האוזר: "האמון במילקי גדול יותר מאשר האמון ברשות המבצעת במדינת ישראל"

כך אמר היום עו"ד צבי האוזר, לשעבר מזכיר הממשלה, בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" • "אנחנו נמצאים במדינה שתוכנת ההפעלה שלה מבוססת על אובדן אמון ממסדי מוחלט"

אלונה בר און, עו"ד צבי האוזר, גיורא בר דעה, ד"א ליאת בסיס, מוחמד דרואשה בוועידת ישראל לעסקים / צילום: איל יצהר
אלונה בר און, עו"ד צבי האוזר, גיורא בר דעה, ד"א ליאת בסיס, מוחמד דרואשה בוועידת ישראל לעסקים / צילום: איל יצהר

במושב מיוחד שהתקיים היום בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס", אשר נושאו "מחיר האי אמון לחברה ולמשק", אותו הנחתה נעמה סיקולר, עורכת "גלובס", לקחו חלק אלונה בר און, יו"ר "גלובס"; עו"ד צבי האוזר, לשעבר מזכיר הממשלה; גיורא בר דעה, נשיא ומנכ"ל קבוצת שטראוס; ד"ר ליאת בסיס, מנהלת מחקר ב"מעוז"; נוחמד דראוושה, מנהל תחום שוויון וחיים משותפים, גבעת חביבה.

"אנחנו מנסים להסתכל על אמון כהזדמנות ולא על איום. איו ספק שמבחינה עסקית במיוחד כחברה שמוכרת מזון שכולנו מכניסים לפה זה הכרחי כתנאי ולא כקישוט או כמשהו קומסטי. ברגע האמת זה מה שעושה את העסק", כך פתח ואמר בר דעה בפתח המושב. "יש שינוי משנים קודמות זה נהיה יותר קריטי, טכנולוגיה, שקיפות ומודעות צרכנית.

"ברגע שאת לא תרגישי אמון במה שאת אוכלת, במה כתוב על המוצר או מה המחיר שלו - האם זה כתוב בשפה פשוטה שכל צרכן יוכל לקרוא והשיווק של אותו מוצר, יהיה אשר יהיה, האם נעשה בדרך אחראית ולא מעודדת צריכת יתר ו/או מסתירה או עושה דחקה על איזשהו מגזר מסוים.

"לא תראי את זה בכותרת בעיתון או בגימיק שיווקי. תראי את זה לאורך זמן. אלו יחסים עם הצרכן. אנחנו נמצאים בבחירה, הצרכנים כמעט כל יום מבצעים מול המדף החלטה של המשקיעים בחברה ציבורית בכל רגע הנתון. המבחן הוא לא של רגע נתון. זה צריך לקום עם זה בבוקר וללכת לישון עם זה ברמת המנהיגות, התרבות הארגונית, המשילות." 

מצד אחד מעלים מחירים וזה מרגיז, זה מחזיר אותנו למחאה החברתית של 2011, מצד שני התשומות מתיקרות.

"אנחנו לא מלכ"ר אם זה לא היה ברור", ענה בר דעה. "אנחנו חברה עסקית שתחגוג השנה 80, ויש לנו כוונות להמשיך לעוד 80 שנה. מקווה שלא נהיה בדיון על אקזיטים. אנחנו לא מלכ"ר ואנחנו צריכים לעשות את החשבון. יש רווח והפסד. מאז המחאה ועד עכשיו אנחנו עוסקים בשיפור של מוצרים וחומרי גלם בגלל הבריאות. מצד שני אנו בתהליך בלתי פוסק של טיפול בפריון, בקווי יצור, והתוצאות מדברות. הרווחיות לא יורדת כי אנליסטים היו רואים את זה".

אסם עשו סיבוב פרסה עם עליית המחירים?

"אולי משיקול אחר. מדובר בבעלים אחרים ואני לא נכנס לזה. מקווה שבשנה הקרובה לא נצטרך לתקן מחירים אלא אם כן יהיו דרמות. תכניות העבודה שלנו כרגע מאפשרות לנו לעמוד בציפיות העסקיות מבלי לעלות מחירים.

"האמון במילקי גדול יותר מאשר האמון ברשות המבצעת במדינת ישראל"

"האמון במילקי גדול יותר מאשר האמון ברשות המבצעת במדינת ישראל", אמר האוזר. "אנחנו נמצאים במדינה שתוכנת ההפעלה שלה מבוססת על אובדן אמון ממסדי מוחלט. הממסדים שעליהם בנויה החברה הישראלית, הפוליטי, המשפטי, הצבאי, הכלכלי והתקשורתי - אף אחד לא מאמין באף אחד. זה קודם כל.

"ובכל זאת צריך לנהל מדינה, לעמוד באתגרים של קדמה אתגרים גלובליים ואתגרים מסוימים לאזור שלנו. כדי לקבל החלטות, ובעיקר רשות מבצעת שצריכה לקבל החלטות בשביל כולנו, פרוקסי, כדי לנהל בעידן של חוסר אמון מוחלט, בנינו לעצמנו תוכנת הפעלה שהיא בבחינת אין ברירה שמבוססת על רגולציה. כלומר נחליט על הכול מראש למי שנותנים את המפתחות בתא הטייס, כיוון שלא סומכים על שיקול דעתם.

"הדבר השני הוא החלטה משותפת שאי-אפשר לקבל החלטה של מנהיגות אלא ביחד. שורה תחתונה היא כזו שאנחנו מדינה שהפכה את עצמה להיות ממוקדת בתהליכים ולא בתוצאות. בזה אנחנו שופטים את עצמנו בלבד, יש פרימה בין אחריות לסמכות, ולכן מתרחשים שני מחירים מרכזיים - זמן מוכרז כמשאב שאיננו לאומי. 

"אין דבר כזה מוניטין. המערכת מתייחסת לצדיק ולרשע באותו חוסר אמון, הטיפש והחכם הרע והטוב כולם נבחנים באותן אמות מידה. למה שאלך ואאייש תפקיד במערכת הציבורית - עדיף לי להיות במקומות אחרים. ובאולם הסמוך בו מדברים על האקזיטים - שם מדברים על הריכוז הטוב במערכת הציבורית. באים פחות אנשים טובים כי אין אמון בכלל ובפרט.

מדוע מי שאחראי, בשלטון המרכזי, איפשר לקבל החלטות לטווח ארוך כמנהיג כאחראי?

"זה לכאורה נכון. ברשות המבצעת בכל רגע נתון מתקבלות מאות ואלפי החלטות. חוסר אמון מוחלט קיים בין המערכת המשפטית והמערכת הפוליטית. זה אובדן אמון של כולם בכולם הרי, אבל הרשות המבצעת קבעה עקרונות התנהלות: הכול שפיט, לכל אחד יש זכות עמידה ועילת סבירות.

"כלומר ההתנהגות של גיורא בר דעה, שהיא סבירות ניהולית למכור מילקי, ברשות המבצעת היא הופכת למרכיב משפטי. ברגע זה ההתנהלות הופכת להיות אירוע משפטי. וכשהיועץ המשפטי הופך להיות מנכ"ל צל, אי-אפשר לנהל את הדברים אלא במו"מ מתמיד. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. כדי לנהל ולקבל החלטה, אי-אפשר לנהל את המדינה כמו את כיל, כי אי-אפשר לקחת החלטות מהותיות ולהגיד שיש לי את הסמכות והאחריות. זה לא הולך.

"אתה רואה שלא אתה מקבל את ההחלטה' ואתה מתפשר הרבה פעמים, החלטות ממוצעות מובילות לתוצאות לא טובות והאחריות היא שלך. אז אתה מתחיל להבין שמצוינות היא איננה הגורם המכריע לשאלת הפעלת הכוח של הרשות המבצעת".