לא יפה מדי, לא חדשני מדי ושייראה אמין: האתגרים של עיצוב מכשור רפואי

איך מעצבים מכשיר שאמור לענות לצרכים גם של המטופל וגם של המטפל, מה אפשר ללמוד מהמקרה של לומניס על מיצוב מחדש של חברה בעזרת עיצוב, ועד כמה הטרנדים בשוק הצריכה מחלחלים למכשירים רפואיים • האחים חגי ועמית ברק, המתמחים בעיצוב מכשור רפואי, מספרים על האתגרים הייחודיים לתחום ומסבירים מדוע התרסקות התחלתית אחרי השקת מוצר רפואי היא בלתי נמנעת

אחד הסיפורים המוכרים בתחום ה-Design Thinking בכלל ובתחום העיצוב של מכשור רפואי בפרט הוא על המעצב דאג דיטס שהתמודד עם השאלה איך לגרום לילדים לפחד פחות מסקירת MRI. דיטס ראיין ילדים, בילה שעות במרפאות ולבסוף יצר את "סדרת ההרפתקאות" שלו - הוא עיצב את חדר ה-MRI כהרפתקה שהילד משתתף בה - לדוגמה כפיראט. ההשפעה של העיצוב המחודש על הילדים הייתה גדולה - הם היו רגועים יותר והצוות נזקק פחות לרופאים מרדימים.

לעיצוב של מכשור רפואי עשויה להיות השפעה אדירה על שני קהלים עם צרכים שונים - מטופלים ורופאים, וזה גם אחד האתגרים שלו, שאינו דומה לעיצוב של מוצרי צריכה רגילים. נוסף על כך, יש לו עוד כמה אתגרים גדולים, כמו התמודדות עם הקפאת עיצוב למשך שנים בגלל עיכובים בקבלת אישורים רגולטוריים, הצורך להשתמש בחומרים ייחודיים ויקרים ומדיניות של אפס כשלים. וחוץ מזה, המכשיר גם צריך לבלוט לטובה בסביבה הכאוטית של בית החולים.

"להבין את המגבלות והאילוצים"

קחו לדוגמה את MazorX של חברת מזור רובוטיקה, שנמכרה לאחרונה ב-1.64 מיליארד דולר למדטרוניק. "כשראינו את המכשיר התחלנו באמת להתעניין בחברה", אמר בעבר ל"גלובס" גף מרתה, שניהל את הרכישה מטעם מדטרוניק. המכשיר שידר קפיצה ל"שוק של הגדולים" בתחום הרובוטיקה הרפואית, שהוא בליגה אחרת מהמוצר הקודם, רנסאנס.

"מצד אחד המוצר היה צריך לשדר עתידנות ולתת למשתמשים בו הרגשה שמדובר במוצר שיביא אותם למקום שבני אדם לבד אינם יכולים להגיע אליו", אומר חגי ברק, שותף בחברת עיצוב המכשור הרפואי טגה (Taga), שהייתה אחת החברות המעורבות בעיצוב המוצר. "לצד זאת, היינו צריכים להתאים את המוצר לסביבת המשתמש, כלומר, שיעבור בקלות מחדר ניתוח אחד לאחר, ייכנס בקלות לחדר בכל צורה, מותקן בזריזות ומסולק במהירות".

חברות רובוטיקה אחרות הקימו בבתי חולים חדר ייעודי לרובוט, שיש להביא אליו בכל פעם את המטופל. במזור החליטו מראש שהם רוצים שהרובוט יהיה זה שיעבור ממקום למקום, אומר עמית ברק, אחיו של חגי ושותפו בחברה שהקים אביהם. "בתהליך התכנון היה צריך להבין את זרימת התנועה בחדר הניתוח, ולכן ציירנו אותה על סטוריבורד, ממש כמו שמציירים סרט פרסומת לפני שמצלמים אותו. שרטטנו כך כל מה שקורה למכשיר, לצוות, לחולה ולשאר המכשירים מהרגע שהרובוט נכנס לחדר ועד שהוא יוצא. כך מבינים מה הן המגבלות ומה הם האילוצים". המכשיר עוצב לבסוף כמעין עגלה ריבועית סגורה, בצבע לבן, שנפתחת לרובוט רק בתוך חדר הניתוח. כשמוציאים את הרובוט, העגלה מסולקת הצדה.

לדברי חגי ברק, הדוגמה הקיצונית ביותר של החברה שלהם להשפעה של עיצוב על מצב החברה היא המוצר של חברת הניתוחים והאסתטיקה הרפואית לומניס, שגם היא כנראה עומדת להימכר בקרוב. "החברה הייתה במצב כלכלי לא טוב. ציפי עוזר-ערמון גויסה לעמוד בראשה כדי להוציא אותה מהמשבר", מספר חגי. "לעוזר-ארמון יש היכרות טובה עם עולם העיצוב (היא גם הייתה נשואה בעבר למעצב התעשייתי איילון ערמון - ג"ו) והיא הסתכלה על קו המוצרים וראתה מיד שהם לא משדרים את החדשנות הטכנולוגית של החברה. היא החליטה לעצב מחדש את כל קו המוצרים בשפה אחת שבה ידברו גם המוצרים החדשים".

עמית: "הבקשה הייתה שהמוצר ייראה חזק, אבל גם הכי מודרני וחדשני שיש, שיגרום למתחרים להיראות מיושנים וייראה כמוצר שהושקע בו הרבה מאוד כסף ולכן אפשר לגבות עליו הרבה כסף".

המוצר הראשון של לומניס שעוצב מחדש היה הלייזר לתחום הניתוחי. "הגדלנו את מסך ממשק המשתמש, הפכנו אותו למסך מסתובב - המסך הפך לאלמנט המרכזי במוצר. בעגלה שילבנו בין לבן לשחור, חזיתות מעוגלות. הוספנו מוביל-אור עגול שהפך לסימן ההיכר של כל מכשירי החברה".

בעקבות המתיחה של הליין הניתוחי, עברה החברה לקו המוצרים לאסתטיקה הרפואית ולתחום העיניים. "גם כאן המסך הפך למוקד המשיכה המרכזי, בצבעים שמתאימים לתחום הקוסמטי. על המסך הוספנו הדמיה של גוף האדם כדי שהמטופל יבין גם הוא מה מתרחש. זו שפה גרפית שהרחבנו לכל ממשקי המשתמש בליין האסתטי". כך, מוצרים שמבחינה טכנולוגית לא היה בהם חידוש החלו להיחטף הרבה יותר מהר ובמחירים גבוהים יותר מבעבר. היום העקרונות העיצוביים הללו מיושמים גם על מוצרי החברה החדשים".

"יושבים שעות בבתי חולים"

חברת טגה, שאתם מכירים אולי בזכות האופניים למשפחות הנושאות את שם המותג, היא חברת עיצוב מכשור רפואי הפועלת במתכונתה הנוכחית מאז 2002. חלק משמעותי מפעילותה, יותר מ-50%, הם בתחום הזה, אבל החברה מציעה גם שירותי תכנון למוצר, כלומר "עולה במעלה הזרם" מהעיצוב לכיוון הפיתוח. גאוותה היא על מוצרים שהייתה שותפה לעיצובם ונמכרים כיום ב-15-20 מיליארד דולר בעולם. מדובר בכאלף מוצרים.

"אנחנו מבלים שעות רבות בבתי חולים", אומר עמית, השותף בחברה עם חגי ועם בני קירון, מנהל הפיתוח העסקי. "אנחנו צופים בניתוחים, יושבים בקליניקות, משוחחים עם החולים, הרופאים, הטכנאים. הייחוד של מכשור רפואי הוא ריבוי סוגי האנשים שבאים איתו במגע - החולה, הרופא, צוות סיעודי, ובנוסף ישנו המשלם, שאינו אף אחד מהם".

מורכבות נוספת היא החשש מכשל, בעיקר של מכשיר הנוגע בגוף או מוחדר לתוכו. זו אחת הסיבות לכך שמבחר החומרים שמהם מעוצבים מכשירים רפואיים הוא אחר לגמרי מזה של מכשור שאיננו רפואי. גם המחירים שונים. 

"לפעמים אנחנו מקבלים בקשה מחברת סטארט-אפ להכין אבטיפוס של המוצר שלה, אבל גם האבטיפוס הוא יקר לייצור", אומר עמית. "בשלב הראשון אנחנו מכינים 'מוק אפ', צורה של המכשיר אך לא מהחומרים שמהם הוא יהיה עשוי לבסוף, רק כדי לראות איך הוא ירגיש ביד, מה הגודל שהוא יתפוס. לפעמים אנחנו מייצרים 'אחד יפה אחד אופה', כלומר אבטיפוס אחד שעובד אך אינו מרשים ואחר שמציג רק את הנראות הצפויה של המוצר בסוף התהליך. ראינו שזו אחת הדרכים הכי יעילות להציג את המוצר למשקיעים, בתנאי שהם מתרשמים שאכן אנחנו יודעים להגיע בעלות סבירה מפה לשם".

לאחר העיצוב, האבטיפוס מועבר לבדיקה בבית החולים, שיכולה לארוך גם כמה חודשים. שם בוחנים את השימוש במוצר על ידי כל אחד מהגורמים שבאים איתו במגע. "לפעמים אנחנו מגלים, למשל, בעיות ארגונומיות אצל רופא או צוות סיעודי או מי שצריך לסחוב את המכשיר.

במעבר לייצור תעשייתי, לפעמים צריך להמציא כלי ייצור חדשים למוצר (למשל, אם מעוניינים לייצר מכשיר שהוא קטן אך חזק ומדויק וגם עמיד בנוזלי הגוף). הייצור צריך לעמוד בתקנים ולפעמים יש לבצע אותו בחדר נקי. העיצוב חייב להביא בחשבון את כל האילוצים הללו.

את המוצר בתצורתו הסופית יש להכין לקראת ניסוי קליני, בסדרה קטנה גם אם לא יודעים בוודאות שהוא יאושר לייצור מסחרי.

להימנע מעיצוב יתר

מרכיב אחר שהופך את עיצוב המכשור הרפואי למורכב הוא הרגולציה. יש לקבל אישור על כל פרט במוצר כדי לשווקו, ומרגע שמקבלים אישור, חייבים להקפיא את העיצוב. כל שינוי מחייב אישור נוסף. לכן קצב ההתחדשות בתחום לא יכול להדביק בדיוק את המגמות העיצוביות בשוק הכללי, ויש לעצב מכשירים שייראו חדשים לאורך שנים רבות, גם אחרי ניקוי לעתים קרובות בחומרים מחטאים, לדוגמה. ואם כבר ניקוי, אז שלא יהיה מסובך, לא דורש פירוק, ושהמוצר יהיה ללא חריצים או גומחות נסתרות שלכלוך יכול להצטבר בהן. 

האחים ברק מציינים שאחד העקרונות החשובים בעיצוב מוצר הוא שניתן יהיה להבין במבט ראשון שהוא אכן שייך לקטגוריה שאליה הוא מתכוון להשתייך. לכן כדאי להימנע מעיצוב יתר.

יש דבר כזה עיצוב יתר?

חגי: "ראינו בשוק מוצרים שהיו יפים מאוד, אבל שידרו יותר מדי חדשנות, יותר מדי אופנתיות, יותר מדי דמיון למוצרי הצריכה האלקטרוניים, ולכן נתפסו כלא שייכים, או כלא אמינים, על ידי קהילת המכשור הרפואי".

עמית: "חדשנות עיצובית צריכה להיות מלווה בסמנטיקה הנכונה. אנחנו רוצים לשדר את 'הדבר הבא' אבל שמציית לכללי התחום, לא מאיים. אנחנו כל הזמן משחקים בין חדשנות לבין הסמנטיקה של המוכר.

מהם הטרנדים הבולטים בעיצוב מכשור רפואי?

"יותר צורות גיאומטריות, פחות קווים וקשקושים - יותר זה פחות. זה טרנד טוב לנו מבחינת מורכבות הייצור".

מהם מקורות ההשראה העיקריים לעיצוב מכשור רפואי?

עמית: "טרנדים בעיצוב מגיעים לרוב מתחום האופנה, הרכב, מוצרי הצריכה, וגם מהתחום הגרפי של עיצוב ממשקי משתמש. אם חברת הצבעים פנטון הכריזה על 'הצבע הבא' בדפוס, זה משפיע על כל העולם - על האופנה, על מוצרי הצריכה, ומי שיש לו צבע כזה עכשיו בבגד או בטלפון, יסתכל על המוצר הרפואי שלך באותה עין".

יש הבדלים תרבותיים?

חגי: "באירופה מחשיבים עיצוב גבוה וסטייל ובארה"ב יכולים לקבל מכונה פחות מעוצבת אם היא נראית אמינה וטובה. מוצר בינלאומי צריך כמובן להיות גם וגם. באסיה כל מבנה הגוף הוא אחר. הידיים יותר קטנות, יש מרחק שונה בין העיניים".

"אי אפשר לפתור הכול"

אחד העיצובים המורכבים שעליהם עבדה טגה היה למותג רי-ווק, מכשיר רובוטי להולכה זקופה של משותקי גפיים. "מוצר מורכב מכל היבט שהוא", אומרים חגי ועמית. "השתתפנו עם החברה בחקר השאלות העיקרוניות - עם קביים או בלי קביים? מוצר רובוטי קודם פעל בלי קביים והמשתמשים נפלו. עם זאת, קביים מגבילים את השימוש למי שידיו חזקות. ההחלטה הייתה להוסיף קביים, והיא מאוד פישטה את התהליך. אחר כך עלתה השאלה: מעל או מתחת לבגדים? התברר שבלתי אפשרי להסתיר את המכשיר, אז כעת השאלה היא איך לייצר מכשיר שאדם יהיה גאה לשים עליו. שאלנו אם ניתן לסמוך על העצמות של האדם שיסחבו חלק ממשקל המכשיר? אם כן, אז ניתן להקטין את המבנה החיצוני. היו גם שאלות כמו איך יושבים בכיסא ואיך קמים, איך עולים ויורדים במדרגות, איך הופכים את המוצר למודולרי לאנשים שונים - נשים וגברים, שמנים ורזים. זה אתגר מאוד גדול".

כשהמוצר הושק, היו לו הצלחות. לדוגמה, אישה שסיימה את מרתון לונדון כשהיא חגורה במכשיר. אולם היו גם תלונות מהשוק על אי נוחות וזמן סוללה קצר. האחים ברק מודים: "המוצר לא מתאים לכולם. כנראה צריך היה להתאים את המוצר ממש ברמה האישית לכל מטופל, ואת זה לא הבנו בהתחלה, כי לא היו לנו מספיק משתמשים בשלב הראשון כדי לבדוק זאת. שאלה נוספת היא איך שמים ומסירים את המכשיר. השאיפה היא שגם זה ייעשה באופן עצמאי לגמרי, אבל אי-אפשר לנצח בכל החזיתות. היה חשוב להגיע לשוק במהירות. גילינו עם הזמן שהרתמה מייצרת חיכוך ברגליים בזמן ההליכה, אז הוספנו מנגנון מקומי למניעת חיכוך".

בדיעבד, הייתה דרך לדעת את זה יותר מראש?

עמית: "אין מצב. גם אי אפשר לפתור הכול. אנחנו מערכת של פשרות. הכוונה היא לא לעסוק בפיתוח במשך עשור. ברי-ווק בתוך שנתיים היה מוצר. האבולוציה חייבת לקרות בשוק. ההתרסקות בהתחלה היא בלתי נמנעת, והיא לא רק ישראלית. אפילו הסגוויי עבר חבלי לידה. המנהל הוא זה שצריך לקבל החלטה אסטרטגית היכן להתפשר".