ד"ר משה ברקת, הממונה החדש על שוק ההון, בטור מיוחד ל"גלובס"

מאז הפכתי (שוב) למועמד לתפקיד ציבורי בכיר, אני עובר את ניסיונות ההשחרה המוכרים לי מהעבר • תפיסת בניית הכוח בה דגלתי תמיד היא שמי שניחן בעוצמה פנימית לא צריך להיות גס-רוח כדי להשיג תוצאות • לא היססתי מעולם להתמודד עם הגופים החזקים במשק, ואהיה מוכן להתמודד גם עם כל ביקורת ובלבד שהיא מבוססת עובדות והבנה מקצועית

משה ברקת / צילום: תמר מצפי
משה ברקת / צילום: תמר מצפי

בימים האחרונים, מאז התבקשתי להגיש את מועמדותי לתפקיד הממונה על שוק ההון, נתקלתי בפרסומים המתייחסים לנושאים בהם טיפלתי במסגרת תפקידי כמנהל מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך. אני מבקש לנצל במה זו כדי להביא את תפיסת עולמי ביחס לנושאים שהועלו, ובדרך גם לחשוף טפח מהדרך שעובר מועמד לתפקיד ציבורי בכיר בישראל. מכיוון שאין לי יח"צנים או דוברים, בחרתי לכתוב בעצמי ואני סבור שמעשיי, כפי שאפרט אותם מיד, מדברים בעד עצמם.

תפיסת בניית הכוח בה דגלתי לאורך כל הקריירה שלי, גם בתפקידי כמנהל מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך וגם היום, היא שרגולטור - כמו כל מנהל - צריך קודם כל להיות אדם. אדם מכבד, מקשיב ולא מתלהם ומתנשא אפילו ובעיקר כלפי מפוקחיו. התנהגות כזו לא הופכת אותנו להיות חלשים. ההפך הוא הנכון, מי שניחן בעוצמה פנימית לא צריך להיות גס-רוח והתנהלות כדי לפעול כראוי ולהשיג תוצאות.

לעובדיי ברשות ניירות ערך אמרתי שוב ושוב כי הכוח של המפקח הוא ברור. הוא נתון. לא ניתן לערער עליו. אין זו סיבה להשתמש בו בצורה מופרזת וללא הבחנה, להפך. עלינו לבסס את כוחנו על מקצוענות ולא על שררה. המסר הזה הופנם וצמחנו להיות חזקים כפי שלא היינו מעולם. זו הייתה גאוות יחידה אמיתית להצטרף לשורותינו. גילויי חולשה? ספרו את זה למי שפגש אותנו באותה עת. לא נפנפנו בכוחנו. עשינו את עבודתנו. זה היה מספיק.

וכעת לגופם של דברים, אתייחס למספר נושאים שעלו בכתבה שפורסמה עלי בסוף השבוע האחרון בעיתון "דה מרקר".

משה ברקת / צילום: יח``צ מכללת נתניה
 משה ברקת / צילום: יח``צ מכללת נתניה

דרך יישום כללי ה-IFRS בישראל

איני מתחרט על הנחישות שגילינו ביישום הכללים בישראל, תוך התמודדות עם חלק מהכוחות האינטרסנטיים המשמעותיים ביותר במקצוע שהתנגדו למהלך בשעתו ופעלו כדי לפגוע בו. האמנתי שהמעבר ל-IFRS ואופן ביצועו ויישומו הוא לטובת המקצוע והמשק. כיום אני כמובן שמח במהלך וסבור שקטפנו בעניין הזה פירות טובים והערכה עולמית מהדהדת.

הניסיון למחזר טענות בינלאומיות מסוימות כלפי ה-IFRS כטענות כלפיי וכלפי רשות ניירות ערך אינו במקומו. מדובר בדיון מקצועי מורכב וכבד, שאף על פי שאגע בו על קצה המזלג בהמשך, איני סבור שכתבות במשקל נוצה יכולות אפילו להתחיל להתמודד אתו. יחד עם זאת אשמח בכל עת לקיים דיונים מקצועיים בנושא.

חשבונות הפנסיה של חברת החשמל

לא זכורים לי מקרים רבים בו רשות ניירות ערך ניהלה מאבק עז נגד חברה כמו המאבק שניהלנו נגד חברת החשמל בנושא חשבונאות הפנסיה (בתמיכת רשות החברות).

הניסיון להציג את הרשות או אותי כמי שהתאימו עצמם לרצונה של חברת חשמל או כל גורם אחר בעניין הזה הוא עיוות מוחלט והיפוכה של המציאות. פעלנו אך ורק מתוך רצון לשקף בצורה נאותה חשבונאית את התחייבויות הפנסיה של חברת החשמל. הדבר גם מגובה בתיעוד רב.

לגבי שאלת ההיוון והשוק העמוק - העניין נבחן בזמן אמת ובצורה מקצועית, תוך עירוב גורמים שאינם רק חשבונאיים, אלא גם כלכלנים בכירים, כדי שיבחנו את הסוגיה לעומק. בין היתר נבחנו הדברים בשעתו על ידי הכלכלנית הראשית של רשות ניירות ערך, ונעשתה פנייה אל מחלקת המחקר של בנק ישראל. באותה עת לא הייתה לכלכלנים ובנק ישראל יכולת לתמוך בהנחת השוק העמוק, ומטעמים אלו כמו גם מטעמי זהירות חשבונאית נותר שיעור ההיוון על כנו, לפי אג"ח ממשלתי.

כמומחה בנושא חשבונאות הפנסיה בבנקים וכמי שעסק בנושא מטעם בנק ישראל בעבר, הסתמכתי גם על כך שהדבר עקבי עם גישת בנק ישראל. למעשה בנק ישראל הביע את עמדתו בעניין גם בפרסומים רשמיים בשנים שלאחר מכן. כך למשל בחוזר בנק ישראל ח-06-2447 מיום 11 בינואר 2015 נאמר: "לאחר בחינת הנושא הגיע בנק ישראל למסקנה שבישראל לא קיים שוק עמוק לאגרות חוב קונצרניות באיכות גבוהה. בעמדה משותפת עם משרד הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון שבמשרד האוצר, אשר הוצגה מול רשות ניירות ערך בחודש ספטמבר 2014 נטען כי לדעתנו לא קיים בישראל שוק עמוק לאג"ח חברות באיכות גבוהה".

על כך שהדבר עקבי גם עם גישתה של רשות שוק ההון, בעת כהונתה של דורית סלינגר, ניתן ללמוד גם מדברים שהתפרסמו בדה מרקר על ידי שלומי שוב בכתבה מיום 26.2.15:

"מבלי להיכנס לעצם נאותות ההחלטה החשבונאית על קיומו של שוק עמוק - שאינה טריוויאלית - הקיטון הצפוי בהתחייבות האקטוארית ברוטו לא ישנה כהוא זה ממחויבות ההפקדות של חברת החשמל לטובת העובדים. מצב דברים מוזר זה נובע מההסכם של חברת החשמל עם ועד העובדים שלה, שלפיו ההפקדות החודשיות בקופת הגמל המרכזית של העובדים, שמנוהלת על ידי אינפיניטי, לא יפחת מ-50 מיליון שקל, כל עוד מתקיים חוב כלפי הקופה.

הבעיה היא שהחוב נמדד על בסיס ההתחייבות האקטוארית בדוחות הכספיים של הקופה, שנערכים על פי הוראות הפיקוח על שוק ההון, בראשות דורית סלינגר, שלא קיבל את הטענה שקיים שוק העמוק בישראל. לפי ההוראות שיעור ההיוון של ההתחייבות יישאר שיעור התשואה של אג"ח ממשלתיות".

בזק, אי. די. בי. וחשבונאות IFRS 

אחד העקרונות המרכזיים שהובלתי יחד עם גורמים אחרים לגבי יישום כללי ה-IFRS בישראל היה יישום התקינה הבינלאומית כפי שהוכתבה על ידי ההמוסד הבינלאומי לתקינה בחשבונאות (IASB) ללא התאמות מקומיות. היו לכך שתי סיבות עיקריות: האחת - שילוב ישראל במרחב החשבונאי הבינלאומי ללא "באפרים" מקומיים. כלומר, מתן אפשרות למשקיעים ואנליסטים זרים להבין את דוחות החברות הישראליות, ללא צורך בלימוד "ורסיה מקומית" הכוללת התאמות וכללים ייחודיים. לכך, בעיניי, חשיבות ותרומה משמעותית להתפתחות שוק ההון הישראלי והקשר בינינו לבין העולם. השנייה - לא פחות חשובה - נטרול החשבונאות הישראלית מהשפעות מקומיות המגיעות מגופים בעלי כוח והשפעה בזירה המקומית, כפי שלצערנו חווינו לא פעם בעבר הרחוק.

המחיר, מבחינת רשות ניירות ערך, לא היה פשוט. בשם הגלובליזציה, הפקענו מעצמנו חלק ניכר מיכולת ההשפעה על כללי עריכת הדוחות המקומיים. צריך מידה רבה של ביטחון עצמי וחזון כדי לבצע שינוי כזה, אך אני מאמין שהוא תרם למעמדנו העולמי.

כל יתרון בא עם חסרונות מסוימים, וכך אפשרה החשבונאות לפי כללי ה-IFRS רישום רווחים בסיטואציות מסוימות המתוארות בכתבה ובשולי הדברים אציין גם שהתקינה הישראלית אימצה חלק מהכללים הללו עוד לפני יישום ה-IFRS.

רשות ניירות ערך פעלה לפי כלל אחד של היצמדות מלאה לכללי ה-IFRS. כך נבדקו הדברים והכל נעשה במקצועיות מלאה. למרות שבעניין אי. די. בי. הכתב מתייחס ספציפית לעסקה משמעותית שבוצעה לאחר תקופתי, אני סמוך ובטוח שגם כאן רשות ניירות ערך פעלה ללא דופי.

יודגש כי במקרים רבים פעלנו ללא היסוס נגד החברות המוזכרות, כמו מול חברות גדולות אחרות. כך למשל כשדרשנו מאי. די. בי. להפריש עשרות מליוני שקלים בדוחות בגין הפחתת מוניטין, כנגד עמדת החברה. כך גם כשבצענו בדיקה מעמיקה בדוחות בזק שהביאה לזעזועים בחברה, תחת אותה הבעלות המתוארת בכתבה. מחלקת תאגידים בראשותי חשפה לראשונה את שערוריית ה-MBS בבנק הפועלים ולא היססה לפעול ולשתף מידית את הפיקוח על הבנקים. ויש עוד ועוד. היריעה קצרה והדוגמאות רבות.

נושא רווחים ששימשו בסיס לחלוקת דיבידנדים הובא בכתבה על ידי פרופ' ירון זליכה. אקדים ואומר שאני מעריך את בחירתו להציג את דבריו שלא בעילום שם, כראוי לביקורת מקצועית, למרות שאני חולק בנחרצות על דבריו. תחילה, יש לבצע הבחנה ברורה בין הדיווח לפי כללי חשבונאות מקובלים לבין נושא חלוקת דיבידנדים. כללי חלוקת הדיבידנדים מוסדרים בחוק החברות שאינו נחלתה של רשות ניירות ערך (הדואגת ליישום החוק בחברות הציבוריות). בנוסף, כללים אלו כוללים את מבחן כושר הפירעון, אשר בנסיבות של חדלות פירעון חובות הוא בדרך כלל המבחן הקריטי - זהו מבחן תזרימי, אשר כלל אינו מושפע על ידי הרישומים של רווחים חשבונאיים.

מבטח שמיר ופרסום הדוחות של תנובה

איני יכול להכביר מלים על החשיבות שאני רואה בהנגשת ההשקעה בחברות ישראליות משמעותיות, כמו תנובה, למשקיעים בבורסה הישראלית. בנוסף, יותר מפעם אחת נתקלתי בשוקי ההון בבעלי הון המנפיקים את החברות בהן השקיעו בבורסה רק לאחר ש"סחטו את הלימון" ולא כמו במקרה הזה - בנקודה הראשונית (ground floor) שבה ביצעו בעצמם את ההשקעה (היינו, באותם תנאים לציבור כמו של בעלי ההון).

אודה כי ראיתי בשני המאפיינים הללו בעסקת מבטח שמיר צעד לטובת המשקיעים מקרב הציבור, ובדיעבד המשקיעים מהציבור יצאו נשכרים מאוד מעליית הערך, אך אלו לא מנעו את הדרישה הרגולטורית הברורה אשר דרשה הרשות ומחלקת תאגידים בראשותי, שהעסקה תעמוד בכל הכללים שקבע החוק.

העסקה אכן נבחנה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים ברשות, כולל יועצים משפטיים וחשבונאיים, וכולל דרישה לחוות דעת מקצועית מחו"ל ולא רק מקומית, וכן הלאה.

על פני הזמן השתנו הנסיבות, כאשר הנקודה הקריטית הראשונה הייתה דרישת חוות דעת הכוללת הערכת שווי מלאה לתנובה - דרישה שהופנתה על ידי מחלקת תאגידים בראשותי למבטח שמיר ואף הביאה להפעלת סנקציות כנגד החברה כמו הפסקת המסחר במניה.

הקו המשותף לכל הדוגמאות לעיל, כמו גם דוגמאות רבות אחרות בהן לא היססנו להתעמת מול גופים מהחזקים במשק - לרבות מול יו"רים ומנכ"לים של חברות כמו בזק, אל על והבנקים - הוא פעילות ללא מורא, ללא משוא פנים, באופן מקצועי וענייני ולפי כל הכללים.

אני יותר ממוכן להתעמת מקצועית, גם היום, עם כל גורם אחר בעל הבנה חשבונאית ביחס לנושאים מקצועיים, כפי שלא חששתי להתעמת מקצועית עם כל גורם בעת מילוי תפקידי. יתכן שמי שנפגע מכך בעבר, כעת אינו מפרגן. אך לי ברור שגם בתפקידיי הבאים אמשיך למלא את תפקידי במלוא המחויבות, המקצועיות והיושרה, כפי שעשיתי עד היום. 

■ הטור פורסם במקור ב-7 באוקטובר 2018, יממה לפני מינוי ד"ר ברקת לממונה על רשות שוק ההון