הבחירות בפתח, ואין הכרעה בתיק פיירברג

האם בפרקליטות יעדיפו לגלגל את התיק לביהמ"ש, כמו שעשו בתיק וינרוט?

ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג / צילום: שלומי יוסף
ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג / צילום: שלומי יוסף

עוד פחות משבועיים, ב-30 באוקטובר, יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, ובכירי הפרקליטות עדיין לא הכריעו האם לזמן את ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג, לשימוע לפני העמדה לדין פלילי או לסגור את תיק החקירה נגדה. הפרקליטים, ובראשם פרקליט המדינה שי ניצן, נקלעו למצב מוזר: הם קמים בבוקר בתחושה שיש בידיהם די ראיות כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה של מרים פיירברג - ובלילה הולכים לישון בתחושה שמדובר בתיק שיש בו גם סיכוי סביר לזיכוי של ראשת העיר. ההתלבטות שלהם היא קשה ומורכבת.

חקירת פרשת השחיתות בעיריית נתניה הסתיימה כבר לפני שנה וחצי, ב-21 במארס 2017. המשטרה הודיעה אז על סיום החקירה ועל גיבוש תשתית ראייתית לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים על-ידי פיירברג; עבירות ניסיון קבלת שוחד על-ידי בעלה לשעבר, אליהו פיירברג; ועבירות שוחד על-ידי בנה, צפריר פיירברג.

ההתלבטויות הרבות בפרקליטות באשר לגורל התיק של פיירברג, המיוצגת על-ידי עו"ד נתי שמחוני, נובעות מקשיים ראייתיים משמעותיים בתיק. כך למשל, החקירה לא ביססה בראיות את החשד שלפיו פיירברג נהנתה מהטבות אסורות שקיבלה מיזמי נדל"ן, שהיא נכנסה לשותפויות עימם. החשד היה שפיירברג ובני משפחתה קיבלו מקבלנים ומיזמים זכות לרכוש חלק בפרויקטים שונים בשותפות, בעלויות פחותות משמעותית. הטבות שלימים הניבו לראשת העיר זכות לדירה במחיר מופחת - הטבה של מאות אלפי שקלים. ואולם הפרקליטים שעוסקים בתיק סבורים כי קשה יהיה להוכיח שפיירברג אכן תרמה מעט וקיבלה הרבה בתמורה. זאת, לאור המערכת ההסכמית המפותלת והנסתרת בחלקה, שהייתה בינה לבין אותם קבלנים.

הקושי של ניצן ואנשיו גדל בשל ההנחיה שהוציא ניצן כבר בחודש יוני למשטרה ולפרקליטים הכפופים לו לנסות לקדם ולסיים את הטיפול בכל תיקי החקירה של ראשי ערים וראשי רשויות עד הבחירות. זה ייראה רע מאוד אם דווקא בתיק של עיריית נתניה, שהוא אחד המשמעותיים והגדולים שנחקרים ושהחקירה בו נמשכת כבר זמן רב, לא תתקבל החלטה של ניצן.

אבל הקושי של הפרקליטות לקבל החלטה בתיק עיריית נתניה/פיירברג לא נגמר כאן. כפי שחשפנו ב"גלובס", בכירי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), ובראשם המפקד תת-ניצב כורש בר-נור, לוחצים על פרקליט המדינה להעמיד לדין את פיירברג. הסמכות להחלטה הסופית בתיק היא כמובן של ניצן, אבל לא פשוט לקבל הכרעה שעומדת בניגוד לעמדה של בר-נור, שהוא לא רק קצין משטרה בכיר, אלא גם משפטן מוערך. מה שכבר בטוח זה שפיירברג לא תועמד לדין בגין שוחד, אלא לכל היותר בגין עבירות של מירמה והפרת אמונים. וגם זה, כאמור, בספק.

ב-16 בדצמבר 2013, ביום שבו נכנס ניצן לתפקידו כפרקליט המדינה הוא אמר ש‎‏"אם פרקליט מוצא שהראיות נגד חשוד מקימות סיכוי סביר להרשעה, חובתו להגיש כתב אישום ולנהל משפט ללא חשש וללא משוא-פנים, ויהיה החשוד בכיר, עשיר או בעל כוח כאשר יהיה". אבל ניצן יודע שלקבל החלטה לסגור תיק נגד חשודה בכירה כפיירברג, זו החלטה קשה לא פחות. לפעמים, יותר קל לגלגל תפוח אדמה לוהט שכזה אל פתחו של בית המשפט ולחסוך לעצמו את הביקורת הציבורית. ולמרות כל זה. אולי בגלל כל זה, בשורה התחתונה, ניצן נוטה לסגור את התיק נגד פיירברג.

המאבק של וינרוט

ב-31 בדצמבר 2009, אחרי לבטים רבים, החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד פרקליט הצמרת, יעקב וינרוט, שהלך השבוע לעולמו, ולגלגל את תפוח האדמה הלוהט של תיק וינרוט לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. וינרוט הואשם שבינו לבין פקיד שומה גוש דן דאז, שוקי ויטה, נוצרה מערכת יחסים מושחתת, במסגרתה גבה וינרוט שכר-טרחה מופחת מויטה כשהעניק לו ייצוג משפטי, ובתמורה אישר ויטה הסדרי מס מקלים ללקוחותיו של וינרוט, בהם מיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק - מהם קיבל וינרוט שכר-טרחה של כ-30 מיליון שקל.

יעקב וינרוט / צילום: יונתן בלום
 יעקב וינרוט / צילום: יונתן בלום

חקירתו הראשונה של וינרוט במשטרה נערכה באפריל 2008. וינרוט היה בהלם מהסיטואציה של החקירה. "פתאום אמרו לי משהו כמו 'מתעורר חשד ששוקי ויטה טיפל בלקוחות שלך, באותו זמן שאתה טיפלת בענייניו ושיש בכך סטייה מהשורה'. לא הבנתי מה הם מטפסים עליי פתאום", הוא תיאר מאוחר יותר את תחושותיו.

לדבריו, "אחר כך עלה בחקירה גם עניין השוחד. באותו רגע חרב עליי עולמי. אני 37 שנים במקצוע הזה. הסתכלתי בעיניים של החוקר וראיתי שהוא בעצמו לא מאמין במה שהוא חוקר. אני לא איש חזק ולא גיבור ישראל. זה הרג אותי". וינרוט המשיך ואמר: "מי שנותן שוחד מתחבא. אם היה לי איזהו אבק שוחד בראש לא הייתי מסתובב בראש חוצות ומנופף בדגל (על הקשר עם ויטה. ח"מ) אני לא מצפה שיתנו לי את 'חזקת החפות' אבל לפחות שיתנו לי את 'חזקת האינטליגנציה'".

וינרוט סיפר כי הוא התנהג בחקירתו במשטרה באופן שונה מהאופן שבו הוא יעץ ללקוחותיו כשהיו במצב דומה. "עשיתי את ההפך הגמור ממה שאני מייעץ ללקוחות ולא שמרתי על זכות השתיקה, כי אני הייתי הנחקר. במעמדי כסנגור פלילי, יש לי חובות גם בחקירה. אמרתי לחוקרים תיקחו את כל החומר שאתם רוצים".

משפטו של וינרוט היה סוער ורב יצרים. בחקירותיו ובעדותו העלה וינרוט לא פעם תיאוריית קונספירציה לפיה אלמלא היה מדובר בו, לא היה מוגש כלל כתב אישום בפרשה. "לא יעמידו עו"ד לדין על אותו דבר אלא אם קוראים להם יעקב וינרוט", הטיח וינרוט בתובעת במשפטו, עו"ד שרון כהנא, באחד הדיונים. כשכהנא ביקשה להבהיר שלא מדובר בעניין אישי, השיב וינרוט: "זה לא אישי? שוטר בכיר אמר לי שבפרקליטות 'רצו להוריד את הדוס הזה מהכביש'".

סוף סיפור העמדתו לדין של וינרוט ידוע: ב-31 באוקטובר 2011 זוכה וינרוט מכל האישומים נגדו על-ידי שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, גלעד נויטל. נויטל קבע, שבניגוד לטענות התביעה, אופן התנהגותו של וינרוט כלפי פקיד השומה ויטה לא היה בהכרח חריג או מיטיב, בהשוואה להתנהגותו של וינרוט מול לקוחות אחרים של משרדו. זאת, לאחר שוינרוט הוכיח באותו ובמופתים כי הוא נהג להעניק ייצוג משפטי פרו-בונו או בשכר-טרחה מופחת לרשימה ארוכה של אנשים שנזקקו לזה.

לאחר הכרעת הדין, טענה הפרקליטות שוינרוט זוכה מחמת הספק בלבד והוסיפה שהעובדה שזיכויו של וינרוט הוא מחמת הספק מוכיחה כי כתב האישום נגדו היה ראוי לבירור בבית המשפט.

אתמול (ד') ציינתי את העובדה הזאת בידיעה על מותו של וינרוט. בעקבות הדברים פנו אליי כמה ממקורביו של וינרוט וטענו בפניי שאין שום קביעה בפסק הדין של נויטל שאומרת שהזיכוי של וינרוט הוא מחמת הספק. ואכן, חזרתי ובדקתי ואין בהכרעת הדין שום קביעה שהזיכוי היה מחמת הספק.

יעקב וינרוט ניהל הרבה מאבקים משפטיים בחייו למען אחרים, אבל אין ספק שהחשוב מכולם עבורו היה הקרב על חפותו שלו. שבע שנים חלפו מאז שוינרוט יצא מנצח מהקרב המשפטי הזה. קרב שלמרות הניצחון הותיר בו חותם ורדף אותו. הוא חלה בסרטן שנים בודדות אחרי תום המשפט והתחושה שהרשויות "טיפסו" עליו רק בשל היותו וינרוט, לא עזבה אותו עד יומו האחרון.