שקד חששה מחוק חדלות פירעון: "אמרתי - רק שלא הפכנו את ישראל ל'גן עדן של חייבים'"

"אני חייבת להודות שהיו לי קצת פחדים, דיברתי על זה עם יו"ר ועדת חוקה, ח"כ ניסן סלומיאנסקי, ואמרתי לו 'רק שלא הפכנו את ישראל לגן עדן של חייבים'. בימים אלה אנחנו עובדים על תקנות לחוק חדלות פירעון החדש, ואני מקווה מאוד שהתקנות יהיו מקצועיות ורציניות". כך אמרה שרת המשפטים, איילת שקד, אמש (ג') בכנס שנערך באוניברסיטת בר-אילן כנס לרגל צאתה לאור של המהדורה השנייה לספר של פרופ' דוד האן, "דיני חדלות פירעון". האן כיהן עד לאחרונה ככונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) ונחשב לאדריכל "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" החדש, שייכנס לתוקף במהלך 2019 וצפוי לחולל מהפיכה גדולה בתחום דיני חדלות הפירעון.

החוק החדש מגדיר כמטרה ראשונה את השיקום הכלכלי של החייב. כדי שחייבים לא יישארו בתהליך הוצאה לפועל במשך שנים, שבהן החובות ממשיכים לתפוח, קובע החוק תהליך שיקום שמוגבל לארבע שנים. בתום ארבע שנים לכל היותר יקבל החייב "הפטר" - כלומר פטור מהמשך תשלום החובות ואפשרות לחזור לחיים כלכליים רגילים.

לאחר ששקד הודתה כי העברת הרפורמה לוותה גם בחששות מצדה, היא ציינה כי "כששואלים אותי מה ההישגים הכי משמעותיים שלי בקדנציה, אני תמיד אומרת שחוק חדלות פירעון הוא אחד מחמשת ההישגים הכי משמעותיים".

 שקד ציינה גם כי אחד מהשיקולים שהנחו אותה בהובלת מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון היה הצורך לפתח את הרפורמה בדיני חדלות פירעון גם באמצעות פסיקותיו של העליון. "כשהובלתי את מינויי השופטים לבית המשפט העליון, היה לי חשוב שיהיו שופטים עם ניסיון כלכלי. גם (בתחום, מ' ב') חדלות הפירעון, גם מסים. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה בתחום הזה הלכות. עכשיו כשיש חוק חדש, המשפט צריך להתפתח ולצבור ניסיון גם בתחום הזה".

שקד לא שכחה לשבח את תרומתם לקידום החוק של הח"כים סלומיאנסקי (הבית היהודי) ומירב מיכאלי (המחנה הציוני), שנכחו שניהם בכנס. "זה לקח זמן רב, אבל בסוף זה קרה... בזכות הח"כים סלומיאנסקי ומיכאלי שהשקיעו עבודה רצינית ומקצועית שלא תמיד מאפיינת את עבודת הכנסת", אמרה שקד. 

"צעד אחד מוגזם מדי"

כל הדוברים בכנס חלקו כבוד גדול לפרופ' האן ושיבחו אותו על פועלו וספרו. האן גם גרף שבחים רבים על מאמציו בתור הכנ"ר בהובלת הרפורמה בתחום דיני חדלות הפירעון. אולם, לא רק ברכות ואיחולים נשמעו בכנס, אלא גם חששות מההשפעות השליליות שעלולות להיות לחוק.

במסגרת הכנס התקיים פאנל מקצועי שעסק באתגרי השוק הכלכלי כתוצאה מכניסתו לתוקף של החוק. בין היתר, התייחסו המשתתפים להוראה בחוק הקובעת כי בית המשפט יכול להטיל אחריות אישית על נושאי משרה שלא פעלו לצמצום היקף חדלות הפירעון של חברה. לפי החוק, נושא משרה שידע או היה עליו לדעת כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון, ונמנע מלנקוט אמצעים סבירים לצמצום היקפה - עלול למצוא עצמו נושא באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושים בשל מחדלו.

בהקשר זה ציין עו"ד צורי לביא, שותף במשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות', כי מדובר במהלך שלילי ומסוכן מבחינה עסקית, שכן גם כך "הדירקטורים בחרדה מטורפת. כל הזמן צריך להניע אותם לצאת מהקליפה ולעבוד באופן עסקי", וכי "יתכן שיש כאן צעד אחד מוגזם מדי וייתכן שנקבל חברות פחדניות שבמקום שהעסק יפרח, ינהגו בבינוניות".

גם הכנ"רית, עו"ד סיגל יעקבי, מתחה ביקורת על הוראה זו וציינה כי הדבר עלול להוביל לכך שדירקטורים יעודדו את התאגידים שבהם מכהנים לפתוח בהליכי חדלות פירעון, על מנת להבטיח כי לא תוטל עליהם אחריות אישית.

שינויים במרחב שיקול הדעת

שופט בית המשפט המחוזי בת"א, חגי ברנר, העוסק כדרך קבע בתיקי חדלות פירעון ומטפל באחרונה בהליכי חדלות הפירעון של חברת "הוניגמן"', התייחס בעיקר לשיקול הדעת שמוקנה לבתי המשפט במסגרת החוק. הוא ציין כי ישנם היבטים מסוימים שבהם מוגבל או מוגבר שיקול הדעת השיפוטי באופן שאינו מוצדק.

כך, למשל, ציין השופט ברנר את הוראת הקובעת כי הליכי חדלות פירעון יימשכו שלוש שנים לכל היותר, וטען כי מדובר בהגבלה של שיקול הדעת השיפוטי שלא קיימת לה הצדקה ממשית ושעלולה להביא להצפת בתי המשפט כתוצאה מהגשת בקשות של חייבים. "גם כך קצב הגידול של הליכי פשיטת רגל הוא 14% בשנה, והיום כבר שני-שלישים מההליכים המתנהלים בבתי המשפט הם הליכי פשיטת רגל. זה גידול משמעותי ביחס לפעם", ציין.

השופט ברנר השמיע דברי ביקורת גם ביחס לכך שהחוק החדש מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מסוימות, לאשר הסדרי הבראה, גם אם רוב הנושים מתנגדים לכך. לעמדתו, מדובר בהרחבה פטרנליסטית ולא מוצדקת של שיקול הדעת השיפוטי. "התפיסה צריכה להיות שנושים יודעים מה טוב להם, ואם רוב הנשייה מתנגד - אז צריך לכבד זאת", אמר.

"פגיעה באיזונים הקיימים"

עו"ד לביא ביקר בחריפות רבה היבטים שונים של החוק שעיקרם הפרת האיזונים הקיימים כיום בתחום חדלות הפירעון. לביא טען שהחוק מתבסס על הניסיון שנצבר בשנים האחרונות בעקבות הסדרי ההבאה בחברות ההחזקה הגדולות, דוגמת ההסדר ב=איי.די.בי, ולא הביא בחשבון את עניינן של חברות תפעוליות.

לדברי עו"ד לביא, החוק כולל חובות דיווח מוגזמות גם במקרים שבהם מדובר בעניינים פעוטים ביחס לחברה. לטענתו, פומביות יתר עלולה להוביל לפגיעה בתפקודן של חברות תפעוליות וליצור אפקט מסוכן של כדור שלג. לביא ביקר את החוק גם על כך שאינו מאפשר גמישות מחשבתית בביצוע הסדרי נושים. לדבריו, "יש לזכור שהסדר נושים אינו מתמטיקה, אלא איזון, כך שכל אחד מקבל את התחושה שהוא נפגע כמו האחר. זו אומנות, וקשה לתעל אותה".

שופטי בית המשפט העליון, דוד מינץ ואלכס שטיין, ביקרו את ההוראה בחוק הקובעת כי בהינתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון, רק 75% מסכום החוב המובטח בשעבוד צף (שעבוד על נכסים בלתי מגודרים של תאגיד) ייחשב כחוב מובטח.

לטענת השופט שטיין הוראה זו תגרום למוסדות פיננסיים לצמצם את כמות ההלוואות שהם נותנים לעסקים. "שעבוד צף הוא שעבוד צף, לא רק 75%. כשמדובר במוסדות פיננסיים שנותנים הלוואות ומבטיחים את הלוואתם בשעבודים צפים, הם לא רק נותנים הלוואות כדי להיפרע, אלא גם מיטיבים עם הפירמה ועם הנושים העתידיים של הפירמה, במובן הזה שאילולא ההלוואות האלה, הפירמות לא ישרדו וייכנסו לחדלות פירעון", אמר שטיין. "מי שמייצר תועלת חברתית, ואומרים שאין לו זכויות - עלול להפסיק לייצר את התועלת החברתית."

בכנס השתתפו גם פרופ' (אמריטוס) אמיר ברנע מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מנהלת אגף הייעוץ המשפטי המרכזי בבנק הפועלים, ד"ר מוריה הופטמן-דורון, פרופ' אורן פרז, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, ופרופ' שלום לרנר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. 

החוק החדש: מקל על חייבים להשתקם כלכלית ולקבל הפטר מהחובות 

הרפורמה בדיני חדלות הפירעון נחשבת לאחד ממהלכי החקיקה הגדולים והמורכבים ביותר שנעשו בישראל בשנים האחרונות. הרפורמה נועדה לתקן את המצב הקיים כיום בתחום, שהיה מוסדר עד כה בחקיקה מיושנת, מפוזרת ונעדרה ראייה כוללת של התחום.

בבסיס החוק ניצב העיקרון שלפיו התכלית הראשונה במעלה במקרה של כניסה לחדלות פירעון היא שיקומו הכלכלי של החייב, ולא הגנה על האינטרסים של הנושים ומיקסום הליכי הגבייה. בהתאם, החוק החדש יקל במידה משמעותית על חייבים להיכנס ולנהל הליכי חדלות פירעון במטרה להביא לשיקום ולהפטר מחובות, ומצד אחר הוא מטיל מגבלות משמעותיות יותר על יכולות הגבייה של הנושים לסוגיהם. 

החוק מבטא גישה חברתית מובהקת של מעבר מהתייחסות לחייב כאל מישהו שיש להטיל עליו אות קלון, לגישה שלפיה לא כל היקלעות למשבר כלכלי היא בהכרח מעשה רמאות. עם זאת, החוק מתייחס באופן מחמיר כלפי מי שהגיע למצב של חדלות פירעון בשל מעשי רמייה, מי שנוהג בחוסר תום-לב ומי שמנצל לרעה את הליכי חדלות הפירעון, ואף מקנה לכונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) סמכויות פליליות במקרים כגון אלה.

תכליתן של הוראות רבות בחוק היא להגדיל את שיעור החוב שייפרע לנושים ולהשיא את ערך נכסי החייב. כך, למשל, קובע החוק כי 25% מהנכסים המשועבדים בשיעבוד צף (שיעבוד שאינו שיעבוד על נכס ספציפי של החייב) יועברו לטובת הנושים הכלליים. הציפייה היא, כי מהלכים אלו צפויים להגדיל את חלקם של הנושים ה"רגילים" - ספקים, אנשים פרטיים ואחרים.

בתחום שיקום החברות, הרפורמה יוצרת תשתית לקידומם של הסדרי חוב בשלבים מוקדמים של הקשיים הכלכליים שבהם נתקלת החברה, באמצעות "משא-ומתן מוגן" - היוצר סביבה בטוחה המאפשרת קידום מהיר ויעיל של הסדרי חוב, מתוך תקווה כי כלי זה יסייע בצמצום תופעת "התספורות". כמו-כן, הרפורמה מטילה חובה על נושאי משרה בחברה לצמצם את היקף חדלות הפירעון ערב פתיחתם של הליכי חדלות הפירעון.

בנוסף, נקבע בחקיקה החדשה כי ניהולם של חלק נכבד מההליכים של יחידים-חייבים (להבדיל מתאגידים) יועבר מבתי המשפט לכנ"ר ולמערכת ההוצאה לפועל. כך, למשל, לגבי חובות הנמוכים מ-150 אלף שקל. זאת, בניגוד להיום כאשר כל ההליכים מתנהלים בבית המשפט המחוזי.