עצה למשה ברקת: אל תהיה דורית סלינגר

מזל טוב למשה ברקת, שמונה השבוע לראש רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון. אפילו כתבת השחרה של הרגע האחרון, שניסתה לסמן אותו כ"אינטרנסט", לא הצליחה למנוע את מינויו. זה סימן מעודד מאוד, שניסיונות של עיתונאים להלך אימים על מועמדים לסקטור הציבורי הולכים ונחלשים.

ברקת כבר סימן את הכיוון שהוא חותר אליו, במאמר שכתב ל"גלובס" יממה לפני מינויו. כך הוא כתב: "תפיסת בניית הכוח שבה דגלתי לאורך כל הקריירה שלי, גם בתפקידי כמנהל מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך וגם היום, היא שרגולטור - כמו כל מנהל - צריך קודם כול להיות אדם. אדם מכבד, מקשיב ולא מתלהם ומתנשא אפילו ובעיקר כלפי מפוקחיו. התנהגות כזו לא הופכת אותנו להיות חלשים. ההפך הוא הנכון, מי שניחן בעוצמה פנימית לא צריך להיות גס רוח והתנהלות כדי לפעול כראוי ולהשיג תוצאות.

"לעובדיי ברשות ניירות ערך אמרתי שוב ושוב כי הכוח של המפקח הוא ברור. הוא נתון. לא ניתן לערער עליו. אין זו סיבה להשתמש בו בצורה מופרזת וללא הבחנה, להפך. עלינו לבסס את כוחנו על מקצוענות ולא על שררה. המסר הזה הופנם וצמחנו להיות חזקים כפי שלא היינו מעולם. זו הייתה גאוות יחידה אמיתית להצטרף לשורותינו. גילויי חולשה? ספרו את זה למי שפגש אותנו באותה עת. לא נפנפנו בכוחנו. עשינו את עבודתנו. זה היה מספיק".

נדמה לי שברקת, גם אם לא התכוון לכך, ביקר באופן מרומז את קודמתו דורית סלינגר. סלינגר באה לרגולציה עם הרבה כוונות טובות, אבל כידוע, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. היו לה כמה הצלחות, אבל ככל שכהונתה התקדמה, היא נהגה שלא להקשיב, היא התלהמה והתנשאה כלפי מפוקחיה (גם אם צדקה בחלק מהמקרים), היא התמכרה לתקשורת מחבקת ומפנקת, ונופפה כל הזמן בכוחה כרגולטור. ברקת אומר במפורש שהוא לא רוצה להיות כזה - וטוב שכך. הרי רגולציה הייתה ותישאר איתנו לעד, והדרך היא לפעול מתוך עוצמה ולא מתוך התנגחות יומיומית שלא מועילה לצרכנים.

בחודשים האחרונים כתבתי כאן על אחד הכישלונות של סלינגר - אותה רפורמת בריאות שיצאה ברעש גדול. יש עוד, ובשבועות הקרובים אני אמפה את כל הצעדים של סלינגר ואת תוצאותיהם. סלינגר הקדישה לא מעט מהאנרגיות שלה למאבק בסוכני ביטוח, כאילו הם הבעיה הכי גדולה של השוק. תקשורתית זה מאבק שקל להיות בו בצד הטוב - סוכני ביטוח הם הרי תמיד בצד הרע.

אבל לאורך כל המאבק התקשורתי הזה היא שכחה דבר אחד: המאבק הזה משרת בעיקר את הגופים החזקים - את חברות הביטוח עצמן, כי הן מחזיקות את סוכנויות הביטוח הגדולות בשוק שהולכות וגדלות על חשבון סוכני הביטוח ה"קטנים". זו הסיבה, למשל, שסוכנות אגם לידרים, בשליטת הפניקס (60%) הגיעה לרווחיות שיא של 53 מיליון שקל בשנת 2017, כשאיציק עוז, המנכ"ל שלה, ועם חוזה שכר נדיב, משך ממנה כ-9.7 מיליון שקל כשכר, 811 אלף שקל בחודש - מה שהופך אותו למנהל המתוגמל ביותר בסקטור הפיננסי, והוא עוקף את חוק שכר הבכירים שלא חל עליו. זה כמובן אבסורד, אבל זה המצב - ואת המצב הזה יצרה סלינגר בכבודה ובעצמה. הדבר חוזר על עצמו בסוכנויות כמו מבטח סימון (בבעלות מגדל) ושקל (בבעלות הפניקס). חברות הביטוח בלעו את הסוכנויות הגדולות, אבל סלינגר החליטה דווקא להילחם בקטנים - כי זה קל, וכי זה תקשורתי.

לברקת אסור להיסחף אחרי הלחץ של העיתונים לנהל מאבקים תקשורתיים שמוסיפים לו תמונות וקרדיט בקרב עיתונאים. הוא הרי יודע בדיוק מה ההבדל בין רגולטור מתלהם וכוחני לבין רגולטור מקשיב ומכבד. האחד עושה הרבה רעש, השני מביא תוצאות.