הנקראות ביותר

עידוד פיזור עסקים דרך הארנונה

כדי לעודד פיזור עסקים צריך להוריד את האטרקטיביות שלהם לערים המרכזיות

עסקים קטנים/ צילום: שאטרסטוק
עסקים קטנים/ צילום: שאטרסטוק

האם יכול להיות פתרון הפוך לבעיית הפקקים בעיר הגדולה? האם יתכן שכל מה שצריך הוא כמה תיקוני חקיקה פשוטים? הגיע הזמן לעלות קצת ולהסתכל על הבעיה מלמעלה ולהתחיל לחשוב - אם כולנו כל כך נבונים, איך זה שאנחנו לא מצליחים לפתור את בעיית הפקקים? למרות שלכולם ברור שזו בעיה שעולה לנו בכל כך הרבה כסף, בריאות, אושר ואפילו בחיים עצמם?

ישנן סיבות רבות לפקקים אבל העיקרית שבהן היא זו - אנשים גרים מחוץ לעיר הגדולה, בפרברים, בעוד שהעבודה שלהם נמצאת במרכז העיר.

לבעיה הזו ישנן תיאורטית שלושה פתרונות ואנחנו דנים תמיד רק על שניים מהם: לשפר את התחבורה בין הפרברים והעיר; לעודד את אנשי הפרברים לעבור לגור בעיר כך שלא יצטרכו לנסוע לעבודה; לעודד את העסקים לצאת ממרכז העיר כך שאנשי הפרברים לא יצטרכו לנסוע לעיר מלכתחילה. 

לכל אחת מהאפשרויות יש יתרונות וחסרונות, אך מאחר שאנחנו דנים תמיד רק בשתי האפשרויות הראשונות, בואו נדבר הפעם על השלישית. פיזור התעסוקה כדאי מסיבות רבות ולא רק בגלל הפקקים. כל מי שתומך בשיוויון חברתי אמור לשאוף לכך.

עסקים מצטופפים לעיר הגדולה בעיקר בגלל כשל שוק בתחרות על עובדים מול הפריפריה. אם נסתכל על חברות ההייטק למשל, נוכל לראות שרבות מהן מוקמות בעיר, אך כשהן גדלות מעבר למספר מסויים של עובדים הן יוצאות ממנה. אצלנו בארץ זה קורה ממרכז תל-אביב למעגל השני של הרצליה, רעננה, נתניה, ראשון לציון, יבנה. ישנן כמובן גם חברות הייטק קטנות בפריפריה וחברות גדולות שנשארות בעיר הגדולה, אבל באופן כללי זו התנועה. אם כך, אנחנו צריכים לעודד את העסקים לצאת ממרכז העיר מוקדם יותר או לגרום להם להעדיף מראש את הפריפריה כמקום להתמקם בו ולא את מרכז העיר.

מה צריך לעשות כדי לגרום לפיזור העסקים?

ראשית, צריכים להפסיק לעודד אותם להגיע לעיר הגדולה. תושב חדרה למשל, צורך חינוך בחדרה, פינוי זבל, אירועים עירוניים, ניקיון ,תחזוקת רחובות וביוב - הכל בחדרה. לעומת זאת, הארנונה המשולמת על העבודה שלו הולכת לעיריית תל-אביב. כלומר לא רק שהוא נאלץ לעמוד בפקקים, גם הכסף שמפיקה העבודה שלו הולך לעיר אחרת.

זאת כמובן הסיבה שיש מנגנון מענקי איזון לערים שבהן אזורי התעסוקה קטנים מדי. אבל האם לא היה פשוט יותר לחתוך את כל הסיבוב המיותר? למה שלא נקבע שמסי הארנונה של העסקים יועברו בחלקם לרשות המקומית ובחלקם לרשות בה גר העובד? נוריד את התמריץ של העיר הגדולה לארח עסקים ונראה מה יקרה. תל-אביב למשל תקבל רק 25% משיעור הארנונה של כל עובד, המעגל השני יקבל 50% והמעגל השלישי יקבל 80%. בלי מענקי איזון ובלי לקיחת תקציבים.

כשעיריית תל-אביב תקבל רק רבע מהארנונה הנגבית היא תעלה את התעריפים ועסקים רבים יצאו החוצה כשיגדלו מעל ל-400 מ"ר. עסקים אחרים ישקלו האם כדאי להם לקום מלכתחילה בתל-אביב או בחדרה, בבאר שבע או בתפן.

זה כיוון פשוט ליישום וזול בהרבה מאשר האלטרנטיבות האחרות. הוא ידידותי יותר לסביבה מכיוון שאנשים יסעו פחות. הוא גם מוצדק יותר מוסרית מאשר לבקש מהם לעבור לגור בעיר אחת גדולה וצפופה בניגוד להעדפות שלהם.

■ הכותב הוא אדריכל ומתכנן ערים, אנליסט העוסק בתחבורה עירונית. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות