כך משחירים מועמדים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי

על הדיון הטהרני שמתקיים כמעט בכל פעם שמועמד מהסקטור הפרטי רוצה לעשות את הדרך ההפוכה ולעבור לשירות הציבורי • למי יש אינטרס להפוך את המועמדים לחשודים, לאינטרסנטים, או להציג אותם כמי שעלולים לפעול לכאורה נגד האינטרס הציבורי

דורית סלינגר. הדיון על זהות המחליפ/ה שלה יהיה סוער / צילום: ענבל מרמרי
דורית סלינגר. הדיון על זהות המחליפ/ה שלה יהיה סוער / צילום: ענבל מרמרי

הנה זה בא, אוטוטו ייבחר או תיבחר המחליף/ה של סלינגר ועוד לפני ההכרזה על הזוכה המאושר התחיל שוב אותו דיון פופוליסטי ומביך על זהותו של ראש רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון. הדיון הזה מלווה ברפורטאר הרגיל של ההפחדות: הנה, זה או זו יהיו מופקדים על החיסכון שלכם, על הפנסיה שלכם, על הביטוח שלכם, על טריליונים של שקלים! אוי ואבוי אם הם יהיו "יס-מנים" או מי שנחשדו בקשרים פסולים כאלה או אחרים, לאחר שכיהנו בשורה של תפקידים בסקטור הפרטי. זה יפגע באינטרס הציבורי! כאילו שיש אמת אחת מהי האינטרס הציבורי וכאילו גורל כל הפנסיות והחסכונות שלכם מופקד בידיו ובהחלטותיו של איש יחיד ולא במערך שלם (ולפעמים מיותר) של רגולציה ורגולטורים.

הדיון הטהרני הזה מתקיים כמעט בכל פעם שמועמד מהסקטור הפרטי רוצה לעשות את הדרך ההפוכה ולעבור לשירות הציבורי (בדרך כלל, הכיוון הוא ממשרות במשרדי הממשלה, ובמיוחד באוצר, למשרות בחברות עסקיות). זה קרה עם חדוה בר, המפקחת על הבנקים, ש"העזה" לעבוד בבנק לאומי, זה אפילו קרה בזמנו עם פרופ' דיויד גילה, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, ש"העז" לכתוב כמה מילים נגד פסטיבל הריכוזיות המגוחך ולכתוב חוות דעת לתאגידים, וזה קורה עכשיו, עם האפשרות שיורם טורבוביץ' ימונה לתפקיד יו"ר בנק לאומי - הרי טורבוביץ' הוא בכלל פרסונה נון-גרטה. הדיון לא נגזר כלל מכישוריהם של המועמדים אלא רק מקישוריהם בעבר ומחבילת האינטרסים שהם מביאים לכאורה לתפקיד, כאילו רגולטורים שצמחו מהרגולציה הם נטולי אינטרס לחלוטין. נהפוך הוא, במקרים רבים יש להם אינטרס הרבה יותר מובהק ואג'נדות סמויות.

הנה תזכורת למה שכתבתי בזמנו על מינוי ד"ר חדוה בר, בעקבות הזהרת התנועה לאיכות השלטון ש"מינויים של בעלי משרות בכירות בבנקים למשרת המפקח על הבנקים יפגעו באינטרס הציבורי שבפיקוח יעיל ואפקטיבי על המערכת הבנקאית, ובמיוחד תהיה בכך פגיעה אנושה באמון הציבור במערכת הבנקאית... מינוייה של ד"ר בר מעלה חשש מהותי כי היא לא תוכל למלא כהלכה ובצורה אפקטיבית את תפקיד המפקח על הבנקים". הזכרתי אז את הניסוחים הסוחפים והחד-משמעיים, שחוזרים על עצמם: "פגיעה באינטרס הציבורי", "פגיעה באמון הציבור", "פגיעה אנושה", "חשש מהותי".

מדהים מה שקורה פה: הרי איש לא מינה את כל התנועות למיניהן, כולל התנועה לאיכות השלטון לנציגי הציבור, לשליחיו ולמי שדואג לאמונו או לאינטרס שלו. הדאגה לאינטרס הציבורי משותפת להרבה מאוד אנשים, ואפשר ליישמה בכמה דרכים. אין אמת מוחלטת, אחת ויחידה, שרק על פיה ניתן לדאוג לאותו אינטרס.

הריטואל הזה סביב כל מינוי מבריח אנשים טובים מהסקטור הציבורי. עושים להם את המוות, הופכים אותם לחשודים, לאינטרסנטים, מציגים אותם כמי שעלולים לפעול לכאורה נגד האינטרס הציבורי וכמי שפוגעים באמון הציבור. עושים להם רצח אופי. אלה הגזמות שאינן במקומן. מצד אחד, אנחנו רוצים שאנשים טובים יבואו למגזר הציבורי ומצד אחר אנחנו משחירים את פניהם. ורגע, מי פה בדיוק משחיר? זו לא הרשות השופטת ולא החוקרת, אלא רק חבורה מצומצמת מאוד של אנשים שהחליטה סתם כך.