הבטחות צריך לפרסם

מה שוות הבטחות בחירות בעולם שבו רשויות לא טורחות לפרסם את תוכניות העבודה שלהן לציבור

בחירות לרשויות המקומיות 2018 / צילום: שלומי יוסף
בחירות לרשויות המקומיות 2018 / צילום: שלומי יוסף

הבחירות לרשויות המקומיות כבר חלפו (ברובן) וכעת ישקטו הפוסטים, יוסרו השלטים מהמרפסות ומשלטי החוצות, וייעלמו ההודעות הטלפוניות התכופות. ובתוך השקט הזה, נידרש כולנו, המעורבים יותר והמעורבים פחות, לשאול את עצמנו - עם מה בעצם נותרנו ממערכת הבחירות היצרית, הצבעונית והעיקשת הזאת? מה בעצם הבטיחו לנו המועמדים הרבים כל-כך, וחשוב מכך, ומה הם באמת התחייבו לתת לנו ביום שאחרי.

מבט מרפרף על הקמפיינים השונים ברחבי הארץ והרשתות החברתיות, מעלה מכנה-משותף רחב למתמודדים הרבים בכל אחד מן היישובים - מיעוט של תוכניות או הבטחות מפורטות. כך, לדוגמה, בעיר גדולה במרכז שבה מתמודדים חמישה מועמדים על ראשות העירייה (לרבות ראש העיר המכהן), פרסמו רק שניים מן המתמודדים תוכנית מפורטת יותר, כאשר האחרים נותרו עם מצע כולל יותר של כותרות והבטחות. אצל כולם ניתן לאתר, באופן לא מפתיע, חזרה על אותם נושאים מרכזיים: התחדשות עירונית, הפחתת הארנונה, קידום התרבות והאומנות, קידום החינוך והאקדמיה בעיר, ניקיון, טיפוח ותחבורה ציבורית.

אבל השאלה הגדולה היא כרגיל במחוזותינו - מה יקרה ביום שאחרי כניסתם לתפקיד של הנבחרים החדשים או הוותיקים. כמה מהבטחות הבחירות באמת יפלסו את דרכן אל הדרג הביצועי, ומה יהיו הכלים שלפיהם נוכל לבחון את עשייתם בשטח בחמש השנים הקרובות?

מי שמכיר את המערכת הארצית יודע שקיים עדיין מקום רב לשיפור בכל הנוגע לעמידתו של השלטון המרכזי בכלל התחייבויותיו לציבור - בקיום חוקים, תקנות, החלטות ממשלה והתחייבויות שוטפות שונות. אך לצד זאת, חשוב לציין גם את ההתקדמות המשמעותית שעשתה הממשלה בשנים האחרונות (בהובלת אגף חברה וממשל במשרד ראש-הממשלה) בנוגע להצגת תוכניותיה והתחייבויותיה ודיווח על ביצועיהן.

כבר מספר שנים שהממשלה מפרסמת לציבור, בספר מפורט ונרחב, את תוכניות העבודה של משרדיה, וכבר שנים ספורות שהממשלה מפרסמת גם דוחות עיתיים על ביצוע תוכניות אלה, ועל יישום החלטות הממשלה שאושרו על ידה. דוחות משמעותיים וחשובים אלה מאפשרים לציבור, לחברי הכנסת ולארגוני החברה האזרחית לקבל תמונת מציאותית יותר ומבוססת נתונים, לבצע מעקב מקצועי ומדויק אחרי עמידת הממשלה בהתחייבויותיה, ולדרוש ממנה דין וחשבון על ביצוען.

אך לא כך הם פני הדברים בשלטון המקומי. עם כניסתם של המועמדים מרעיפי ההבטחות לתפקידם, נראה כי רק מעטים מהם יניחו, בסופו של דבר, בפני תושביהם תוכניות עבודה מפורטות והתחייבויות קונקרטיות לעשייה.

בדיקת אתרי 15 העיריות הנכללות ב"פורום ה-15" (פורום הערים העצמאיות הכולל את מרבית הערים הגדולות), מעלה כי רק שלוש מהן (20% בלבד) פרסמו לתושביהן תוכניות עבודה מפורטות לשנת 2018; ושלוש נוספות פרסמו תוכניות עדכניות עד שנת 2017. בשמונה מתוך 15 הערים (יותר ממחצית), אין כלל תוכניות עבודה מפורטות (וחלקן מפרסמות רק מטרות, סדרי עדיפויות כלליים, או תוכנית רב-שנתית).

ובאשר לדוחות ביצוע תוכניות העבודה, המצב אפילו עגום יותר - כאלה נמצאו באתר האינטרנט של עירייה בודדת אחת מתוך הפורום הנכבד.

כך, בעוד כל ערי הפורום מקפידות לפרסם לציבור את תקציב העירייה השנתי, ניכר כי מחויבותן לבנות ולפרסם לציבור הרחב גם תוכניות עבודה סדורות, המיועדות להוציא לפועל את שלל ההבטחות וההצהרות, נמוכה משמעותית.

זכותו של האזרח לדרוש מנבחריו עמידה אמיתית בהבטחותיהם. יכולתו לבצע מעקב ובקרה רציניים על האנשים המשפיעים באופן ישיר על חייו, היא חלק בלתי נפרד מהמערכת הדמוקרטית ומן האמון הכולל שבין הציבור הרחב לבין המגזר הציבורי כולו.

זו בדיוק העת לדרוש מהנבחרים החדשים או המתחדשים, לקחת חלק במגמת הדיווח והשקיפות, להניח בפני התושבים, בכל יישובי הארץ, תוכניות והתחייבויות מפורשות לכל שנת פעילות, ולפעול באופן סדור ומקצועי על-מנת לעמוד בהן במלואן, ולדווח על היקף ביצוען.

הבטחות צריך, לפני הכול, לפרסם - ואחר-כך גם לקיים.

■ הכותבת היא מנכ"לית המרכז להעצמת האזרח.