל הישר". והוסיפה: "או כמו שאומרים המשפטנים - ההחלטה 'לוקה בחוסר סבירות'".

התגובה הנקודתית הזאת של שקד לפרשת פסילת מועמדות אדרי למפכ"ל, מתמצתת את התנהלותה של שקד כשרת משפטים בכלל - היא קוראת תיגר על האופן שבו מתנהלים מוסדות ותיקים, ועל האופן שבו פועלת מערכת המשפט. אבל היא מנסה לעשות זאת תוך שמירה על כללי המשחק הישנים, באמצעות נימוק העמדות שלה בניסוחים משפטיים.

השנה, המשיכה שקד לנסות ולשנות את פניה של מערכת המשפט, שעליה היא מופקדת. שקד פעלה בשתי חזיתות מקבילות - מול מערך הייעוץ המשפטי, שלשיטת שקד מתערב יתר על המידה בהחלטות הדרג הפוליטי ופוגע במשילות; ומול בג"ץ, שלשיטת שקד גם הוא מתערב יתר על המידה בהחלטות הדרג הפוליטי הנבחר, ומפריע לממשלה למשול.

בחזית הראשונה - מול מערך הייעוץ המשפטי, פעלה שקד במרץ כדי לקדם את הצעת החוק השנויה במחלוקת - לשינוי אופן הבחירה של היועצים-המשפטיים של השרים. הצעה, שבליבה פוליטיזציה של המינויים, שתהפוך את היועמ"ש ל"משרת אמון" של השר. לפי הצעת החוק, במקום מינוי יועמ"ש לשר באמצעות מכרז, שבו לשר אין יכולת להשפיע על זהות הזוכה, המועמדים ייבחרו על-ידי ועדת איתור, תוך הסכמה בין השר הרלבנטי לבין היועץ-המשפטי לממשלה.

הצעת "חוק היועמ"שים" הקימה על שקד, בפעם המי יודע כמה, את בכירי מערכת המשפט בעבר, בהם נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרן ברק, ושופט העליון לשעבר, יצחק זמיר, שרואים בחוק הזה סדין אדום. לדברי זמיר, "הצעת החוק הזו, יותר ממה שמדברים על 'פסקת ההתגברות' ו'חוק הלאום', היא סכנה חמורה מאוד לשלטון החוק בישראל". גם היועמ"ש המכהן, ד"ר אביחי מנדלבליט, הזהיר כי הצעת החוק עלולה להביא לפגיעה בשלטון החוק וכינה את ההצעה "גרועה".

הזובור של שקד נגד זילבר הצליח

אבל שקד, כמו שקד, מתעקשת ש"מעורבות של השר במינוי היועץ-המשפטי לשר, היא דבר נכון". גם כאן היא לא הסתפקה בנימוקים להצעת החוק, ושלחה את העוזר שלה, עו"ד גיל ברינגר, לפרסם בביטאון הבית "השילוח" מאמר מקיף ומנומק שמנסה לנפץ מושכלות יסוד שלפיהן היועצים-המשפטיים הם שומרי-הסף. מאמר, שנועד להעניק מסד תיאורטי מנומק למהלכים שעושה שקד.

בתמצית, במאמרו החדש טוען ברינגר כי התפיסה המקורית ביחס לתפקידו של היועץ-המשפטי לממשלה בארץ הייתה - שהוא צריך לשמש עורך-דינה של הממשלה, ולאפשר לה לקדם את מדיניותה. לטענתו, לאורך השנים סטו היועצים-המשפטיים מהאתוס הזה, ובמסווה של שמירה על האינטרס הציבורי התפתח במערך הייעוץ המשפטי אתוס של בלימת הממשלה הנבחרת, וצמח "מן האין" מיתוס של "שומרי-סף".

ברינגר לועג במאמרו לאופן שבו פעלו לאורך השנים היועצים-המשפטיים לממשלה, כזמיר או כברק, וכותב כי "תפקיד היועץ-המשפטי לממשלה לשמש עורך-דינה של הממשלה, לא אורקל היושב ברחוב צלאח א-דין 29 בירושלים, ומוסר לשריה חוות-דעת מחייבות ישירות מפי האלים".

בתחילת חודש נובמבר, נפלה כפרי בשל בידי שקד ההזדמנות להפגין בפומבי את התפיסה העקרונית שלה בדבר היקף הסמכויות של יועצים-משפטיים. שקד הודיעה ליועץ-המשפטי לממשלה, מנדלבליט, כי החל מאותו היום, המשנה ליועמ"ש (משפט מינהלי), עו"ד דינה זילבר, תפסיק לייצג את עמדתה, את עמדת משרד המשפטים, וכן את עמדת הממשלה.

ההחלטה הדרמטית של שקד נגד זילבר, הגיעה בעקבות מספר התבטאויות של זילבר, הן במסגרת דיון ועדת חוק חוקה ומשפט בחודש אוקטובר 2018, והן בדברים שנשאה בוועדת החינוך של הכנסת במהלך הכנת "חוק הנאמנות בתרבות" לקריאה שנייה. זילבר ביקרה בחריפות את עמדת הממשלה, וציינה בין השאר כי "לא ברורה לה לחלוטין הסיבה להעביר חקיקה כזאת, שהיא גם בלתי נחוצה, גם פוגענית".

זילבר ביקרה גם את "חוק היועמ"שים" והפליגה למחוזות רחוקים: "אנחנו משתנים, והארץ שינתה את פניה... הימים מביאים לא רק חוקים חדשים, אלא מילים חדשות - 'נאמנות', 'משילות' ועוד. שיח חברתי ופוצע - האם יש מי שנאמן ויש גם מי שבוגד". וזילבר הוסיפה, "הבו לנו עם ממושמע ומחונך שחשיבתו אחידה. הנאמנות בתרבות היא אוקסימורון כמו שתיקה רועמת. מגילת העצמאות קוראת להיות עם חופשי בארצנו - בכול ובעיקר בתרבות, זוהי התורה כולה".

שקד יצאה מכליה, ובהחלטתה נגד זילבר טענה כי "לצערי, אין מנוס מלקבוע כי תפיסתה הפוליטית של זילבר צריכה למצוא את ביטויה בריצה לתפקיד פוליטי במסגרת מפלגה ממפלגות הכנסת". שקד טענה, כי עקב התבטאויותיה השנויות במחלוקת של זילבר, זו עברה לכאורה עבירה משמעתית על-פי תקנון שירות המדינה, הקובע כי "אי-קיום האמור בהוראות פרק זה מהווה עבירה משמעתית, על כל המשתמע מכך".

הזובור של שקד נגד זילבר הצליח. זילבר זכתה לגיבוי חלקי בלבד של היועץ-המשפטי לממשלה, "הבוס" שלה, והיא נדרשה לקבל ממנו אישור לפני כל הופעה בוועדות הכנסת; ושקד, הרוויחה אהדה בקרב ציבור בוחריה הפוטנציאלי.

הזלזול בזכויות חשודים הוא מחדל קשה

גם בחזית השנייה שבה נאבקת שקד, בניסיון לשנות את פני מערכת המשפט - מול בית-המשפט העליון ובניסיון "לשמרנו" (ולהופכו לשמרן יותר), נחלה השנה שקד הישגים רבים מבחינתה, ופגעה במערכת המשפט, לפי תפיסה מתנגדיה. אחרי שבשנה שעברה שקד הביאה למינויים לעליון של השופטים דוד מינץ, יעל וילנר, ויוסף אלרון, השנה היא הצליחה למנות את פרופ' אלכס שטיין. מועמד בעל תפיסה שמרנית, ששקד עמלה במשך זמן רב כדי לאתר אותו.

גישתו המשפטית של שטיין תוארה כמשתייכת לאסכולה הפוזיטיביסטית, שלפיה אין קשר הכרחי בין החוק למוסר, ועל כן אל לשופט להשתמש בשיקולים ערכיים כלליים לצורך פרשנות החוק. שטיין מתנגד למהפכה החוקתית ולסמכות של ביהמ"ש העליון, לפסול חוקים של הכנסת. בפוסטים שהעלה לחשבון הפייסבוק שלו, בשנת 2015, כתב שטיין כי "האקטיביזם השיפוטי הישראלי שובר שיאים: אין דרישה אמיתית לזכות עמידה, והכול שפיט".

שטיין ציטט גם את השופט אנטונין סקאליה, מראשי המחנה השמרני בבית-המשפט העליון של ארצות-הברית, שאמר "אני קורא פסקי-דין של בית-המשפט העליון של ישראל, כשאני רוצה להיות המום, וכשאני רוצה לראות שבית-המשפט שלי, לא באמת כזה גרוע אחרי הכול".

בחודש שעבר, ב-19 בנובמבר, אישרו שטיין ומינץ, השופטים שקידמה שקד לעליון, נגד דעתו החולקת של השופט יצחק עמית, פסק-דין של בית-הדין הרבני הגדול, שלפיו אישה ש"בגדה" לא תהיה זכאית למחצית מדירת המגורים שבה התגוררה עם בעלה במשך שנות הנישואים. הפסיקה הזאת עוררה סערה גדולה, וסביר להניח שלא מדובר יהיה בפסק-הדין האחרון של מועמדי שקד שייתקל בביקורת.

הטלת הספק של שקד בסדר המשפטי הקיים, לא נגמרה בכך. בסוף חודש מאי השנה, הודיעה שקד על רפורמה חשובה ומקיפה לקידום זכויות האדם של חשודים ונאשמים בפלילים, שאותה היא מכנה "רפורמת הליך הוגן". שקד הקדישה את נאומה בכנס לשכת עורכי-הדין באילת לרפורמה שעליה היא עובדת, לדבריה, "תקופה ארוכה". זאת, תוך שהיא העבירה ביקורת נוקבת על היחס הקיים של מערכת החוק בארץ לחשודים ולנאשמים.

לדברי השרה, "מרוב עיסוק בסוגיות המשטריות שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעורר, ישנם תחומים משפטיים שלמים שבהם שכחנו לעסוק בעיקר". שקד הוסיפה ש"שכחנו לעסוק באדם עצמו, ושכחנו לעסוק בכבודו, ושכחנו לעסוק בחירותו". שקד ציינה, כי "זכותו של החשוד הישראלי לכבוד ולחירות נרמסת לא פעם תחת גלגלי מערכת המשפט הפלילי. הזלזול החמור בזכויות חשודים ונאשמים הוא מחדל קשה ומתמשך. הוא נובע מהזנחה של שנים שיצרה ואקום; הוואקום הזה לא יכול להמשיך ולהתקיים עוד".

השרה הודיעה, כי בכוונתה להוביל מהלך חדש להגנה על זכויות האדם בהליך הפלילי. בין היתר, היא הקימה, לראשונה, ועדה לצמצום הרשעות-השווא, בראשות שופט בית-המשפט העליון לשעבר, יורם דנציגר, וסגנו הוא פרופ' אורן גזל, דיקן הפקולטה למשפטים באונ' חיפה. 

לאן מועדות פני הפוליטיקאית השנויה במחלוקת?

הרפורמה הזאת של שקד לא הייתה המהלך החשוב והמשמעותי היחיד שהיא קידמה השנה. השרה המשיכה במגמה שלה - להילחם בהפליה נגד מיעוטים, בין היתר, באמצעות המשך מינוי שופטים ושופטות שמגיעים ממקומות מוחלשים בחברה הישראלית; בהם שופט יוצא אתיופיה, שופט דרוזי, ושופטות נשים.

כמו כן, יצאה שקד - בין היתר - במהלך למחיקת רישום פלילי ליוצאי אתיופיה מתוך הבנה של אכיפת יתר של המשטרה נגד הציבור הזה. שקד קידמה גם את "חוק חדלות-פירעון" החדש, חוק שמגן על רוכשי דירות בקבוצות רכישה, ועוד.

עם זאת, המבחן הפוליטי הגדול של שקד השנה היה ב-19 בנובמבר. אחרי ששר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, הודיע על פרישתו מהממשלה בעקבות גישה רופסת, לשיטתו, של הממשלה בטיפול בטרור מרצועת עזה, הציב שותפה הפוליטי, ראש מפלגת הבית היהודי, שר החינוך, נפתלי בנט, אולטימטום לרה"מ נתניהו: או שאתה ממנה אותי לשר הביטחון, או שאנחנו לא נשב בממשלה.

אולם נתניהו עמד על שלו - לא קיבל את האולטימטום של בנט, ונשא נאום שבו האשים את בנט ושקד, כי הם עלולים "לפרק ממשלת ימין בתקופה ביטחונית רגישה".

בנט ושקד ניצבו בפני דילמה קשה - האם להרכין את הראש בפני ראש-הממשלה, לסגת מהאולטימטום, ולהישאר בממשלה; או לפרוש מהממשלה וללכת לבחירות, בעיתוי שהוא גרוע מאוד מבחינתם, ותוך שהם נגררים אחרי יריבם הפוליטי - ליברמן. בנט ושקד נאלצו להסיר את כל דרישותיהם הפוליטיות, והודו שהם ישלמו מחיר פוליטי על ההתנהלות הזאת.

בעקבות זאת, אמרה שקד - "אנחנו לא נעצים את ההישג התדמיתי שהעניק ליברמן לארגוני הטרור ברצועה. הם צופים בצעדינו, ולא רק הם - המזרח-התיכון כולו מביט לעברנו". שקד הודתה, שייתכן שההחלטה שהיא ובנט קיבלו תפגע בהם ברמה האישית, אך הוסיפה: "בחרנו לנהוג באחריות לאומית. אין לנו את הלוקסוס לשקול שיקולים אישיים. היד שלנו חשובה מכדי להוריד אותה.

"מפלגת הבית היהודי תמשיך להיות המצפן הלאומי של הממשלה הזו. עשינו עבודה מדהימה בחינוך ובמשפטים, ועוד היד נטויה. אני מקווה שקרב היום שנעשה זאת גם בביטחון הלאומי של מדינת ישראל". ואת דבריה, סיימה שקד באמירה: "ולי, לי יש ועדה לבחירת שופטים ביום שישי".

שקד כבר מסומנת על-ידי רבים כמי שיום אחד תתמודד על ראשות הממשלה. אבל דומה שהשנה האחרונה הראתה, שלפחות בינתיים, יותר נוח לה להישאר במשרד המשפטיים, ולהמשיך לנסות לשנות את מערכת המשפט באופן שלדעת רבים פוגע בשלטון החוק.

אבל שקד לא תישאר לנצח במשרד המשפטים. לפי ההערכות, באביב או לכל המאוחר בקיץ, ייערכו הבחירות לכנסת. בחירות שיהיו מאוד גורליות מבחינת "הבית היהודי" ומבחינתה האישית של שקד. נראה, כי לאחריהן נדע לאן מועדות פניה של הפוליטיקאית הכי מוכשרת והכי שנויה במחלוקת.