דרעי ואני: ככה נולדה הכתבה שהובילה השנה להמלצה להגשת כתב אישום

במאי 2015 קיבלתי מידע לפיו רשומות על שם אריה דרעי שבאותו הזמן כבר חזר לחיים הפוליטיים, זכויות ל-5 דירות בירושלים. הכל כמובן בסדר, למעט דבר אחד - בהצהרה רשמית שלו מאותו הזמן לא היה זכר לדירות, מאידך נכתב כי בבעלותו דירה אחת בלבד. לא ממש האמנתי שזה אפשרי. גם כשבדיקת נסח הטאבו של הבניין ברחוב דוד ראובני 23 בשכונת גבעת שאול בירושלים, העלתה שהמידע נכון, התקשיתי לעכל את מה שאני רואה. יכול להיות שנפל לידיי סיפור שיסבך שוב את הפוליטיקאי שהיה אמור להקפיד יותר מכולם על כל עניין ועניין?

התחנה הבאה היתה פניה ישירה לקבלת תגובה מדרעי ששימש אז כשר הכלכלה. באופן לא שגרתי מי שחזר אלי היה דווקא האח בעל 5 הדירות, עו"ד שלמה (מומו) דרעי, שהודיע לי חגיגית שאין סיפור. לדבריו הוא רכש מאריה דרעי את הזכויות ל-5 הדירות, בעסקה שהתקיימה שנתיים קודם, ב-2013, ואף דווחה לרשויות המס. ככשאלתי מדוע אם כן בעודנו מדברים בשנת 2015, הדירות עדיין רשומות על שם אריה דרעי בטאבו, והבניין אפילו כבר הספיק להיבנות מאז העסקה. הוא השיב וטען כי בשל הוראות של הבנק, שנובעות מרגולציה על קבוצות רכישה, הרישום נותר על שם השר דרעי, בידיעת רשות המסים. הוא אפילו שלח לידי מסמכים שתמכו במרבית מדבריו. עם זאת על שאלה אחרת ומורכבת יותר, כבר לא היה פשוט להשיב. מדוע, זמן קצר לפני החזרה לחיים הפוליטיים, מיהר אריה דרעי למכור לאחיו זכויות ל-5 דירות כמעט 4.3 מיליון שקל - סכום כמעט זהה למחיר בו הוא רכש את הנכסים? בעצה אחת עם העורך דאז אלי ציפורי, החלטנו לפרסם דיווח על העסקה בין האחים תחת הכותרת 'דרעי מכר לאחיו זכויות ל-5 דירות חדשות שנאמדות ב-15 מיליון שקל'. כל מי שקורא קצת עיתונים יכול ודאי להסכים שמדובר בדיווח פשוט ואינפורמטיבי. על כן נדהמתי לגלות כשזמן לא ארוך לאחר מכן נחתה בתיבת הדואר שלי תביעת לשון הרע בסך 100 אלף שקל שהגיש נגדי ונגד "גלובס" עו"ד שלמה דרעי. בתביעה נטען שהכתבה גרמה נזק לשמו הטוב בהיותו עו"ד ותיק ומוערך בירושלים. וגם כי אריה דרעי מושמץ בעיתונות החרדית ובטוקבקים שנכתבו בתגובה לגרסה האינטרנטית של הכתבה. הטענות כמובן שהוכחשו בכתב ההגנה שהגישו עוה"ד שירה רייך ויורם מושקט מטעמנו.

פגישה טעונה אצל המגשרת

בפברואר 2016 'זכיתי' לפגוש את דרעי האח פנים אל פנים במשרדה הירושלמי של עו"ד עדה שמיר אורביטו שמונתה על ידי בית המשפט כמגשרת בינינו. במהלך הפגישה דחה דרעי הצעה להגיע לפשרה, תוך שהוא העדיף להמשיך בהליך המשפטי. וכך הגענו לדיון הראשון והאחרון בתביעה, שהתקיים כמעט שנה וחצי לאחר מכן, אלא שבין פגישת הגישור לאותה פגישה התרחש אירוע שזעזע את הציבור: חקירה שניהלו המשטרה ורשות המסים נגד אריה דרעי הפכה לגלויה, כשבמסגרת החקירה נחקר גם שלמה דרעי, וכן נבדקה עסקת הנדל"ן בין האחים. שלא כמו בפגישת הגישור, היה ברור שהתנאים השתנו. במהלך הדיון המליץ השופט דוד גדעוני לשלמה דרעי למחוק את התביעה, תוך רמיזה עבה שהכתבה לא כללה לשון הרע. הפעם, קיבל דרעי את ההמלצה והתביעה נמחקה.

בחודש שעבר הודיעה המשטרה כי בתום חקירה ממושכת שהתקיימה במשך 3 שנים, הוחלט להמליץ להעמיד לדין פלילי את השר אריה דרעי בגין עבירות של פגיעה בטוהר מידות, הכוללות עבירת מרמה והפרת אמונים, עבירות מס, הלבנת הון ומסירת תצהיר כוזב למבקר המדינה בעניין נכסיו. כנגד אחיו שלמה דרעי נמצאה גם כן תשתית ראייתית להעמדה לדין בעיקר בגין עבירות מס. אז נכון, עד שיכריעו בפרקליטות אם להגיש כתבי אישום, יעבור בוודאי עוד זמן רב. עם זאת ההתעקשות לספר את הסיפור שהדליק נורות אדומות ברשויות ולא לוותר, הוכיחה לי (שוב) את החשיבות של עיתונות בדמוקרטיה שלנו. אני נזכרת לא פעם באותו רגע במהלך קמפיין הבחירות הכלליות שהתקיימו בפברואר 2015, שבו אמר יו"ר סיעת "יש עתיד" יאיר לפיד לדרעי - "אני אשקם אותך", ודרעי השיב לו בכעס: "מי אתה שתשקם אותי?". באותו הרגע, כמו רבים אחרים, חשתי כעס על היהירות וההתנשאות שהפגין לפיד. הרי דרעי ריצה עונש מאסר, שילם את חובו לחברה, ומן הסתם, בטח אם יחזור לחיים הציבוריים וגם אם לא, הוא יתרחק מביצוע עבירות כאלה כמו מאש. היום מסתבר, צדק לפיד שטען כי כנראה עדיף לכולם שמי שביצע עבירה בהיותו שר בממשלה, לא ישוב לכהן כשר.

ולמרות הכל, אני מעדיפה שהפרשה הנוכחית תיגמר בלא כלום ושיתגלה שלא נפל רבב במעשיו של דרעי. העובדה ששר בממשלה שהורשע וריצה עונש מאסר, חוזר לחיים הציבוריים ומבצע שוב עבירות שיש בהן כדי להביא להרשעתו, עלולה לפגוע עוד יותר באמון הציבור בנבחריו, אמון שהיום גם כך רופף יותר מאי-פעם. 

ש"ס בדרך למטה, ולא בגלל ענייניו הפליליים של דרעי / טל שניידר

מצבו הפוליטי-פלילי של אריה דרעי אינו מן הגרועים בממשלת ישראל ה-34. יש כאלה שמצבם גרוע משלו. למשל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנמצא כחשוד בשלושה תיקים פליליים והחשדות בנוגע להתנהלותו ופעילות רעייתו, הולכים ונערמים. ויש עוד שר החשוד בפלילים בקרב שרי הממשלה ה-34, שר הרווחה חיים כץ ועבורו (האחרון) זו הפעם הראשונה. דרעי, בניגוד לנתניהו וכץ, מנוסה הרבה יותר בהליכים פליליים, עד לחלק הקשה ביותר, ישיבה בין סורג ובריח. מה שהוא למד על הרשויות המשטרתיות בישראל ברברס, אחרים עוד לא למדו לפנים. טחנות הצדק בישראל טוחנות מאוד לאט, אך הן טוחנות עד דק. על כן, התנהלותו של שר הפנים דרעי החשוד ב-2018, שונה מאוד משל דרעי הנאשם והמורשע לפני 25 שנה ואף שונה מן האורח שבו מטיף ראש הממשלה נתניהו שבחשדות אין עליו דבר.

דרעי, הנחקר כחשוד, בסיבוב 2.0 ממתין מזה שנתיים וחצי בשקט להחלטת המשטרה וגם כאשר זו הגיעה, הקפיד שלא לומר דבר וחצי דבר רע על החוקרים, על המשטרה, על הפרקליטות או האשכנזים הרודפים אותו. הטקטיקה שלו שונה לחלוטין מן המהלכים אליהם נחשפנו בשנים האחרונות מידיהם של חשודי צמרת אחרים. והם שונים -שמיים וארץ - מהתנהלות דרעי של 1993. דרעי אולי לא יוכל לשבת בתור שר בממשלה הבאה מטעם ש"ס, אם וכאשר יוגש נגדו כתב האישום, אך הוא יכול להיאחז בתפקיד חבר הכנסת לפחות עד לסיום משפטו. יש לו לפניו עוד שימוע, והגשת כתב אישום וימי המשפט ובל נשכח: חזקת החפות. אולי הוא יזוכה. בחירתו שלא לנהל מלחמת חורמה עם הרשויות החוקרות והמאשימות עשויה ליתן לו נקודה או שתיים בדרכו הפוליטית או האישית בהמשך הדרך. עניינים פליליים בצד, המצב הפוליטי של ש״ס אינו טוב. בסקרים פוליטיים בשנה האחרונה ש"ס מדשדשת סביב אחוז החסימה ולכך אין כל קשר לחשדות הפליליים, אלא להתפרקות של החברה החרדית, פיצול לגופים קטנים יותר והעדר דמות תורנית סמכותית כפי שהיווה עבור הספרדים, הרב עובדיה יוסף. דרעי מודע לכך, ולא מוצא דרך להציל את התנועה שהקים מורו ורבו בשנות ה-80. ולא מדובר בפחות צמא של הציבור הספרדי בישראל מייצוג פוליטי הנבדל מן הייצוג של האשכנזים, אלא בהעדר סמכות דתית המושכת אותם פנימה. במקביל בזירה החרדית האשכנזית - יהדות התורה - מדברים על פיצול בין אגודת ישראל (חסידים) לדגל התורה (ליטאים) והתקרבות גדולה בין ש"ס לבין האחרונים. גפני ודרעי, לא נמצאים בדרך למיזוג פוליטי, אבל זרמים תת-קרקעיים בפוליטיקה החרדית מלמדים אותנו שב-2019 מה שהיה הוא לאו דווקא מה שיהיה.