הדילמה של תעשיית האופנועים: כלי ירוק או "פורעי חוק"

בתערוכת "אינטרמוט" השנתית הענקית בקלן, שנערכה בתחילת אוקטובר, ניתן היה לראות כמה מהמגמות הבולטות - והסותרות - לעתיד תחום האופנועים

בתוך כל הרעש והמהומה סביב עתיד הרכב החשמלי והאוטונומי, שוכחים רבים שבשורה התחתונה, עדיין מדובר במכוניות נוסעים. כלומר 5-4 מטרים של פלדה ופלסטיק שתופסים נפח כביש רציני, עומדים בפקקים כמו כל "סתם" רכב וצריכים לחפש מקום חניה שאינו קיים. אבל עד - ואם וכאשר - שתיפתר בעיית הפקקים ותצוץ תחבורה שיתופית ראויה, הרכב הדו-גלגלי הממונע הוא עדיין הפתרון היעיל ביותר לבעיית החניה והפקקים - ועל הדרך, הוא גם יכול לספק הנאה ושאר רוח למי שמתייחסים אליו כאל שלוחה של אישיותם.

לפיכך, תעשיית הרכב הדו-גלגלית לא מתכוונת להיעלם, ובתערוכת "אינטרמוט" השנתית הענקית בקלן, שנערכה בתחילת אוקטובר, ניתן היה לראות כמה מהמגמות הבולטות - והסותרות - לעתיד.

שוברים את הכללים: קוואסקי H2 2019

תעשיית האופנועים סובלת באופן מסורתי מהפרעת אישיות דו-קוטבית. מצד אחד, קברניטיה מנהלים רומן עם הרגולטורים בעולם כדי להשיג הטבות מס תוך הדגשת התרומה המשמעותית להפחתת הפקקים, זיהום האוויר ובעיות החניה בהשוואה לרכב פרטי מקובל. מצד שני, בענף מודעים היטב לכך שחלק לא מבוטל מהלקוחות הפוטנציאליים, הם - איך להגיד את זה בעדינות - "שרוטים". כלומר, עוקבים באדיקות אחרי הישגי היצרנים בספורט המוטורי, אוהבים את ההילה של "פורעי חוק" ורוצים ביצועים מרגשים ופס קול קולני.

רוב היצרנים הולכים בזהירות על הקו המפריד בין העולמות הללו, אבל יש כאלה שלעיתים "עוברים לצד האפל" ובועטים במוסכמות. קוואסקי עשתה זאת ב-2015 עם אופנוע ההיפר-ספורט H2, שצויד במנוע עם סופרצ'ארג'ר שייצר את ההספק הגבוה ביותר לתקופתו והציג ביצועים הזויים (אפס ל-100 ב-2.5 שניות, אפס ל-300 קמ"ש ב-16 שניות).

קוואסקי "חטפה על הראש" משוחרי הבטיחות בכבישים בעולם, אבל הכלי הפך להיות להיט מכירות גלובלי. לא חלפו שלוש שנים, ובתערוכה בקלן הוצג הדור השני של הכלי שמציע, איך ניחשתם, הרבה יותר כוח. ה-H2 מודל 2019 מותיר מאחור כל כלי סדרתי שקיים כיום עם הספק תקני של 231 כ"ס - כמעט 30 יותר מהדור הראשון - שיכול לטפס רגעית ל-241 כ"ס כאשר מופעלת מערכת "מגח סילון".

יש לו מערכת בלמים חדשה לגמרי, לוח מחוונים על בסיס מסך LCD צבעוני ורחב עם ממשק לטלפון חכם, צבע חדשני שמתקן עצמאית שריטות ושפשופים ועוד שדרוגים הנדסיים. קוואסקי נזהרת מלצטט נתונים ביצועיים רשמיים בחומר העיתונות, אבל בענף מעריכים שהכלי, שעולה כ-26 אלף דולר, יהיה מהיר יותר משמעותית מקודמו.

לא מספיק מהיר? 55 אלף דולר יעבירו לבעלותכם את התאום-הרשע, דגם ה-H2S האקזוטי, עם 300 כ"ס (!) ו-400 קמ"ש. קוואסקי טוענת שהוא "לא מיועד לכבישים ציבוריים אלא רק למסלול". נסו לספר זאת למעריצים ותזכו לגיחוך.

נוסטלגיה חשמלית: ווספה אלקטריקה

אם עסקינן בפרות קדושות שעוברות מודרניזציה, קשה למצוא פרה יותר קדושה לחובבי ההיסטוריה הדו-גלגלית מאשר הווספה המיתולוגית של פיאג'יו, שנמצאת עמנו לסירוגין ובגלגול כזה או אחר מאז 1946. אבל ב-2018 לנוסטלגיה יש ערך שיווקי רב, גם כאשר מדובר בכלי עירוני חשמלי ועתידני שאין לו שום קשר למקור. כך תצא בקרוב לשוק הווספה החשמלית הראשונה, והיא לא תיקרא סתם חשמלית אלא "ELETTRICA", כי באיטלקית כידוע, הכול נשמע יותר טוב.

הכלי מצליח לשחזר בצורה מרשימה מאוד את העיצוב האייקוני של הווספה, לא עניין של מה בכך בהתחשב בעובדה שהעיצוב המקורי נתפר סביב מנוע הבנזין הייחודי של פיאג'יו. במקום צילינדרים מטרטרים ועשן כחול, מצויד הדור המודרני במנוע חשמלי סופר-קומפקטי עם הספק של 2 קילוואט, שיכול לטפס תחת עומס ל-4 קילוואט. מקור הכוח הוא סוללת ליתיום שעוצבה במיוחד עבור החלל שמתחת למושב ואנשי פיאג'יו טוענים כי הביצועים "טובים מאלה של קטנוע 50 סמ"ק טיפוסי". את הסוללה ניתן לטעון מכל שקע ביתי טיפוסי והיא אמורה לספק טווח נסיעה של קרוב ל-90 ק"מ בין טעינות. על-פי נתוני החברה, הסוללה אמורה לשרוד למעלה מ-1000 מחזורי טעינה, עם אורך חיים של בין 50 אלף ל-70 אלף ק"מ. הסובלים מחרדת טווח, יכולים לבחור במצב "אקו", שמגביל את מהירות התנועה ל-30 קמ"ש. בנוסף, מצויד המנוע במערכת מתוחכמת לאגירה ומחזור של האנרגיה הקינטית בעת בלימה.

רשימת החידושים כוללת גם לוח מחוונים על בסיס מסך LCD צבעוני בגודל 4.3 אינץ', עם שפע של מידע על טווח הנסיעה ועוד. יש כמובן חיבור בלוטות' ואפילו ממשק לקבלת פקודות קוליות באמצעות סמארטפון, שמחובר לאוזניות בקסדה ומפתח חכם, שמתפקד גם כמערכת GPS לאיתור האופנוע בחניה ובעת גניבה.

ומה יעשו שליחים או תושבי הפרברים? עבורם, מוצע דגם ה-X של הווספה החשמלית שאפשר לקרוא לו "היברידי". אותו מנוע חשמלי, אבל עם סוללה מוקטנת ומעין מנוע עזר מונע בנזין, שמשמש כגנרטור לטעינת הסוללה תוך כדי נסיעה. הטווח הכולל הוא כ-200 ק"מ.

החודש החלה החברה לקבל הזמנות מוקדמות ברשת והמחיר הכולל יעמוד על כ-6,400 אירו לדגם הבסיס.

הייטקיסט אינדיאני: אינדיאן FTR1200

כמו בעולם המכוניות, גם בעולם הרכב הדו-גלגלי יש מותגים "קדושים", כאלה שלא מתעסקים איתם ובוודאי לא משנים אותם בצורה קיצונית מחשש לפגיעה ברגשותיהם של מיליוני מאמינים אדוקים. אחד מהם הוא המותג האמריקני "אינדיאן" ששמור לו מקום של כבוד בהיכל התהילה ההיסטורי של תעשיית האופנועים. המותג, שמיוצר כיום בוואיומינג, מזוהה עם אופנועי תיור וספורט קלאסיים בעלי ניחוח כבד ונוסטלגי של אמצע המאה הקודמת. אבל יצרני האופנועים חייבים להיות רווחיים, ואם אפילו הארלי האגדית ממסחרת את המותג שלה, מה יגידו האזובים.

וכך הושק בקלן ה-FTR1200 של אינדיאן: אופנוע מודרני, עתיר בטכנולוגיות עתידניות ועם שלדה "עירומה" מפוסלת ואולטרה-מודרנית שצבועה אדום ומזלג קדמי בצבע ברונזה אופנתי... אולי כדי לנחם את המאמינים, ממשיך הכלי להציג את הפנס הקדמי הבודד בעיצוב המסורתי, אם כי כמובן שגוף התאורה עצמו הוא בטכנולוגיית LED עתידנית. הביצועים עצמם מתונים יחסית והמנוע בתצורת V-TWIN עם נפח של 1200 סמ"ק מייצר 120 כ"ס, שרתומים לכ-222 כ"ס, אם כי בליווי פסקול רועם ומרשים על-פי מיטב המסורת.

בכל הנוגע לטכנולוגיה, הכלי משאיר את הנוסטלגיה מאחור ומציע ארכיטקטורה אלקטרונית עדכנית מאוד. "רשת בטיחות אלקטרונית" מגנה על הנהג וכוללת בין השאר מערכת נגד בלימת גלגלים, מערכת למניעת התרוממות הגלגל הקדמי, בקרת משיכה וכמה אפשרויות לתכנות המשיכה והעברת הכוח לבחירת הרוכב. ואם לא די בכך - מעריצי אינדיאן הקלאסית מתבקשים להסתכל כאן הצידה - לכלי יש גם לוח מחוונים על בסיס מסך LCD צבעוני עם שלל תפריטים וממשק סלולרי. שלכם (באירופה) תמורת כ-12 אלף אירו.

ירוק, קליל והגיוני: אלמוטו HT-4

בקצה הרחוק והירוק ביותר של שוק הרכב הדו-גלגלי, 180 מעלות ממפלצות הביצועים, ניצבים כיום כלים עירוניים חדשים, שמגשרים על הפער בין האופניים החשמליים לבין הקטנועים. הכלים הללו מיועדים בעיקר לתנועה עירונית ולגישור בין פתרונות תחבורה ציבורית - כמו תחנות רכבת - למקומות עבודה.

מה שסטארט-אפיסטים אוהבים לכנות "המייל האחרון". בתערוכה היו כמה וכמה דוגמאות, ואחת המעניינות שבהן היא הכלי החשמלי המכונה HT-4 מבית המותג "ELMOTO" שבסיסו במינכן. התכנון הבסיסי של הכלי הוא כשל "טוסטוס" אופנתי עם שלדת צינורות חסונה שמתוכננת לשני רוכבים. יש לכלי בלמים ראויים, כידון מאובזר היטב, מזלג קדמי כמו של אופנוע ומתלים ארוכי מהלך שמאפשרים לנטרל ביעילות מהמורות.

אולם במקום מנוע מקובל, מוטמעים בתוך השלדה הדקיקה מנוע חשמלי של 2 קילוואט וסוללת ליתיום מתקדמת ומגודלת שמספקת 37 אמפר לשעה. המהירות המרבית מוגבלת ל-45 קמ"ש, אבל משקל עצמי נמוך של פחות מ-60 קילו מספק טווח מרשים של עד כ-90 ק"מ על טעינה מלאה של הסוללה, שנמשכת כ-4 שעות. מי שאצה לו הדרך, יכול לטעון כ-80% מקיבולת הסוללה בתוך שעתיים בלבד או לבצע החלפה מהירה לסוללה רזרבית. באירופה לפחות כלים בקטגוריה הזו דורשים רישיון נהיגה ברכב או בקטנוע.