חוות צוק שומרת על מעמדה כמסעדה טובה מאוד

שינויים בחוות צוק ברמת אביב: המעדנייה והאטליז נדדו לחנות סמוכה, משהו מרוח הנעורים הפרועה קצת נעלם, אבל האוכל נשאר טוב • ביקורת מסעדה

צילום: נתנאל ישראל
צילום: נתנאל ישראל

צפון תל אביב מעולם לא עשתה חשק גדול לחובבי האוכל. זה לא שאין בה כמה מסעדות טובות. יש. זו כנראה פשוט האווירה. בדיוק כמו שאף אחד כמעט לא מציע לך סיור אדריכלי ברמת אביב ג', איש לא ינסה לפתות אותך במסע זלילות ברמת אביב החדשה. אתם מבינים לבד.

לפיכך, כשנפתחה מסעדת חוות צוק לפני כמה שנים באותה רמת אביב החדשה, אותו רובע מוזר הממשיך את שיכון ל' לכיוון צפון, הפכה הגברת די מהר לסנסציה קולינרית. מילא מסעדה במרכז מסחרי קטן ומשועמם. מילא טובה (זו כבר הייתה הפתעה גדולה למדי), אבל מסעדה טובה וזרוקה. פרועה. משוחררת וכמעט "שמה פס" על המקום שבו היא פועלת. זה כבר היה קצת יותר מדי אפילו בשביל הפודי'ז של מרכז העיר. הם נהרו בהמוניהם, או לפחות עשו קולות כאלה. סיפרתי על כך בהרחבה בביקורת הקודמת שלי על המקום, שנכתבה כבר לפני (שומו שמיים) חמש שנים.

נקלעתי לכאן שוב בצהריים קיציים לוהטים עם שני בניי המתבגרים. החבר'ה משינקין או פלורנטין לא נראו בשטח (כן, אפשר לזהות בלי לבקש לראות ספח תעודת זהות). קהל בורגני מבוסס, שבע ותובעני מילא את השולחנות. כנראה שאפשר לפרנס מסעדה בהצלחה גם בלי קהל ממרכז העיר. או שמא כל אותן מסעדות במרכז מלאות בעצם ב"צפונים"'? לא אתפלא. אני צפוני, למשל.

לפני זמן מה עברה חוות צוק מהפכה קטנה. המעדנייה והאטליז שפעלו בתוך המסעדה נדדו לחנות סמוכה, נפרדת, ופינו עוד קצת מקום למסעדה עצמה. סימן בדוק להמשך ההצלחה המסחרית. ההרחבה עושה טוב למקום. לא רק פחות בלאגן אלא גם משהו אוורירי ויפה יותר, עוד כמה שאפשר להיות יפה במרכז מסחרי כזה. במגבלות הגזרה זה ממש מוצלח.

הרוח העלאק-חתרנית נותרה כשהייתה. מהרגע הראשון לא ממש התחברתי לדאווין האנרכיסטי של המקום. זה גם לא ממש שינה לי. אין מהפכנים בתל אביב. או בישראל. לא מאמינים? נסו לחשוב רגע על המחאות האחרונות אזור הנוחות של עם ישראל הוא כידוע רחב מאוד.

אז רק כדי לישר קו: אותה רוח מקומית שובבה התבטאה לא רק בצוות הכאילו סחבקי של המקום, אלא גם בהצהרות בדבר מטבח מקומי משהו. כשזה נגמר בפלטת גבינות, נקניקים או חלקי פנים, זה לא ממש עושה רושם מקומי, גם אם הקרש שעליו הן מוגשות הוא מסוקס גס, וגם אם כל מה שמונח עליו הוא אכן מקומי מאוד. וכן, הוא כזה, וכך גם הירקות ובשר הטלה המגיעים מהחווה. אין לי באמת טענות נגד חומרי הגלם או הטיפול בהם, שניהם משובחים. זו רק הפוזה המקומית, עם תו המחיר המפוצץ, שקצת מקפיצים לי את הפיוז. אבל עזבו שטויות, באנו ליהנות.

הזמנו אם כן סלט חווה. בטח חווה, מה חשבתם. הוא כלל שלל ירקות סלט קלאסיים - עגבנייה, מלפפון, גזר, צנונית, פטרוזיליה. בקיצור, סלט ישראלי קלאסי, אבל חתוך גס. חווה. ליד הונחו שתי פנכות קטנות עם זיתים וטחינה ומעל שתי פרוסות גבינה פטה. שום דבר שלא טעמתם קודם. אבל, וזה אבל גדול, הכול היה טרי להפליא ועשוי ביד טובה. וזה, אתם בטח יודעים, לא דבר שקל לבקש ואף למצוא בלא מעט סלטים אחרים המוגשים במקומותינו. כאילו כלום, אבל המון.

צילום: נתנאל ישראל
 צילום: נתנאל ישראל

הנוער הצעיר המשיך עם המבורגר "רגיל", כלומר לא מבשר פרות ואגיו שהמקום מציע כעת (מגידול מקומי). נדמה לי שזו הדרך הנכונה לבחון ברצינות המבורגר של כל מקום. לא ואגיו ולא בטיח. המבורגר רגיל. זה היה המבורגר ראוי להתכבד. 250 גרם עשויים מדיום עסיסי כמו שצריך, עם צ'יפס תעשייתי אומנם כמדומני, אבל בסדר גמור. בקיצור, המבורגר. אכלתי כמה טובים ממנו בתל אביב, אבל לא רבים. ממש לא.

הנוער המבוגר יותר הלך על ספריבס טלה בזיגוג קרמל חריף. הצלעות היו בשרניות, עסיסיות, חריפות ומתוקות רק במידה ובקיצור מצוינות. לידם שכבו בצלים חצויים ושרופים. יופי של מנה. אני הלכתי על אסאדו של שוק טלה עם ירקות. השוק הגיעה בצורת נתחים לא גדולים ולא קטנים, עשויים היטב וטעימים ביותר. הירקות היו ירקות. כלומר ירקות צלויים. ירקות צלויים, אם הם לא מסמורטטים, זה תמיד טוב. לאיזון הכולסטרול. זה היה טוב.

קינחנו בברד פודינג מושחת ומצוין, שהוגש עם כדור גלידת וניל וסתם לנו סופית את אחרון העורקים. כלומר לי. אני מניח, או לפחות מקווה, שאצל הנוער עוד זורם קצת דם במקומות הנכונים. סתם, גם אני כבר נזהר. אוכל בקטנה כמו ילד טוב, או כמו הזקן המחונך שנהייתי. רציתי רמת אביב, קיבלתי רמת אביב. החדשה.

צילום: נתנאל ישראל
 צילום: נתנאל ישראל

נדמה לי שחוות צוק שומרת על מעמדה כמסעדה טובה מאוד. לא רק ביחס לסביבה אלא בכלל. משהו מרוח הנעורים הפרועה (אם באמת הייתה כזו) קצת נעלם אחרי השיפוץ וההרחבה. אבל בעצם, אולי עדיף ככה. אחרי הכול, על מי אנחנו עובדים. אנחנו ברמת אביב החדשה, לא בפלורנטין, וגם שם לא בטוח שכל מה שאתה רואה הוא אמיתי.

כדאי להכיר | המבורגר בבית. המבוגר ביתי הוא בעצם קציצה לכל דבר, רק בלי הביצה/פטרוזיליה/פירורי לחם מסורתיים. חשוב לא לקנות סתם בשר טחון (בדרך כלל ברירת המחדל של הקצבים היא נתח הכתף, מספר חמש המהולל) אלא לבקש שיטחנו מול עיניך תערובת של אונטריב או צוואר עם קצת שפונדרה. מוסיפים מלח, פלפל ואפשר גם רבע כוס סודה (על קילו ורבע בשר). מערבבים, יוצרים קציצות בצורה הקלאסית וצולים על מחבת פסים לוהטת בלי שמן בכלל.

חוות צוק | פרטים: פרלוק 5, רמת אביב החדשה, תל אביב, 077-5155905. א'-ו' 08:00-23:00, שבת -09:30-16:00. מחירים: סלט חווה - 58 שקל, המבורגר - 74, ספייריבס - 68, אסאדו - 98, ברד פודינג - 46 

השורה התחתונה: יקר אבל שווה