ד"ר אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף
למחרת ההופעה המדוברת של דינה זילבר, המשנה למשפט ציבורי-מנהלי בוועדת החינוך של הכנסת, והכרזתה של שרת המשפטים איילת שקד כי עו"ד זילבר לא תייצג עוד את המדינה בכנסת ובממשלה, נפגש היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט עם אנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה כדי להביע את עמדתו. מישיבה שגרתית שתוכננה בלעדיו, הוגדר המעמד כמפגש חירום, ומשפטני המחלקה הוזעקו מכל מקום שבו היו כדי לשמוע את היועץ מכריז שלא יאפשר לערוך לעובדים "משפט שדה", ועדיין חלקם יצאו משם אחר כך בפנים נפולות.
לא במקרה המכתב ששלחו למנדלבליט אחרי אותה פגישה נחתם תחת מעטה האנונימיות של "משפטני ייעוץ וחקיקה", כך שלא ברור אם מדובר בשניים-שלושה או בעשרות משפטנים "החרדים מהרוח הנושבת בשיח הפוליטי... המציירת כל עמדה מקצועית שאינה מתיישבת עם עמדת הדרג הפוליטי, כניסיון שאינו לגיטימי להשפיע על המדיניות". לא מן הנמנע, שהימנעותם מלחתום בשמם נבעה מחששם להיות תחת הכוונת של שקד, אבל ייתכן מאוד שגם עבודה תחת זכוכית המגדלת של היועץ לא נראית כמו רעיון טוב.
מנדלבליט, בניגוד לדימוי הרך שלו בתקשורת, מוערך במשרד המשפטים, וגם בקרב מבקריו, כ"משפטן בליגת על". הדימוי הזה שחזר בשיחות עם כמה מהם, רק ממחיש עד כמה האיזון העדין שבין הגנה על ערכי יסוד דמוקרטיים לבין קידום מדיניות הממשלה, משנה בימים אלה את פניו אצל אדם שרחוק מלהיחשב כפראייר. נכון, אפשר להניח שהססנותו של מנדלבליט ממילא מתקיימת רק כשנדרשת החלטה או עימות מול נתניהו ושקד, העומדים מאחורי מינויו; ושבנושאים אחרים, הוא תמיד הפגין נחישות רבה יותר, שסייעה לנתניהו ולשקד להראות שמדובר באדם עם עמוד שדרה ולא במינוי מטעם, אלא שזה יותר מורכב מסתם נחישות.
"מנדלבליט הרבה יותר ריכוזי ומבין עניין מיהודה וינשטיין קודמו בתפקיד, שהיה מומחה גדול בפלילים, אבל בנושאים אחרים של עבודת הממשלה התיר למשנים שלו חופש פעולה גדול", אומר משפטן שעבד לצד כמה יועצים משפטיים. "הוא משפטן מעולה, שעובד עד השעות הקטנות של הלילה, ועם הרקע שלו כמזכיר ממשלה, הוא מבין היטב איך המערכת עובדת ומה המשמעויות האופרטיביות של החקיקה המתבקשת.
"הריכוזיות שממילא מאפיינת אותו, רק גדלה בשנתיים האחרונות, לנוכח הצורך להתמודד עם כנסת וממשלה לעומתיות מאוד. אם פעם, הרבה דברים נסגרו ברמת המשנים או הדרגים שמתחתם, כיום הוא מעורב אישית בהרבה מאוד נושאים. גם בגלל שכמות הנושאים הנפיצים גדלה, אבל בעיקר בגלל שתפיסת התפקיד שלו היא לסייע כמה שיותר לדרג המדיני. זו תפיסה שמשותפת ליועצים המשפטיים לדורותיהם, אבל בואי נאמר שהוא יותר בצד המסייע מאשר בצד המתריע".
השאלה היא אם הנאמנות לממשלה גוברת אצלו על הנאמנות לציבור.
"לומר שהוא משרת את אדוניו זה לעשות לו עוול, אבל אפשר בהחלט לומר שיש לו קשרים קרובים עם שקד ונתניהו, והוא מנסה להיות בסדר איתם. גם בגלל שהוא צמח בצבא - על תפיסה ממלכתית והיררכית, וגם בגלל שכמזכיר ממשלה, הוא חווה את הקושי לקדם דברים בגלל הייעוץ המשפטי שאמר שאי אפשר. זה בפירוש שיגע אותו, אז טבעי שינסה עכשיו לנהוג אחרת.
"מצד שני, הוא גם משתמש בקשרים האלה כדי לעצור דברים. הוא לא פועל בדרך של שליחת מכתבים אלא בשיחות טלפון. יש הצעות חוק הזויות שמגיעות לוועדת שרים לענייני חקיקה, וכשהוא לוחש באוזנה של שרת המשפטים שעומדת בראש הוועדה, שזה לא לעניין, היא קואופרטיבית".
עד שזה מגיע לאג'נדה שהיא מקדמת.
"גם כשזה מגיע לאג'נדה שהיא מקדמת. היא מוכנה להשמיט או לצמצם נושאים בעייתיים, בניגוד לרוח שהיא עושה בתקשורת. נכון שנראה לפעמים שהוא מוותר, ובצירוף הנאומים הלא מאוד כריזמטיים שלו בציבור, הוא לא מצטייר כיועץ חזק, אבל זה אדם שבוחר היטב את הקרבות שלו ויודע להיות בעל בית קשוח כשצריך".
להיות בעל בית על חלשים, שכפופים לך, זו לא חוכמה.
"הבן אדם הגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו, אנשים לא מבינים את גודל האירוע מבחינת הנפשות הפועלות בבלפור. הוא יודע להוביל להחלטה שהוא רוצה, יודע למנות ויודע לגנוב סוסים. לאבא שלו, מיקי, הייתה חנות בגדים בשוק בצלאל 300 מטר ממצודת זאב, ושם היו מתקבלות הרבה החלטות בליכוד. מיקי היה בעלבית ומאעכר-על, ואביחי לקח ממנו את היכולת הזו לערבב ולהגיע לתוצאה שמעניינת אותו".
עם או בלי פרובוקציות
מה שמשחק היום תפקיד, ורק מגביר הילוך בעקבות הסערה סביב דבריה של זילבר בגנות החוקים החדשים ושאלות הנאמנות שהם מייצרים, הוא שאלה אחת בלבד - האם יש מניעה חוקתית? כן או לא. זה הייעוץ שביקשה שקד כשהצהירה בכנס חיפה למשפט "אני לא רוצה לשמוע ערכים. אני רוצה לשמוע ייעוץ משפטי מקצועי".
דיונים על המודלים הקיימים במדינות אחרות לאותה שאלת חקיקה וסוגיות ערכיות שעולות ממנה, הפכו לשאלות שוליות. וכמו שאומרים משפטנים שעובדים בצמוד למנדלבליט, "אביחי כל הזמן מדבר על כך שהתפיסה המקצועית שלו היא להגשים את מדיניות הדרג המדיני, והוא ילך עם משהו חוקי עד קצה החוקיות שלו. אז יש דברים שהוא לא אוהב ואפילו מתנגד להם מבחינה ערכית, אבל אם אין מניעה משפטית, הוא יגן עליהם, כי כאן נמדדת המקצועיות שלו. ברור שקל להגן על חוק שהוא בסדר במאה אחוז וכולם ממילא בעדו או להצהיר שאני לא מוכן להגן על משהו ולקבל מחיאות כפיים מהתקשורת. אבל החוכמה היא להגן על מדיניות הממשלה הנבחרת גם במקרים יותר בעייתיים, שעדיין עולים בקנה אחד עם החוק. את רואה בזה משחק של שחור-לבן, אבל מבחינתו זו מורכבות התפקיד, והשאלה איך מכניסים לתוך זה את המסר הערכי היא מורכבת, אבל בטח לא צריכה להיעשות באופן פרובוקטיבי, כמו שהיה אצל דינה".
זילבר, כזכור, ציינה שהצעת חוק הנאמנות בתרבות "מעוררת קשיים של ממש". עד כאן הכול בסדר. כעסו של מנדלבליט עלה בעקבות התייחסותה הסרקסטית להצעות אחרות שעל סדר היום, שעליהן אמרה "הבו לנו יועצים משפטיים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה".
לילה קודם להופעתה בוועדה, הוא שוחח עמה ארוכות בטלפון, בנוגע למסרים שתעביר, והיא לא הזכירה כי בדעתה להתבטא כך. בבירור שערך עמה מנדלבליט, הוא העיר לה על כך שזו לא הפעם הראשונה שהיא מבטאת עמדות שעלולות להתפרש כפוליטיות ואינן הולמות משפטן בשירות הציבורי, ודרש ממנה לתאם איתו מעתה את התבטאויותיה.
זילבר אולי קיבלה הודעות תמיכה בווטסאפ או בשיחות פרטיות, אבל הקולגות שלה, לא ממש התלהבו ממפגן האומץ שלה. "זו לא המהות, אלא הסגנון", הם אומרים, "גם אנחנו מסכימים שיש כאן הצעות חוק רעות, שמעוררות קשיים משפטיים. אבל זה לא הוגן לומר את הדברים בלי לתאם אותם עם היועץ, ועוד באופן שמפתיע אותו. הדיונים אצלו מאוד דמוקרטיים, לפעמים יש אפילו תחושה שהם אינסופיים, כי כל אחד בחדר אומר את דעתו".
מנדלבליט החזיר את זילבר להופיע מטעמו בכנסת. שקד התנגדה לכך, אך היועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון, כבר הבהיר השבוע כי אסור לראשי ועדות בכנסת למנוע את כניסתה לדיונים. עכשיו רק נותר לתהות מתי היא תישלח אליהם.
האם זילבר וחמשת המשנים הנוספים המקיפים את היועץ, ירגישו כעת בנוח להתבטא בדיונים אצלו? או שהדי הפרשה הזו גם ישליכו על תרבות הדיון בלשכת היועץ? "גם ככה זילבר הייתה היחידה שנחשבת לטרבלמייקרית", אומרים גורמים במשרד המשפטים, "המשנים האחרים אף פעם לא היוו אופוזיציה אמיתית למנדלבליט".
רז נזרי, גם הוא משנה ליועמ"ש, הביע דעה אישית בכנסת על הבעייתיות של חוק הלאום.
"הוא לא תקף הצעת חוק ממשלתית, אלא הצעה טרומית, והדברים שלו עמדו בקנה אחד עם עמדת היועץ ועם הניסיונות של הממשלה עצמה לחפש חלופות. אלה לא הימים של משנים מיתולוגים, כמו מני מזוז (לפני שמונה ליועץ) או דידי לחמן-מסר, שצעקותיה היו מהדהדות במסדרונות. הכול פה יותר רגוע, גם מול פרקליט המדינה שי ניצן. אין כאן שום דמיון לניצוצות שעפו בזמנו בין היועץ אליקים רובינשטיין לפרקליטת המדינה עדנה ארבל".
ריבוי דעות זה לא בהכרח רע.
"זה גם לא תרם במיוחד לאמון הציבור במערכת. מנדלבליט מנסה שהמחלוקות, אמוציונליות ככל שיהיו, יישארו בבית. הוא מבין שיש לו כיום עבודה לעשות כדי שכולם ירגישו באמת בנוח".
איך זה התנהל עד עכשיו?
"הוא מקשיב, ואנשים אומרים גם דברים שלא תמיד נוחים לו, זו לא הנקודה. מה שחשוב הוא זה שבסוף, תהליך קבלת ההחלטות הוא לא שקוף. הרבה מההחלטות מתקבלות במקום, אבל יש החלטות שהוא מחליט לבד, בחדר שלו, ואתה לא תמיד מבין את הקשר הלוגי בין מה שהיה בישיבה לבין ההחלטה שהתקבלה אצלו אחרי יומיים. הרבה אנשים יגידו לו בישיבה שזה בעייתי ויציגו את הקשיים והסיכונים, והוא עדיין ילך על זה. חלק מאי שביעות הרצון שיש אצל משפטנים במחלקה נובע מהיעדר השקיפות הזו".
בסופו של דבר, זה לא מוסד דמוקרטי שבו הרוב קובע, עליו מוטלת האחריות ואפשר שהוא גם רואה תמונה רחבה יותר.
"הכול נכון, אבל בשורה התחתונה, ההתנהלות הטכנית הזו שמבטלת את הקשיים וחותרת לשורה התחתונה, מחלחלת למערכת במובן הזה שיועצים משפטיים של משרדי ממשלה מרגישים שהם לא מקבלים גיבוי מהייעוץ המשפטי בהתמודדות מול השרים שלהם כשומרי סף. יש שרים שמנצלים את זה, כי הם יודעים שהיועץ יתערב רק אם תהיה מניעה חוקתית. אז נכון, בהצעת החוק שמבקשת לשנות את דרך מינוי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, מנדלבליט אמר שאין מניעה, אבל התייצב בכנסת וגרם לדיון של ממש בנושא. זה מקרה שבו הוא הבין שפגיעה בהם, תגיע גם אליו, ויש לו אינטרס לשמור על כוחו.
"אבל קחי את תאגיד השידור הציבורי, למשל. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שניסיונותיו של נתניהו לפצל את התאגיד ולהקים מערכת חדשות נפרדת, נועדו להחליש את התאגיד ולפגוע בעצמאות החדשות. האם אפשר לקיים דיון משפטי שמתעלם מהקונטקסט הזה? אז נכון, אין מניעה טכנית לפצל, אבל אתה לא יכול לתהות למה, אחרי כל הוויכוחים הפנימיים הקשים, הוא מביא את הדברים למקום הטכני, שבו אין כמעט לשום דבר מניעה חוקתית. מלבד לחוק ההסדרה. שם הוא כנראה נלחם, כי הבין שאישור החוק נוגד את החוק הבינלאומי, וזה כבר יוצר לו בעיות מסוג אחר".
הוא מחליט לגמרי לבד?
"יש לו עוזר בכיר, ד"ר גיל לימון, משפטן מבריק שמלווה אותו מימי הפרקליטות הצבאית, דרך מזכירות הממשלה ועד היום. מדברים על זה שהוא ימונה בעתיד לאחד המשנים, אולי אפילו במקומה של דינה, אחרי שתפרוש, ונראה שאת ההחלטות הרגישות הוא מקבל בעיקר איתו".
כאילו לא היו דברים מעולם?
מנדלבליט מונה ליועץ משפטי בפברואר 2016. טרם כניסתו היה בעימות מול מערכת המשפט, אחרי שנחקר באזהרה במסגרת פרשת הרפז. בין השאר, אחרי שלא עדכן את רז נזרי, שהיה אז עוזר ליועץ המשפטי, כי מסמך הרפז שעליו נשאל נמצא ברשות הרמטכ"ל, ועשה זאת רק יממה לאחר מכן. הדיון הציבורי בעניינו עסק בשאלה שרלוונטית גם לתפקידו הנוכחי - האם היה צריך לפעול כיועץ משפטי אישי של הרמטכ"ל או כשומר סף של המערכת הצבאית. שנה לאחר מכן סגר היועץ המשפטי דאז, יהודה וינשטיין, את התיק נגדו. בחוות דעת שפרסם חודשיים אחר כך, הוא דרש מנתניהו לשקול את המשך כהונתו של מנדלבליט כמזכיר הממשלה, כיוון שהסתירות בחקירותיו מטילות בו "כתם ערכי-נורמטיבי", שמצריך אשרור מחדש של מינויו. על המסמך, שלא אפיין את סגנונו הרגיל, היה חתום וינשטיין, אולם מי שעמדה מאחוריו הייתה דינה זילבר, מתוקף תפקידה כאחראית על מינויים בשירות המדינה.
מנדלבליט תואר על-ידי מכריו כמי שנכווה קשה מהיחס שקיבל מהמערכת המשפטית. אך כשנכנס לתפקיד, הודיע לכולם "חברים, קיבלתי החלטה אסטרטגית להשאיר את העבר מאחור. עשיתם את תפקידכם במקצועיות. אין חשבונות, אין משקעים, מה שחשוב זה המערכת וצריך לשמור עליה".
הוא אף הזמין את וינשטיין לחתונת בתו, מה שהפתיע חלק מהמוזמנים לאור הלהט שבו עסק וינשטיין בעניינו. אבל נחזור למשנים, נכון שהוא לא יכול לעשות הרבה לעובדי מדינה עם קביעות וקדנציה מסודרת, אבל האם באמת היה מסוגל להתנהל מול זילבר כאילו לא היו דברים מעולם? האם הצליח להתעלם מעדותו של נזרי בפרשה?
לגבי נזרי, הדברים היו פשוטים יותר. היחסים ביניהם היו טובים מאוד גם קודם לכן כשנזרי שימש איש קשר בין לשכת היועץ לפצ"ר, ודווקא היותו עד, גם אם עד מרכזי, הוציאה אותו ממעגל מקבלי ההחלטות שעסק במנדלבליט. "זה מעגל שהחל עם הרבה משתתפים והרבה כוסות קפה, כי כולם אוהבים להיות שותפים לבחישות האלה ולראות אחר כך מה מודלף", אומר גורם במערכת. "אבל ככל שמועמדותו של מנדלבליט לתפקיד היועץ הפכה לריאלית יותר, ראית איך אנשים מתפוגגים, כדי לא להתמודד מולו אחר כך.
"רז ניצל ממבוכה דווקא בגלל שהעיד בעקבות שיחה שהוקלטה, ולא נדרש להיות שותף להחלטות הערכיות. היום הוא נחשב למשנה הפייבוריטי של מנדלבליט ומוכר כאדם לויאלי, גם כשדעתו שונה".
עם פרישתו של אבי ליכט, המשנה לניהול ולתפקידים מיוחדים, לפני חצי שנה, קיבל נזרי גם את תפקידו והוא ממלא את התפקיד במקביל לתפקידו כמשנה ציבורי-חוקתי. ליכט, נזכיר, אמר בנאום שנשא במכון הישראלי לדמוקרטיה סמוך לפרישתו כי "בעיני חלקים בכנסת ובממשלה, עיקר הפעילות שלנו נתפס כלא לגיטימי* אנחנו פועלים, להבדיל משנים קודמות, בתוך מרחב של חוסר לגיטימיות". הרקע לדברים היה בין השאר דרישתה של שקד לגנוז מדריך שכתב לעבודת הייעוץ המשפטי שהיום עובר שפצורים אצל נזרי. ליכט נמנה עם עשרת המשנים לשעבר שחתמו על מכתב תמיכה בזילבר.
ומה באשר לה ולמנדלבליט? בסביבת היועץ אומרים כי המחמאות שהעתיר עליה במכתב שכתב לפני שבוע, כשהזכיר את המצוינות המקצועית ואת יכולותיה הגבוהות שהפכו לשם דבר, מראות שהוא יודע להעריך אותה. מה גם שבסופו של דבר, באותה חוות דעת שהוגשה בעקבות פרשת הרפז, גם היא לא באמת כתבה כל אות, אלא העוזר שלה, שהיועץ מעריך מאוד. אבל מי שביקר אותה במשרד המשפטים בשנה האחרונה סיפר השבוע כי "התרשמתי שהיא קצת אקס טריטוריה במשרד, אולי זה המיקום המרוחק של החדר, אולי משהו באווירה במסדרונות כשחיפשתי אותה. הרבה לפני הפיצוץ הנוכחי, התרשמתי שהמערכת עובדת בכיוון מסוים והיא לא בכיוון".
מהסמן הימני ליקירת השמאל
זילבר כנראה הבינה שזה התפקיד האחרון שלה במערכת והרשתה לעצמה את מה שצעירים ממנה או שאפתניים ממנה אינם מרשים לעצמם - להרחיק עצמה מתקופה שרבים מהמשפטנים בשירות הציבורי לא רוצים להיות מזוהים איתה. כפי שאומר אחד מהם שכבר פרש לפנסיה, "להגיד שאני מאושר ממה שאני רואה? אני מאושר מזה שאני כבר לא שם ולא צריך לקחת חלק בזה".
ועדיין אפשר לתהות, האם רק החשיבות הציבורית של הדברים הניעה אותה, או שחשבה שהתבטאות כזו גם תקנה לה סוג של חסינות ציבורית מול שרה שממילא לא מסמפטת אותה, וכבר ב-2017 הובילה יחד עם מנדלבליט ארגון מחדש של מחלקת הייעוץ והחקיקה, שבעקבותיו חדלה זילבר להיות האחראית הבלעדית על יהודה ושומרון. סמכויותיה חולקו בין המשנים לפי תחום עיסוקם, במטרה "לנרמל את הטיפול באזור" ולהעביר את תחום המאחזים הרגיש למשנה למשפט אזרחי, ארז קמיניץ, אחרי שטיפולה של זילבר בעמונה ובנתיב האבות לא התקבל בעין יפה אצל היועץ ויצר, לדברי מי שהיה מעורב בנושא, "סיטואציה של חוסר תוחלת".
בחלוקה החדשה שנוצרה, אין אדם שמחזיק בתמונה הכוללת על המתרחש בשטחים. הבלגן הזה משרת, למשל, את בוחריה של שקד בבית היהודי. אבל בקרבת היועץ רואים את הדברים אחרת. "זה כמו שתגידי שאין תמונה אחת כוללת על המשפט הישראלי, כי יש חלוקה למשנים. היועץ מאמין כי יהודה ושומרון הוא נושא גדול ומורכב, והאופן שהוא מנוהל עכשיו מעניק שירות טוב יותר לממשלה".
מי שמכירים את זילבר אומרים ש"משעשע לראות איך פעם היא הייתה הסמן הימני במערכת, והיום היא מתויגת כיקירת השמאל". זילבר, שהייתה עוזרת פרלמנטרית של ח"כ לשעבר מודי זנדברג (צומת) וחברה בתא הסטודנטים הלאומי באוניברסיטת תל אביב, נחשבת ל"פרקליטה זקופת קומה", כפי שמכנים במחלקת הבג"צים את הפרקליטים שנשלחים להגן בלהט על עמדות ביטחוניות. ואף גיבתה את השר לשעבר גדעון סער, חברה לספסל הלימודים בפקולטה למשפטים, בטיפולו במבקשי המקלט ותרמה לחקיקה בנושא המסתננים.
מנגד, אומר אדם שמכיר את מנדלבליט, "זו תהיה טעות לומר שאביחי לא תומך בערכים ליברליים. הוא רק מבין שצריך לרכך אותם כדי שיצליחו לעבור, כשם שהוא מבין שלממשלת ימין עם רוב כזה יש סמכות לחוקק חוקים שהולמים את האג'נדה שלה. וגם אותם הוא מעדן, עד לשלב שבו הוא יכול לחיות איתם, כמו שהיה עם חוק הלאום, ועל הנוסח הזה הוא מגן".
בימים האחרונים, נראה שהוא מנסה להפגין כוח - הוא הבהיר לראש הממשלה שאין לו סמכות לאסוף מידע על עמותות שמאל, והתעמת עם השר נפתלי בנט שעקץ את הפצ"ר. "הרבה מזה הוא צירוף מקרים", אומרים בסביבה המשפטית. "אבל הוא כן מתמודד עם השלכות הסערה האחרונה".
"אין כאן שום קונספירציה"
בעוד שנה ייבחר פרקליט מדינה חדש, במקומו של שי ניצן שיסיים בדצמבר 2019 קדנציה בת שש שנים. מנדלבליט יעמוד בראש הוועדה שתבחר את הפרקליט הבא. בעבר עמד בראש הוועדה שופט עליון, ושינוי ההרכב ב-2004 העביר את הכוח לידיו של היועץ. מעניין יהיה לראות כיצד יתנהלו בשנה הזו מי שרואים עצמם מועמדים לתפקיד, לאור מקרה זילבר ובכלל. האם יעזו להתעמת עם היועץ, או להביך אותו. גורמים המכירים את המערכת מבפנים ציינו ש"יש סיכוי לא רע שאנשים שהיו עד עכשיו גיבורים, ייאלמו דום בדיונים במקרה הטוב או יתמכו בגישה שאינם מסכימים לה במקרה הרע, כדי לא להיות מסומנים".
מקרה המבחן המעניין ביותר יהיה כמובן סביב הטיפול בתיקי נתניהו שמלווה פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) ליאת בן-ארי שווקי שנחשבת פרקליטה אמיצה ודעתנית. "היא לא תוכל לחיות עם עצמה אם היא תמרח משהו בתיק הזה", אומרים מי שמכירים את הנפשות הפועלות. "גם היא וגם שלמה למברגר (המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שמתמודד גם הוא על התפקיד) לא ישנו מילימטר מעמדתם המקצועית בתיק הזה משיקולים לא ענייניים. אנחנו מכירים את התזה שהיועץ לא רוצה את התיקים האלה, ולכן הם ילכו על הצד המקל, זה שטויות. יש שם גם את שי ניצן, שכבר לא ירגיש חייב לאף אחד, ועוד פרקליטים בכל תיק. מי שאומר את זה, לא מבין איך המערכת עובדת".
מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש כאן בסוף אדם אחד שמחליט, וסיטואציה של מתח מובנה. גם בגלל המינוי שברקע, וגם בגלל שמנדלבליט הוא סופר-מקצוען, אבל לא נתפס כמנהיג, ובתיקי נתניהו צריך מנהיגות משפטית ואומץ לב. "המבחן האמיתי ליחסי העבודה בין השניים יתקיים כשיצטרכו לקבל החלטה", אומרים בסביבת הפרליטות.
מקורביו של מנדלבליט מרגישים שנעשה לו עוול כשמייחסים לו יחס סלחני כלפי נתניהו. "מי חתם על הסכמים עם עדי המדינה? המלאך גבריאל? את זוכרת עוד ראש ממשלה שנפתחו נגדו שלושה תיקים עם שישה עדי מדינה, ונגד אשתו הוגש כתב אישום? ויש גם את חוות הדעת בעניין שאול אלוביץ', שאומרת שראש הממשלה לא יכול לטפל בתיק בזק וצריך לוותר על תיק התקשורת שכל-כך קרוב ללבו.
"מה את חושבת, שאחרי כל ההשקעה הגדולה בתיקי האלפים, הוא רק רוצה לסגור את התיקים האלה? הוא עושה את עבודתו ורוצה לקבל החלטה נכונה לאור הראיות והחוק. אנשים לא מבינים שלוקח זמן לבצע חיקורי דין בחו"ל ולקבל את שלל ההחלטות הרגישות והשלמות החקירה. עוד לא ראינו אף אחד שעובד כדי לשאת חן בעיניו. אפילו זילבר, שבימים שאחרי הסערה עוד הייתה מהוססת, שוב אומרת את דעתה בדיונים פנימיים".
היו עתירות לבג"ץ שנדחו, על כך שהוא נפגש עם נתניהו בארבע עיניים ללא פרוטוקול מסודר.
"זה שקר וכזב לומר שהפגישות עם נתניהו לא מתועדות. סדר היום שלהן מועבר יום מראש למזכיר הממשלה, ראש המועצה לביטחון לאומי וראש הסגל של נתניהו, ואחרי הפגישה יש תיעוד מסודר של ההחלטות שנעשה על-ידי גיל לימון או ראש הסגל יואב הורביץ. כל היועצים המשפטיים נפגשו עם ראש הממשלה בארבע עיניים".
אבל לא כל ראשי הממשלה היו חשודים באותה עת בפלילים.
"כל עוד תפקיד היועץ המשפטי לא יפוצל, זה מה שקורה. ובכל מקרה, תמיד נוכח בפגישות עוד אדם".
שהוא עוזר במשרת אמון.
"אני מבין שבפעם הבאה את מעוניינת להצטרף".
בשמחה. אבל ברצינות, העניין הוא לא רישום ההחלטות, אלא הערות שוליים שאולי נאמרו ונוגעות לתיקים הפליליים של ראש הממשלה.
"הם לא מדברים על התיקים. אפשר לסובב את הדברים בתקשורת לאן שתרצו, אבל אין כאן שום קונספירציה".