מהפכת המידע יצרה שינוי דרמטי בתפקידן של האוניברסיטאות, וחברות מסחור הטכנולוגיה נמצאות בחוד החנית של השינוי הזה, טוען בני סופר, מנהל חברת המסחור של הטכניון, T3. אם עד לפני כמה שנים תפקידן של חברות המסחור הסתכם בשמירה על האינטרסים של האוניברסיטה כאשר חוקרים העבירו את הידע שלהם לחברות מסחריות, כעת הן מקבלות תפקיד משמעותי ונרחב בהרבה: ייזום חברות לפיתוח הידע שנצבר במוסד, גיוס כספים לאותן חברות והכשרת יזמים. חברות המסחור הישראליות נחשבות חוד החנית בגישה הזאת, ועל פי סופר, הדבר ישנה את האוניברסיטה מהיסוד.
"העולם האקדמי והעולם הפיננסי הולכים ומתחברים", אומר סופר, המשמש יו"ר כנס חברות המסחור שתקיים ב-22-23 באוקטובר בתל אביב קבוצת שטיר. "אקדמיה שלא תיתן ערך לסטודנטים ולחוקרים הזוטרים שלה על ידי יצירת מקומות עבודה עבורם, תהפוך בהדרגה לא רלוונטית, משום שיש היום כל כך הרבה דרכים לרכוש ידע. האוניברסיטה חייבת לעזור לסטודנטים להמציא לעצמם את מקום העבודה הבא, בעולם שבו אין ביטחון תעסוקתי בשום מקום.
"סטודנטים מחפשים את היזמות שתנבוט מתוך האוניברסיטאות", אומר סופר. "בטכניון כבר הבינו שיזמות אינה רק כישרון מולד כמו שירה או ריקוד. היא בהחלט כישרון, אבל גם אפשר להנדס אותה. זו הסיבה שישראל היא סטארט-אפ ניישן - שנים של אין ברירה חינכו אותנו לפנות ליזמות.
"סטודנטים באירופה אומרים היום למוסדות הלימוד שלהם, 'תכשירו אותי להתקבל לעבודה בסימנס ולפרוש בגיל 65, ואילו בישראל, אם סטודנט יאמר דבר כזה, ישאלו אותו אם הוא לוקח את התרופות שלו באופן סדיר. אירופה נמצאת בפער משאר העולם המפותח והמתפתח בתחום היזמות, אבל זה כי יש לה הרבה אלטרנטיבות. הסטודנטים הישראלים מצפים מאיתנו להכשיר אותם ליזמות וגם לתמוך בהם ביוזמות שהם מקימים. אוניברסיטה שתדע לעשות זאת תיצור לעצמה יתרון יחסי.
"אגב, המצב הזה משמעותו שנדחפים ליזמות אנשים שלא צריכים להיות שם ורואים בזה 'סידור עבודה'. אם יזם מגיע אליי לפגישה כדי לרכוש זכויות לטכנולוגיה של הטכניון, ומבקש ממני החזר על החניה בפגישה - מבחינתי הפגישה נגמרה. אני רוצה לראות שהיזם מוכן לתת את כולו למיזם ולשאוף לפצח את הבעיות הכי קשות שיש, בתשוקה יוצאת דופן. להוציא טכנולוגיה מהאקדמיה זה מסלול עוד יותר ארוך וקשה מסטארט אפ-רגיל, אז אנחנו צריכים יזמים מסורים במיוחד. להקים חברה זה כמו שיגור חללית לחלל. ההתנתקות צורכת המון אנרגיה ומישהו צריך להזריק את האנרגיה לתוך המערכת, ומי שעושה את זה הוא היזם".
ומה עם אותם סטודנטים או בוגרים שאינם יכולים להיות יזמים אך גם לא יכולים לחפש משרה בסימנס?
"אם מדובר באיש טכנולוגיה, אני בהחלט יכול לחבר אותו כמספר 2 או 3 ליזם מוביל ונמרץ. אין צורך לקחת איש טכנולוגיה מהשורה הראשונה ולהפוך אותו ליזם בינוני. יש מספיק יזמים טובים בארץ, אנשים שיכולים להיות גמישים ולחתור קדימה בתנאים של אי-ודאות".
ייצור מקומות עבודה לסטודנטים הוא מטרה חדשה יחסית של חברות המסחור. במקור המטרה של האוניברסיטאות הייתה להשיג מעט מימון להמשך המחקר, כדי לא להתבסס אך ורק על תרומות ושכר לימוד.
"נכון, האוניברסיטאות מבינות בהדרגה שלקושש כסף מנדבנים זה לא מודל עסקי וחייבים למנף את הנכסים האינטלקטואלים שלנו להכנסות. בישראל הבינו את זה מוקדם יחסית".
"הדרישה לתמלוגים מרתיעה משקיעים"
סופר מכנה את הגישה הזאת של האוניברסיטאות "אתה אוכל את מה שאתה צד", כלומר האוניברסיטאות צריכות לייצר באופן אקטיבי את מקור ההכנסה. הוא מחלק את עולם המסחור לטכנולוגיות בתחום התרופות לטכנולוגיות בתחומים אחרים. תחום התרופות היה באופן היסטורי מקור רוב ההכנסות של חברות המסחור, בכל העולם, והכללים בו כבר ברורים. לעומת זאת, בתחומים אחרים נדרשת יצירתיות וגישה פרו-אקטיבית יותר.
"כמחצית הפטנטים של הטכניון מגיעים מתחום ההנדסה ומחצית ממדעי החיים. וההכנסות? כמעט כולן ממדעי החיים. מדוע? משום שבמדעי החיים הנכס העיקרי הוא המולקולה שתהפוך בעתיד לתרופה, על המולקולה אפשר לרשום פטנט ואת הפטנט ניתן למכור לחברה חיצונית. היסטורית, זה מה שחברות מסחור יודעות לעשות.
"בתחומי ההייטק, הנכס העיקרי הוא הצוות, מהירות התגובה שלו לשוק ויכולתו לבצע שינויים. לחשוב על חברה כזו במונחים של הפטנטים שלה - זה קצת להישאר באייטיז. בתחום כזה, אני צריך לשאול את עצמי מה באמת הנכס שאני כאוניברסיטה מביא אל החברה. מהי תרומתי? אני גם יכול לשאול את עצמי מי המתחרים שלי, כי סוג כזה של טכנולוגיה יכול להגיע גם לא מהאוניברסיטה. חלק מהיזמים מביא את הידע מהצבא וממערכת הביטחון, וזה ידע שאינו מוגן בפטנט".
אז אתה חושב שצריך לשחרר חוקרים מהטכניון ולאפשר להם להקים חברות על בסיס הידע שצברו במוסד ללא תמורה?
"אם החברה הוקמה על ידי חוקר שעדיין מועסק בטכניון, מגיע לי 20% מחלקו של החוקר, ולפעמים זה אכן כל מה שהגיוני לדרוש - זו תרומתנו. במקרה כזה לא אתעקש לרשום פטנט ולכתוב הסכם ובו דרישה לתמלוגים מההכנסות העתידיות. זה הסכם שמרתיע קרנות הון סיכון ומשקיעים אחרים, וגם מבחינה ביורוקרטית הוא מעכב את החברה.
"לעומת זאת, אם הטכניון עוזר ליזום את החברה, למשל כמו במקרה של מזור, שהוקמה בחממה שלנו (החברה נמכרה החודש לחברת מדטרוניק תמורת 1.6 מיליארד דולר - ג"ו), אז חלקנו מתבטא באחוזים מהחברה, כמו חלקו של כל מי שתרם לחברה".
כמה החזקתם במזור?
"היום יש לנו נתח קטן, פחות מאחוז, אבל גם מכרנו לאורך הדרך. כשמזור הוקמה, הטכניון שלט בחברה, ועם השנים דיללנו את ההחזקות. זו מנת חלקו של משקיע בשלבים הראשונים, וזו הסיבה שבגללה כל האוניברסיטאות הקימו קרנות להשקעות המשך. לנו יש קרן השקעות המשך לחברות שנוצרו על בסיס טכנולוגיות שלנו, בהיקף של 10 מיליון דולר. הקמנו את מכון אמית, שמנהל כ-40 מיליון דולר, שהגיעו כתרומה של המיליארדר אלפרד מאן ונועדו להשקעה בחברות מכשור רפואי. אנחנו מגייסים קרן הון סיכון יחד עם יוצאי קרן ג'נסיס, להשקעה של 200 מיליון דולר בחברות שיצאו מהטכניון או שהוקמו על ידי חוקרים שלנו. יש לנו אקסלרטור בשם 'טכניון דרייב', שהקמנו עם החברה הכלכלית של חיפה.
"הטכניון, כמו כל האוניברסיטאות, הבין שעליו להיות משקיע ככל המשקיעים ויזם חברות ככל היזמים, למעט בתחומים כמו מדעי החיים שבהם לפטנט שאנחנו רושמים יש ערך יוצא דופן מבין נכסי החברה".
בכל מקרה, אומר סופר, חשוב לשריין את הזכויות של האוניברסיטה על הקניין הרוחני, כי לפעמים סטארט-אפ ראשוני שהוקם סביב טכנולוגיה קורס, ואז אפשר להחזיר את הטכנולוגיה לטכניון ולמסחר אותה לחברה אחרת. "האוניברסיטה היא לרוב הגוף היציב ביותר, שיישאר חי אחרי שהחברה וכל הקרנות שהשקיעו בה יסיימו את דרכן, והוא הגוף שיתן לטכנולוגיה הזו את הצ'אנס הנוסף המיטבי".
"סין הופכת למרכז פיתוח עולמי"
חברות המסחור הישראליות הן אמנם שחקן מרכזי, אבל הן ודאי לא היחידות. גם באוניברסיטאות במדינות המתפתחות הבינו את תפקידן. "בעבר, בתחרות הזאת על היזמות ומסחור הטכנולוגיות שיחקו פחות או יותר רק ארה"ב וישראל. היום אין עיר בעולם שמכבדת את עצמה שלא משקיעה ביזמות, או אוניברסיטה גדולה שלא משקיעה במסחור. כולם באים ללמוד מאיתנו. הטכניון הוא היום שותף באוניברסיטה טכנולוגית בסין ובקריית אקדמיה ויזמות בניו יורק. זה מערך מבורך ברמה הלאומית, כי כל סטודנט במוסד כזה הופך שגריר של ישראל, אבל גם חרב פיפיות, כי הם הופכים למתחרים שלנו.
"סין הופכת מהר מאוד למרכז פיתוח עולמי. המהירות שבה זה קרה תפסה את כולם בהפתעה. אם עוגת הון הסיכון בעולם היא בהיקף של כ-150 מיליארד דולר, בארה"ב מושקעים כ-60-70 מיליארד, באירופה כולה 10-15 מיליארד ובישראל הקטנה 6 מיליארד - כשליש מכל אירופה, הרי שסין מכפילה את חלקה בכל שנה והיום כבר הגיעה ל-40-50 מיליאד דולר.
"ישראל נמצאת לכאורה במקום הנכון לעבודה עם הסינים, כי הממשל האמריקאי מגביל את הפעילות של משקיעים סינים בארה"ב, אולם אם מישהו חושב שסין תהפוך את ישראל לשער העיקרי שלה לטכנולוגיות מערביות, לדעתי האמריקאים לא יאפשרו זאת. בהחלט יכול להיות שנראה אותם מגבילים מסחור של טכנולוגיות ישראליות לסין. הם הולכים ומחמירים את היחס שלהם למסחור של טכנולוגיות אמריקאיות לסין, ובסוף זה יחלחל גם אלינו. בינתיים, בטכניון מקדמים מאוד את הקשר עם סין ומשתתפים במטרה שלהם שהיא לבנות תעשייה ויכולות מו"פ מקומיות בסין".
כדי לתת לחברות המסחור הישראליות יתרון תחרותי מול גורמים מבחוץ, פרויקטים צריכים להישאר זמן רב יותר באקדמיה, אומר סופר. "בהיעדר מימון מספיק למחקר יישומי, הפרויקטים נדחפים החוצה אל חברות הסטארט-אפ מהר מדי. אנחנו לוקחים ילדים בני שלוש, מלבישים אותם בחליפה, ומנסים לשלוח אותם אל העולם הגדול. מלבד עניין הבשלות, יש טכנולוגיות שבכלל לא מתאימות לסטארט-אפ. הן צרות מדי ואי-אפשר להרים חברה שלמה על בסיס מוצר כה צר, או שהן מהוות חלק מתוך שלם גדול יותר.
"רשות החדשנות מנסה להתמודד עם הבעיה על ידי מענקים ייעודיים למחקר יישומי ולמחקר שמונחה על ידי חברות מהתעשייה אך נשאר בתוך האקדמיה. האפקטיביות של התוכניות הללו היא מאוד גדולה, אך צריך להעמיק את הפעילות בתחום הזה עוד יותר. רשות החדשנות לא יכולה להיות המממן הבלעדי של השלב הזה".
החברות הגדולות לא מעוניינות לרכוש את הטכנולוגיות בשלב הזה?
"הן מעדיפות לשלם פרמיה גבוהה יותר בשלב מאוחר יותר, עבור טכנולוגיה בשלה. חברות המסחור הישראליות דווקא הבינו את רוח השינוי, ולכן הן למדו במהירות לארוז את הטכנולוגיות שלהן כסטארט-אפ. אנחנו לא מחכים שחברות גדולות ידפקו על הדלת, וזה טוב, כי אחרת היינו נשארים בלי כלום, אבל זו גם הבעיה - אם אפשר היה לקדם את הטכנולוגיות הללו עוד קצת בבית, היה טוב עוד יותר".
גם אם הצלחנו לשווק לעולם את הילד בן השלוש כמבוגר, צפויים לו קשיים. "תוכנית החממות היא 'גן הילדים' לחברות הללו, ויש לנו הרבה גני ילדים והרבה כיתות א' אבל לא בית ספר תיכון, כלומר, לחברות הבוגרות מן החממה או מאקסלרטורים למיניהם לא תמיד יש לאן ללכת. זה אומר שיש לנו עמק מוות אחד בין האקדמיה לחממות ועמק מוות אחד בין החממות לבין קרנות הון הסיכון".
כמעט כל האוניברסיטאות ניסו למצוא פתרונות משלהן לעמק המוות הזה. למעשה, מכון אמית וקרן הון הסיכון החדשה שמקים הטכניון נועדו למטרה הזאת.
הדרך של חברות המגיעות מהאקדמיה היא מאוד ארוכה, כי יש להן לרוב טכנולוגיה יומרנית אבל לא מאוד בשלה, אומר סופר. חברות כמו מזור (שמקורה בטכנולוגיה של הטכניון), חברות כמו מובילאיי (שמבוססת על טכנולוגיה מהאוניברסיטה העברית), היו חייבות להיות יצירתיות במימון ולא יכלו להסתמך על מסלול הון הסיכון הרגיל. "מזור עברה דרך חממת הטכניון, אחר כך קיבלה מימון מהון סיכון אבל במשך רוב חייה התבססה על הבורסה ועל משקיעים מוסדיים", הוא אומר. מובילאיי קיבלה השקעה מקרן גלנרוק אך נתמכה באופן חריג על ידי חברות הרכב. "אלה חברות שהצמיחה בהן יותר אורגנית. העובדה שבאו מאקדמיה פירושה שחבלי הלידה שלהן היו יותר קשים, ואז הצוות המוביל מתגבש כאן בארץ, אולי הן גם ממומנות על ידי תקציב רשות החדשנות, ולא כל כך ממהרות לצאת מפה. אני חושב שחברות שיצאו מאקדמיה יש להן יותר סיכוי להיקשר לישראל ולהפוך לתעשייה כאן".
בדרך לאתגר הבא
בכנס חברות המסחור שיתקיים בקרוב, סופר יעודד את אנשי החברות הללו לשוחח על הבעיות המשותפות להן: העדר תקציבים לקידום טכנולוגיות, לייזום חברות ולהשקעות המשך; ההתנהלות מול קרנות הון הסיכון, ההתנהלות מול אנשי סגל, וגם - ההיגיינה של המדע. "אנחנו רוצים שהחוקרים שלנו יהיו מעורבים בעולם האמיתי ושיהיה להם קשר עם חברות מסחריות, אך בלי שהחברות הללו יטו את המדע. זו סוגיה שכל האוניברסיטאות מתמודדות איתה", הוא אומר.
למרות האתגרים, חברות המסחור הישראליות הן סיפור הצלחה. "אם ההכנסות של MIT ממסחור הן 50-60 מיליון דולר, אנחנו הטכניון עומדים מולו עם הכנסות של 35-30 מיליון דולר, ישירות ממסחור. מכון ויצמן, שמקבל תמלוגים מהקופקסון (תרופה לטרשת נפוצה), והאוניברסיטה העברית שקיבלה תמלוגים לאורך שנים מהאקסלון (תרופה לאלצהיימר) והדוקסיל (תרופה לטיפול בסרטן), נמצאות בכלל במקום אחר, הרבה יותר טוב.
"בין השנים 2011-2018 רשמנו הכנסה של 180 מיליון דולר, ומתוכם כ-70% מהתרופה אזילקוט. אם אנחנו מדברים על התרומה של האקדמיה למדינה - חברות הפורטפוליו של הטכניון לבדן גייסו רק בשנים 2010-2018 כ-600 מיליון דולר, שמיתרגמים כמובן למקומות עבודה ולתשלום מסים. שווי ההחזקות שלנו בחברות הציבוריות שצמחו אצלנו מתקרב ל-100 מיליון דולר.
"החברות שנבטו אצלנו מגיעות מאוחר יותר לעשות מחקר נוסף בתשלום, והן אחראיות ל-30% מהתקציב שלנו למחקר ממומן על ידי חברות מסחריות".
סופר עתיד לפרוש בקרוב מתפקידו. מדוע הוא פורש? "לעשות רה-קונפיגורציה לאוניברסיטה זה דבר מורכב וזה לקח קצת יותר זמן ממה שצפיתי, אבל היום הטכניון נמצא במקום מאוד חזק, ועכשיו אני מחפש את האתגר הבא בתחום המסחור", הוא אומר.
"אחד הנושאים שאני בוחן הוא הקמת חברת מסחור גלובלית שתיקח טכנולוגיות מכל העולם ותמסחר אותן לחברות סטארט-אפ ישראליות, בדגש על אירופה, כי יש בה המון טכנולוגיות ומעט יזמים. חסרים שם לא רק יזמים, אלא אקוסיסטם שלם בתחום היזמות - עורכי דין, רואי חשבון וכדומה. אנחנו רוצים לקחת טכנולוגיות לא רק מאוניברסיטאות אלא גם ממכוני מחקר שאינם אוניברסיטאות המקדמים את המחקר היישומי שלהם מעבר לשלב הילד בן השלוש, אבל לא מצליחים למסחר אותו".
"הממשלה חונקת את המסחור בבתי החולים"
"הצבא הוא מעבדת חדשנות ענקית, שבה ממציאים ידע וגם מיישמים אותו כמעט במקביל. הוא דוגמה מעניינת לעולם המסחור, כי הצבא לא רושם פטנטים ולא מחזיק שום נתח בטכנולוגיות שיצאו ממנו, וזה מצוין למדינת ישראל", אומר סופר. "זה סוג של חוזה שיש למדינה עם הצעירים המבריקים שלה: בואו אליי, תנו לי את השנים הכי טובות שלכם, ואחר כך צאו עם הידע ועשו בו כבשלכם בעולם האזרחי".
בניגוד לצבא, בבתי החולים לא ממהרים לשחרר עובדים לעשות כבשלהם בידע שנצבר. "הממשלה חוקקה חוקים כל כך קשוחים לגבי הזכויות לקניין רוחני בבתי החולים, עד שהיום אני עלול להעדיף שלא למסחר טכנולוגיה של חוקר שעובד בפקולטה לרפואה בטכניון ובבית החולים במקביל. האישורים שהם נדרשים להביא הם כמעט בלתי אפשריים. הרבה יותר קל למסחר טכנולוגיה שהיא רק שלנו", אומר סופר.
לדבריו, בבואה לשמור על מה ששלה, "הממשלה חונקת את המסחור בבתי החולים, למרות שהכוונות היו טובות".
כך גם לגבי הפקולטות להנדסת אווירונאוטיקה וחלל באוניברסיטאות. "המחקר במחלקות הללו נתמך מאוד על ידי מענקים ממפע"ת (הארגון במשרד הביטחון שאחראי על קידום טכנולוגיות שעשויים להיות להן שימושים צבאיים), והמדינה מקשה מאוד על המסחור של טכנולוגיות שזכו לתמיכה זו. "חבל שמשרד הביטחון, שמשחרר באופן חופשי קניין רוחני של הצבא, מקפיד בקטנות כשמדובר בטכנולוגיה שנתמכה על ידי מפע"ת, ובעצם חונק את החדשנות של האוניברסיטאות בתחום הזה", אומר סופר.