מוסכניקים ופועלי בניין לא ייעלמו, הם רק ילמדו לתכנת

"האם בעתיד המכונה תתפוס את מקום העבודה שלי" - זו שאלה שמטרידה בעלי מקצועות רבים בארץ ובעולם • החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי שיעור המועסקים שנמצאים בסיכון, אבל כולם מסכימים: מי שירכוש כלים מתאימים - יינצל • באוצר מרגיעים: "אנחנו סבורים שלא נעמוד בפני מציאות בה מאות אלפים ייפלטו משוק העבודה" • ישראל 2048

למרות החידושים הטכנולוגיים, האבטלה בארה"ב ובישראל בשפל / א.ס.א.פ קרייטיב / Shutterstock
למרות החידושים הטכנולוגיים, האבטלה בארה"ב ובישראל בשפל / א.ס.א.פ קרייטיב / Shutterstock

ענקית התקשורת האמריקאית AT&T עומדת בשנה האחרונה במוקד ביקורת ציבורית. המבקרים זועמים על כך שהחברה מפטרת אלפי עובדים בזמן שהיא מדווחת על רווחי שיא. לפי פרסומים שונים, מתכננת AT&T, המעסיקה כ-200 אלף עובדים, לקצץ במהלך העשור הקרוב עד 90% מתוך 80 אלף משרות של עובדים המועסקים במרכזי השירות שלה. הסיבה: ההתקדמות הטכנולוגית בתחום האינטליגנציה המלאכותית (AI) מייתרת כמעט לחלוטין את הצורך במענה אנושי במרכזי שירות.

AT&T היא דוגמה לסיכונים העצומים שמביאים החידושים הטכנולוגיים האחרונים לשוק התעסוקה. התחזיות מדברות על עד 47% מהעובדים שמועסקים במקצועות שצפויים לעבור אוטומציה, כלומר שהעבודה בהם תוכל להתבצע על ידי מכונה. מצד שני מבטיחים לנו שלא צפויה אבטלה המונית ומזכירים שמהפכות טכנולוגיות בעבר רק היטיבו את מצבם של העובדים ושיפרו את רמת החיים שלהם - ושאין סיבה אמיתית להניח שזה לא יקרה גם הפעם.

שאלת שוק העבודה העתידי עדיין לא הגיעה לדיון אמיתי במישור הפוליטי, אבל היא היא הולכת והופכת לנושא שמטריד גורמים רבים. היא עולה על השולחן בדיונים אסטרטגיים בדרג המקצועי בממשלה ובזירות נוספות כמו האקדמיה ומכוני מחקר כלכליים וחברתיים. דיון כזה התקיים לאחרונה במרכז אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטה הבינתחומית בהרצליה, ובמסגרתו נדונו התחזיות העדכניות ביותר לגבי השלכות המהפכה הטכנולוגית על שוק העבודה - אלו מקצועות בסכנת הכחדה, אלו כישורים יהפכו למבוקשים ומה צריכים לעשות המדינה, הסקטור העסקי והאנשים הפרטיים כדי לצלוח בשלום את המהפכה הטכנולוגית הנוכחית.

הביקוש למקצועות פיזיים
 הביקוש למקצועות פיזיים

האוטומציה לא נראית מאיימת כמו פעם

"עתיד התעסוקה - עד כמה משרות חשופות לתהליכי מחשוב", המאמר הנושא את השם הזה שפרסמו ב-2013 החוקרים קארל פריי ומייקל אוסבורן הפך כמעט מיד לנקודת ציון הסטורית בהתייחסות הציבורית להתקדמות הטכנולוגית. את המסקנה המהדהדת של המחקר אפשר לתמצת בשורה אחת: 47% מהמועסקים במשק האמריקאי, עובדים במקצועות שקיימת הסתברות של 70% לפחות שיעברו אוטומציה מלאה בשנים הקרובות.

מחקרים שהתפרסמו מאז המחקר המפורסם ניסו לסייג את השורה התחתונה המבהילה שלו. לפי ניתוח שהוצג בדיון במכון אהרן (שנעשה על-ידי ד"ר סרגיי סומקין חוקר במכון אהרן למדיניות כלכלית וקרן שגיא חוקרת בתחום המדיניות הציבורית), התחזיות במחקרים כבר קודרות פחות: מסביבות ה-50% כאמור מהעובדים במקצועות שנתונים בסכנת אוטומציה ל-10% עד 17% במחקרים שהתפרסמו השנה.
אלא שגם הממצאים האלה רחוקים מלהשמיע צפירת ארגעה: כך למשל מחקר של ה-OECD מהשנה, שסומקין ושגיא מזכירים בצורה בולטת, מעריך אמנם ש"רק" 14% מהעובדים מועסקים במקצועות שקיימת בהם הסתברות גבוהה לאוטומציה, אבל מוסיף שישנה קבוצה נוספת המונה כ-32% מהעובדים הנמצאת במקצועות שההסתברות לאוטומציה בהם נעה בין 50% ל-70%. לא ממש מרגיע.

פריי ואוסבורן אגב, לא נותרו אדישים לתחזיות העדכניות ולהדים הרבים שעורר מחקרם. במאמר שפורסם השנה הסבירו השניים כי "מאז פרסום המחקר שלנו נעשה שימוש במספר 47% כדי להציג אותנו כמי שמנבאים אפוקליפסיה בשוק התעסוקה - אבל לא זו הייתה הכוונה. בסך הכול ביקשנו לבחון את כניסתן של טכנולוגיות כמו IA ו-Mobile Robotics ל-702 מקצועות שבהם מועסקים 97% מהעובדים בארה"ב. רצינו להראות שמדובר בשינוי בהיקף עצום".

מה שחשוב להבין, אומרים פריי ואוסבורן, הוא שהעולם נמצא כיום במצב דומה לערב כניסת החשמל, הייצור ההמוני של כלי רכב ומנוע הבעירה הפנימית. השינויים האלה לא עברו כידוע בשקט, כשמביאים בחשבון שאחרי הבום הכלכלי של שנות ה-20, בא השפל הכלכלי הגדול ואחריו מלחמת העולם השנייה.

"ענפים רבים לא השתנו במשך 70 שנה"

ואם כבר הזכרנו את המהפכה הקודמת של תחילת המאה ה-20 זה המקום לציין שחלק ניכר מהכלכלה העולמית עדיין תקוע שם. "בחלק גדול מהתעשיות בעולם לא קרה הרבה ב-50-70 שנים אחרונות", אומר שלמה דברת, מייסד ושותף כללי בקבוצת ויולה ויו"ר דירקטוריון מכון אהרן.

"למשל תעשיית הרכב, החקלאות, הבנייה, התעופה. המכונית הנמכרת ביותר בארה"ב לפני 100 שנה - פורד מודל טי - נמכרה ב-25 אלף דולר ועשתה 14 מייל לגאלון (4 ליטר). המכונית הכי נמכרת בארה"ב בשנה שעברה גם עלתה 25 אלף דולר וגם צריכת הדלק שלה הייתה דומה. אז נכון, המכוניות נעשו יותר מהירות ויותר נוחות ובטוחות, אבל לא קרה שום דבר דרמטי. זה נכון גם בתעופה ובתרופות ובעוד הרבה מאוד תעשיות", הוא מוסיף.

דברת מציין את שנת 2007 כשנה שבה החלה המהפכה הטכנולוגית הנוכחית. "אחרי שבשלב ראשון הגיעו האינטרנט והסלולר, הגיעה שנת 2007 שבה בתוך שנה אחת יצאו גם פייסבוק, גם האייפון וגם מחשוב הענן עם אמזון. השלב הבא במהפכה שאנחנו עכשיו עומדים בתחילתו הוא עידן האינטליגנציה המלאכותית. זה עולם של אלגוריתמים שמאפשרים לקבל החלטות תבוניות, האינטליגנציה המלאכותית שנשענת על אינטרנט של הדברים וביג-דאטה".

המשמעות מבחינת שוק העבודה היא קפיצת מדרגה בסט הכישורים שהטכנולוגיה יודעת להחליף. אם עד היום האוטומציה יודעת להחליף תעשיות הרכבה ופעולות יחסית פשוטות, האינטליגנציה המלאכותית תאפשר לבוטים להבין שיחה ולעבד תמונות. הם כבר יודעים להחליף בני אדם השקעות בניירות ערך, ולאחרונה גם כזבנים, עם חנויות ללא עובדים כמו Amazon Go.

כמה רחוק זה יכול להגיע להערכתך?
"אני לא שותף להערכות של המחקר של פריי ואוסבורן. המחקר שאני אוהב זה מחקר של מחלקת העבודה של ארצות הברית שאומר ש-14% מהעבודות ייעלמו בתוך חמש שנים, אבל 60% מהתכולה של העבודה של שאר האנשים גם היא תוחלף".

זה לא ממש מנחם.

"לא צריך להיכנס לפאניקה ולהגיד ששוק העבודה לא יידע להתאים את עצמו. בסוף, כשאתה מסתכל על ההסטוריה, גם היותר קרובה, למרות כל החידושים, האבטלה בארה"ב נמצאת בשפל של כל הזמנים. הניסיון ההיסטורי מראה שהטכנולוגיה שנכנסת מייצרת פריון הרבה יותר גבוה, העוגה גדלה, רמת החיים עולה, הצרכנים מוציאים יותר נפתחים שירותים חדשים ואנשים מוצאים תפקידים אחרים ועבודה אחרת.
"אני יכול לתת כמה דוגמאות. מעצבים גראפיים למשל. אם לפני כמה שנים כל בוגר בצלאל לא היה מוצא עבודה, היום מכיון ששפת המחשבים והאינטראקציה היא מאוד גראפית, יש ביקוש אדיר למעצבים והם מרוויחים משכורות של מתכנתים. אותו דבר בלשנים. בעבר מי שהיה לו תואר בבלשנות היה יכול אולי להיות מורה. היום בהייטק יש צורך אדיר בבלשנים והיום בלשן מרוויח יותר ממתכנת, בגלל האלגוריתמים של הבנת שפה. יש הרבה מאוד דוגמאות כאלה".

הפריון צמח, אבל השכר נותר קפוא

למרות הצמיחה של מקצועות מסוימים, דברת מצנן קצת האופטימיות. "אבל, ויש אבל ענק - וזה הפערים באיכות התעסוקה. ההבדל בכישורים שנדרשים הולך וגדל, וכתוצאה מזה אנשים שלא מצליחים לרכוש לעצמם השכלה או להתאים את עצמם לשוק העבודה, לא יישארו מחוץ לשוק העבודה, אולם הם ירוויחו מעט מאוד. בארה"ב הפריון ב-40 השנה האחרונות גדל פי 2.5 והשכר לא עלה בכלל - כל השיפור בפיריון לא הגיע לעובדים והסיבה לזה היא שהעובדים לא מתאימים את עצמם".

הוא מוסיף כי "הכשרה מקצועית היא דבר נורא חשוב כשהמסר העיקרי הוא שחייב להיות Lifelong learning (לימוד לאורך כל החיים). חינוך והשכלה לא יכולים להמשיך להיות פרק בחיים שאתה מסיים בגיל 20 ומשהו, ואח"כ עובד עם ההשכלה שרכשת 40 שנה".

הנתונים שהציג דברת מראים כי השינויים נמצאים בעיצומם. על-פי נתונים שאספה מקינזי, חלקן של המשרות הדורשות מיומנות טכנולוגית נמוכה כמו טבחים, פועלי בנייה ועובדי קו ייצור במפעלים מאז 2002 מ-56% מכלל המשרות בארה"ב ל-30% בלבד, ירידה של כ-50%; מספר המשרות הדורשות מיומנות טכנולוגית גבוהה, לא רק בתעשיית ההייטק, כמו מפתחי תוכנה או להבדיל מנהלי כספים זינק מ-5% ל-23% בעוד שבמשרות הדורשות מיומנות בינונית (עורכי דין, אחיות ומכונאי רכב) נרשם גידול מסויים (מ-40% ל-48%).

"הביקוש למהנדסי מחשבים יגדל בצורה דרמטית", אומר פרופ' צבי אקשטיין ראש מכון אהרן ודיקאן בית הספר טיומקין לכלכלה, "אבל מעבר למקצוע עצמו, כישורי תכנות יהפכו להכרחיים במקצועות אחרים. לא רק כלכלנים או אנשי שיווק יהיו צריכים לעבוד עם תוכנות מורכבות. כל מקצוע מחייב ידע במחשבים. מוסכניקים למשל יצטרכו ללמוד להיות מתכנתים. אוכלוסייה שאין לה הכשרה אקדמית - תצטרך ללמוד אנגלית ושימוש במכשירים דיגיטליים".

מי צריך לקחת אחריות - המדינה או המעסיקים?

ומה לגבי מי שלא מסוגל ללמוד תכנות מחשבים, מפאת גיל, או סתם היעדר רצון ויכולת? דברת סבור כי הפיתרון לאותם אנשים יכול להגיע ממקורות נוספים שצפויים להתרחב.
"קח למשל את הזדקנות האוכלוסיה, תהליך שיהיו לו השלכות עצומות. אנשים שיחיו עד גיל 100 לא ירצו לפרוש בגיל 65. גם כי יהיה להם קשה להתפרנס ללא עבודה וגם יהיה להם משעמם. כל התחום הזה עתיד לייצר עבודות. אנשים בני 60 יטפלו בבני 80. השינויים הדמוגרפיים והטכנולוגיים ייצרו מקומות עבודה חדשים".

כשאתה מדבר על הצורך בתשתיות לימוד לאורך כל החיים - זה תפקיד הממשלה או שאולי דווקא המעסיקים יותר מתאימים?

"יש שלושה ציבורים שאנחנו מכוונים אליהם. זו קודם כל הממשלה שצריכה להבין שמערכות החינוך וההשכלה הגבוהה חייבות לעבור רפורמה אדירה, החל ממה מלמדים בבתי הספר דרך מערכת ההשכלה הגבוהה דרך הקמת מערכות לימוד לאורך כל החיים.

"שנית אכן המעסיקים. AT&T למשל מאתרים בכל שנה את שבעת הכישורים שעובדים צריכים לפתח כדי להיות רלבנטיים לעתיד. הכישורים יכולים להיות החל מלהפעיל אקסל דרך איך לנהל דיון או מו"מ או להרצות מול קהל - 120 אלף עובדים ב-AT&T חייבים לעבור קורסים במימון החברה ולהיבחן בזה. מי שלא עבר פעמיים את המבחן נפלט. הגורם השלישי זה האנשים עצמם. אני מדבר על לקיחת אחריות אישית. אנשים צריכים להפנים שהם לא יעבדו באותה חברה 40 שנה".

הממשלה היא הגורם היחיד שהחל לקחת ברצינות את הנושא, אבל הטיפול נעשה בינתיים רק ברמת הדרג המקצועי ורק בשלב של דיונים פנימיים בשאלה כיצד יש להתמודד עם התמורות בשוק העבודה. "מבחינת שוק העבודה, אנחנו סבורים שלא נעמוד בפני מציאות בה שיעורי האבטלה יזנקו ומאות אלפי אנשים ייפלטו משוק העבודה", אמר באחד הדיונים אורי שיינין, רכז תעסוקה באגף תקציבים באוצר.

הצד השני של המטבע הוא ששוק העבודה אולי לא יעבור שינויים שיגרמו לפיטורים המוניים, אבל ללא החדרת טכנולוגיות מתקדמות הפריון יהיה נמוך. שייניין הוסיף כי "האם זה אומר שאין צורך בנקיטת צעדי מדיניות להיערכות לשינויים התכופים בשוק העבודה? לא. מבחינתנו אחת מהסוגיות החשובות שיש להתייחס אליהן היא סוגיית הכישורים, כלומר לא 'איך ללמד מקצוע מסוים', אלא 'כיצד ללמד כישורים', בהינתן העובדה שהיכולות הנדרשות מהעובדים משתנות תדיר".

בניגוד אולי לתפיסת הלימוד לאורך כל החיים של דברת, שיניין עדיין מאמין בשלב רכישת ההשכלה של בני העשרים. השאלה הגדולה היא האם היכולות שאנחנו נותנים לאזרחים היא רלוונטיות למקצוע מסוים או לעבודה ספציפית או דווקא היכולת ללמוד".

ד"ר עדי ברנדר מחטיבת המחקר בבנק ישראל מסכים עם שיניין. לדבריו, "כשמדברים על הגמישות הנדרשת בהון האנושי הכוונה בכך היא לא רק הכשרות מקצועיות ספציפיות, אלא לגרום למערכת החינוך ללמד את התלמידים של היום כישורים רכים, יכולות בסיסיות, וככל שניתן לנסות שלחלק גדול מהעובדים תהיה היכולת להתאים את עצמם לסביבה משתנה".

"אין כאן איזשהו מפץ", מסכם אקשטיין, "יש פה שינוי. הקצב יהיה אולי מהיר יותר, האוטומציה תחדור אולי למקצועות כמו ראיית חשבון או עריכת דין, אבל בגדול זה המשכיות של תופעות דומות שיכולה אולי להתעצם. הצד החיובי בסיפור יהיה שאלה שימשיכו לעבוד ייצרו יותר והשכר הממוצע יעלה. הבעיה תהיה אם אלה שלא יסתגלו והחשש הוא גידול באי-שוויון וההשלכות שיהיו לכך".