יוליה שמאלוב-ברקוביץ' בהפגנת ערוץ 10 נגד חברי מועצת הרשות השנייה / צילום: שלומי יוסף
בתחילת השבוע נראה היה לרגע כי בקשת המיזוג של ערוץ 10 ורשת הולכת לקראת סוף אופטימי. לאחר ימים שבהם טענו ברשות השנייה כי הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם החוק, נערכה סוף-סוף ישיבת מועצה שבה עלה הנושא לדיון. אנשי חדשות 10 הגיעו מוכנים להיאבק על כך שההצבעה תיערך כבר באותה ישיבה. מאחורי הקלעים נעשתה עבודה מול חברי מועצה במטרה לשמוט את הקרקע מתחת לטיעון המשפטי של הרשות ולדחוק באותם חברים להפעיל לחץ על היו"ר, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', כדי לקיים דיון על המיזוג, או לפחות לקבל חוות-דעת נוספת באשר לחוקיותו. במקביל, גויסו כל התותחים הכבדים - הטאלנטים של הערוץ - להגיע להפגנה לפני ישיבת המועצה ולעשות את מה שאנשי חברת החדשות למדו בעל כורחם לעשות במאבקים רבים מדי שהתרחשו בשנים האחרונות: לייצר רעש ומודעות לכך שהם שוב בסכנה.
עד ליום ראשון שמרו אנשי חברת החדשות על מאבק מאופק ונמנעו מלתקוף את שמאלוב-ברקוביץ' אישית. הם דיברו על כך שהקו שהיא מובילה בעייתי, הסבירו שאין היתכנות כלכלית להצעות שהיא שמה על השולחן, הבהירו שערוץ 10 עומד בפני קריסה ושלזמן משמעות קריטית. אבל בגלוי הם נמנעו מלדבר עליה או על מניעיה. אולי כי לא הבינו עד הסוף עד כמה היא מחושבת בצעדים שהיא נוקטת והאמינו כי מה שהטה את הכף במאבקים הקודמים יטה את הכף גם הפעם. אבל הם טעו.
שמאלוב-ברקוביץ' הגיעה לישיבה מחויכת, כמעט מבודחת, ופתחה בפני אנשי חברת החדשות את הדלת לישיבת המועצה, כשהיא מאפשרת להם לדבר כמעט ללא הגבלה במשך שעתיים תמימות. בתוך הישיבה היו רגעים של כנות שקשה היה להישאר אדיש אליהם. מגישים בכירים שהתרגלנו לראות אותם מדברים בביטחון על המסך, דיברו לפתע על החששות, על חוסר הביטחון והדאגה מה יעלה בגורל העיתונות כולה. אחת מהן אף שוחחה בדמעות עם יו"ר הרשות השנייה. כך שקל להבין מדוע אנשי חדשות 10 היו לרגע אופטימיים, אפילו האמינו שתהיה הצבעה על עתידם באותו היום.
אבל אז התנפצו להם כל התקוות בפנים. אחרי שעות של ישיבה התברר שהמועצה אימצה את הקונספט של שימוע. "מי יכול להתנגד לשימוע?" אמר לנו שלא לייחוס אחד מחברי המועצה שדווקא מצדד במיזוג. "זה נראה תהליך סביר. הגיוני. משהו שאם נצטרך נוכל להגן עליו". מדוע לא קצבו את השימוע בזמן? על כך לאיש לא הייתה תשובה.
נראה שזה השלב שבו לאנשי חדשות 10 נפל האסימון עד כמה הסיטואציה באמת סבוכה עבורם. לא בגלל שבהכרח מחכה להם תשובה שלילית בסוף הדרך, אלא בגלל שאין להם זמן לדרך. התארכות התהליך תהיה מלווה בהפסדים של מיליוני שקלים לכל הצדדים. ועדיין, ברור לכול שקשת לא הולכת לשום מקום, ושגם רשת, שבעלי המניות בה פחות ששים להזרים כסף, לא תיסגר. מדוע? כי בעלי המניות הדומיננטיים ברשת, בעיקר אודי אנג'ל, הם ישראלים גאים שחיים כאן ומחוברים לחברה הישראלית ולעשרות העובדים שהם מעסיקים. יש להניח שהגורם הכלכלי עבורם הוא חשוב, אך הוא לא היחיד. בצדו קיים גם אלמנט רגשי חזק - מה שלא קיים אצל בעל המניות המשמעותי בערוץ 10 - לן בלווטניק.
ולכן, למרות שהאי-ודאות לגבי מה צופן העתיד לשוק הטלוויזיה מציק לכל התעשייה, האיום הקיומי המיידי הוא של אנשי חדשות 10 והם אלה שנמצאים בחזית המאבק.
הורידו את הכפפות
ההחלטה על השימוע הייתה נקודת מפנה באופן שבו מנהלים אנשי חדשות 10 את המאבק, לאחריה הורדו הכפפות והמתקפה על שמאלוב-ברקוביץ' הפכה לאישית. תחילה הודלפו לתקשורת פרטים והתבטאויות שלה משיחות שנערכו עם הוועד על כך שלכאורה איימה על אנשי החדשות שאבי צבי, מנכ"ל רשת, יפטר את כולם ושהיא לא תאפשר את המיזוג בשום מחיר.
מה שהתחיל כהדלפות המשיך באמירות ברורות באסיפת חירום של חדשות 10. שם החלו לדבר בריש גלי על התהליך התמוה לכאורה ששמאלוב-ברקוביץ' מנהלת, על המניעים והסבירות הגבוהה שהיא פועלת בשירותו של מישהו. הזכירו את תיק 1000, 2000, 4000, ובסופו של דבר אמר רביב דרוקר בקול רם את מה שלא מעט אנשים חושבים בחברת החדשות: הידיים ידי שמאלוב-ברקוביץ', אך המוח מאחוריהן של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
חשוב להבהיר: בשלב הזה יש הרבה השערות לגבי המניעים של שמאלוב-ברקוביץ' אך אין אקדח מעשן. הוכחה. משהו שיקשור אותה למישהו אחר. יש בעיקר הרבה מאוד סימני שאלה על ההתנהלות התמוהה. גם בחדשות 10 יודעים את זה ולכן לא ברור למה הם נוקטים באסטרטגיה הזאת. סביר להניח שבאמצעות התייחסות למניעים של יו"ר הרשות השנייה והתזכורת לחקירות שנעשות על הקשר בין שלטון לתקשורת הם מבקשים להפחיד. אותה באופן אישי כך שאם היא באמת מופעלת היא תחשב מסלול מחדש, ולא פחות חשוב - את חברי המועצה שבסופו של דבר אמורים להרים את היד ולהצביע על עתיד הערוצים.
אבל לא בטוח שהאסטרטגיה הזאת - להיות או לחדול - נכונה מבחינתם של אנשי חדשות 10. הרי אם ההנחה שלהם נכונה ושמאלוב-ברקוביץ' אכן מופעלת על-ידי גורם עלום ושוכבת עבורו על הגדר, סביר להניח שאת מחסום הפחד היא כבר עברה קודם, כך שבהתנגחות אישית מולה הם רק מעצימים אותה, מציירים גדר גבוהה יותר ונותנים לתמורה שתקבל, אם אכן יש כזאת, יותר הצדקה. מנגד, אם המאבק מתנהל על דעתה בלבד כדי לקבל כותרות או סתם כדי להותיר חותם, הרי שההתקפות האישיות רק יגרמו לה להיות יותר זהירה, מחושבת ומגובה ולא בהכרח לזוז מדרכה.
אז נכון שבחדשות 10 מנהלים עכשיו מאבק שהוא כנראה מבחינתם האפשרות היחידה. האם הוא ישנה משהו? ספק רב.
אי-אפשר לקבל החלטות
במובן מסוים, שימוע ללא הקצבת זמן גרוע יותר למבקשי המיזוג מ'לא' חד וברור. תשובה שלילית מובילה בהכרח לקבלת החלטות, שימוע משאיר את כל השוק בקיפאון. בעלי המניות משני הצדדים לא יכולים לקבל החלטה מושכלת אם ממשיכים להיאבק או מוותרים; עובדים לא יודעים מה יעלה בגורלם; אי-אפשר לשבץ לוחות שידור לטווח ארוך; לצאת להפקות. הקיפאון משליך גם על ההתנהלות של חברות הפרסום, ההפקה והאולפנים שלא ששים כעת לתת מקדמות. לשלם על פרסום כשלא ברור אם יהיה באוויר.
היעדר ההחלטה עשוי לטרפד את המיזוג מבלי להידרש בכלל להגיע לנקודת הכרעה. כך למשל, הקדנציה של חלק מחברי המועצה שאמורים להכריע צפויה להסתיים בשבועות הקרובים, ובמשרד התקשורת כבר נבחרה רשימת מועמדים למועצה החדשה. אם הכנסת אכן תתפזר, כפי שצופים שיקרה אי-שם בנובמבר, לא ניתן יהיה למנות חברי מועצה חדשים וממילא לא ניתן יהיה לקבל החלטות גורליות.
המפתחות עדיין בידיים של בלווטניק
בינתיים, ההשפעה המכרעת לגבי גורלו של הערוץ היא של המיליארדר לן בלווטניק. הוא האיש, שלצד אודי אנג'ל, אמור להפיח חיים בערוץ הממוזג ולתת לו את ההזדמנות הכלכלית. עד כה אין הסכם בין רשת לעשר שעליו סמך בלווטניק את ידיו, אך ההנחה הייתה כי בעלי המניות בשני הצדדים מעוניינים במיזוג ואם יתקבל האישור הוא גם יצא לפועל.
אבל בסיטואציה הלא ברורה שנוצרה נדרשת החלטה אחרת. האם בלווטניק יהיה מוכן לקחת את הסיכון ולהחזיק את הערוץ בחיים ככל שיידרש עד למתן תשובה חד-משמעית? וגם כמה זמן הוא מוכן להמתין לשם כך? שבועות? חודשים? הרבה שאלות ואיש מחליט אחד.
השתיקה הרועמת של חברת החדשות
אחת הבעיות הקשות של המאבק של ערוץ 10 זה שהוא מתחולל בעיקר בין כותלי התקשורת הכלכלית. למרות גל רגעי של התעניינות, הסיפור לא עושה מספיק רעש. בולטת בעיקר שתיקתם של המתחרים בחברת החדשות. לא בהכרח בחדשות עצמם, אלא דווקא במדיות שעיתונאים לוקחים לעצמם חירות רבה יותר להביע עמדות כמו טוויטר ופייסבוק. בכל הקשור לנושא המיזוג גם קולם של עיתונאים ופובליציסטיים דעתנים שיש להם מה להגיד על כל דבר נדם (נבהיר כי אין כל הנחיה של רשת וקשת או של בעלי המניות של חברת החדשות לעובדים שלא להתבטא בעניין).
סביר להניח שבהיעדר "אקדח מעשן" קל יותר שלא לדבר. מעניין יהיה לראות מה יהיה לאותם עיתונאים להגיד בהמשך הדרך ומתי ואם בכלל השתיקה הרועמת תופר.