הממשלה התחילה בהעלאות המחירים – והתאגידים הגדולים התפרצו לדלת הפתוחה לרווחה

1.

ממשלת ישראל מסמנת: אין גבול לחוצפה בהעלאות מחירים - ואחריה רצים ועוד ירוצו האחרים, העסקים. עמישראל מסמן: נקטר ונתלונן אבל לא נלבש אפודים זוהרים, לא נצא לרחובות ומהר מאוד נבלע כל העלאה - לכן כל מי שיכול רץ ומעלה עוד יותר. בלי להינזק.

2.

ממשלת ישראל מכריזה כי לא תעלה מסים אבל מאפשרת, אפילו מעודדת, את זרועותיה להעלות מחירים. לא חשוב בכמה יעלו, העיקר שהנימוקים יישמעו משכנעים, "כלכליים", בינלאומיים, צמודים לזה או לזה, כמה שיותר בלתי מובנים - כך ייטב. רשות החשמל העלתה את תעריפי החשמל, רשות המים העלתה את מחירי המים, ומשרד הפנים העלה את הארנונה לבתי מגורים, לעסקים ולתעשייה. בכך פתחו שרי הממשלה את השער הגדול והרחב עבור עסקי ענק כמו תנובה, טרה, אסם (רק לא במבה!), יבואני טואלטיקה בלעדיים, יבואני רכב מסורתיים ועוד ועוד להעלות מחירים.

העליות לעולם לא יהיו תואמות את הגידול הממשלתי בעלויות - זה תמיד יהיה יותר. לפעמים הרבה יותר. סוג של סיבה למסיבה. כי אם כבר מצאנו עילה והצמדנו את ההעלאה לחשמל, למים, לדולר, לשקל, לאירו ולארנונה, ואם כבר התקשורת תשפוך עלינו את חמתה - אז למה שלא ננצל את ההזדמנות להעלות עוד קצת, בעבור עצמנו?

3.

נתוני המציאות העולמית ברורים: מדד מחירי המזון של האו"ם מראה כי בשנה האחרונה אכן עלו מחירי הדגנים ב-7.1%, אבל כל יתר מוצרי הבסיס דווקא הוזלו. מחיר מוצרי החלב ירד ב-8.5%, בשר ירד ב-7.4%, שמן מאכל ירד ב-27%, סוכר ירד ב-14%. בסך-הכול מחירי המזון בשנת 2018 ירדו בעולם ב-8.5%.

גם מדדי סחורות שפרסם בלומברג מראים ממצאים דומים מתחילת 2018 ועד השבוע הראשון של דצמבר: מחירי האורז ירדו ב-9.57%, הסויה ירדה ב-4.68%, מחירי החיטה עלו ב-24.41%, מחירי התירס עלו ב-9.91%, הקפה ירד ב-17.51%, הקקאו עלה ב-17.60%, הסוכר ירד ב-15.11%. מה שאומר שהעלאות מחירים בישראל בגין "עליית מחירי הסחורות" - זה במקרה הטוב חצי-בלוף. 

 מחירי חלק מהסחורות בעולם דווקא יורדים

4.

גם שערי מטבע הם תירוץ-עילה-מריחה ידועה ומוכרת. התירוץ העכשווי לפרץ התייקרויות המוצרים מיוחס להיחלשות השקל והתחזקות הדולר והאירו. מצב המטבעות אמנם מתואר נכון, אבל אם עילת שערי המטבעות היא גורם משמעותי במחירים, ולא רק תירוץ שנשמע "כלכלי" ו"גלובלי" - הרי כאשר השקל התחזק לאורך שנים, והמטבעות האחרים נחלשו מולו, היינו צריכים לראות שנים של התאמת מחירים למצב המטבעות, כלומר ירידות דרמטיות במחירים. מישהו ראה פה פעם ירידה?

5.

העולם משתנה, וכאן מתעקשים להיאחז בעבר. ההתפתחות הטכנולוגית, מציאות עולם דיגיטלי, רובוטיקה, ענן, ביג דאטה, משפיעים יותר ויותר על הורדת מחירי המוצרים והשירותים. ההשקעה והעלות הולכות ונעשות זולות יותר. בעולם זה כבר בא לביטוי ויגבר בעתיד. פה נשארנו בימי שימור הטורייה והמגל. שומרים על העבר. מתעסקים במכסי מגן, במכון התקנים, בהיטלי סחר ובפטפוט חסר תוחלת על עומס הרגולציה, הביורוקרטיה והפרוצדורה.

עוד משהו שהמהפכה הזו מביאה: פוטנציאל גדול לניצול תשתיות חכמות בלתי מנוצלות. אמזון כמשל: התשתית הטכנולוגית שלה כמעט בלתי מוגבלת, אז החברה כל הזמן מחפשת להיכנס לתחומים נוספים, למשל רפואה, תרופות. זה מביא לתחרות שמביאה להורדת מחירים. זה בעיקר מביא שירות רפואי זמין לא רק למי שגר בערים הגדולות - יוריד מחירי בריאות ורפואה לכולם.

עוד משהו שקורה מתחת לאפנו הוא איסוף המידע האוטומטי על כל צרכן. זה מאפשר ויאפשר לתעשיות ולעסקים לזהות מוקדם תנודות צרכניות עתידיות ולהתכונן אליהן, מאפשר ייצור מוצרים שמתאימים ייחודית לצרכן זה ולקבוצת צרכנים אחרת, לזהות שירות נדרש ולספק אותו. מה שהתחיל כאן עם גט טקסי מתפשט ויתפשט לכל מיני וסוגי תחומי חיים וצריכה. המחיר יוזל, השירות יושבח.

אבל בשביל זה חייבת להיות פתיחות, קודם כל של הממשלה, שממשיכה לקבע את עצמה כגורם שבלעדיו שום דבר לא יכול לחיות. אי-אפשר לזוז בלי הפקידים הבכירים והרגולטורים. שלא לדבר על נזקי תוצר הלוואי של העובדה הזו: הון לא יכול להתפתח פה בלי נגישות לשלטון. אין כאן סיכוי לבוא עם כסף טוב וטכנולוגיה מתקדמת ולבנות עסק, אפילו לא בפריפריה הרעבה - אלא אם קודם פגשת את ראש הממשלה, אכלת עם הסגן והזמנת את שר האוצר, או שרה ושר אחרים, לנסיעת לימודים עתירת עוזרים ומומחים. זה מתיש, זה יקר, מגדיל את סכומי ההשקעה, מחייב הוצאות קבועות וכבדות בטיפוח קשרים קבועים, גם של הבעלים וגם של החברה. למה, למשל, צריכה חברת החשמל הממשלתית לממן על חשבון תעריף החשמל המוני יועצי תקשורת, אסטרטגיה, לוביסטים, דוברים ויחצ"נים? כדי להתחכך בשלטון. אבל אם היא צריכה את הקשר - הרי כל חברות האנרגיה האחרות, ובעיקר תחנת הכוח, חייבות לדאוג לאותו קשר, אז הנה תוספת עלות.

עוד דוגמה: סמנכ"ל רגולציה. ג'וב די מודרני. כבר למעלה מעשור שאין תאגיד פיננסי, עסקי ותעשייתי שלא מחזיק אחד כזה, שהוא לא יותר ממאכער בכיר מדופלם, יוצא ממשלה שחוזר אליה למטרות הפוכות. זה עולה כסף. זה מתגלגל לציבור. כך עולים המחירים.

6.

אין מה לעשות אלא לייצר תחרות. מאחר שהארץ קטנה, ואי-אפשר לצפות לתחרות מבפנים, היא חייבת לבוא מבחוץ. זה אומר לפתוח את הסתימות הממשלתיות שתקועות בכוח גושים פוליטיים או ארגונים עתירי מנדטים. זה אומר לחץ ציבור על כל נבחריו, מימין ומשמאל. ורק תחשבו על זה: אם רק היינו מדברים על המחירים בכמות וברגש שמדברים על בנימין שרה ויאיר נתניהו - לא חשוב אם בעד או נגד - בטוח שהמחירים היו צונחים. אז הגיע הזמן לדבר יותר גם על זה.