כריסטיאנו רונאלדו / צילום: רויטרס
בחיים בכלל, ובקריירה בפרט, השימוש במונח "אגו" הוא כמעט תמיד בהקשרים שליליים, כאשר אחת המעלות שאנשים הכי מאוד אוהבים להתהדר בהן היא היעדר אגו. מבחינתם האמירה "אין לי אגו" פירושה אני אדם אותנטי, קשוב, אכפתי, לא מתנשא, לא מתרברב, לא רודף כבוד, לא קטנוני, חף ממניירות ומגינונים או בקיצור - אני אחלה בן אדם.
האגו והמציאות
יתרה מכך, אגו בתפיסתו העממית נחווה כגורם כה שלילי, עד כי רבים מטיפים להכחידו אחרת הוא יכשיל אתכם, יעכב את צמיחתכם, יסיט אתכם מהייעוד, יוביל להחלטות שגויות, יבודד אתכם חברתית, ייטע בכם ייאוש או בפשטות - יהרוס לכם את החיים.
אז אני רוצה להרגיע אתכם. בכל הקשור לעולם העבודה, אגו הוא אחד המניעים הכי חזקים, ובכוחו לדחוף את הקריירה שלכם לגבהים מרשימים מאוד, וזאת מבלי שתתנשאו על הסביבה, תרדפו כבוד או תדרסו את האחרים.
אין שום בעיה עם הרצון לממש את הפוטנציאל התעסוקתי והשאיפה לכבוש פוזיציות ארגוניות שתאפשרנה זאת - להפך. בזכות האגו שדוחק להגשים את הצרכים והרצונות המקצועיים, אתם כנראה תגיעו הרבה יותר רחוק מ"מאותגרי אגו", גם אם הם מוכשרים כמוכם ואף יותר - ובלבד שלא תאבדו את בוחן המציאות.
וכאן בדיוק מתחילה הבעיה. לא מעט אנשים לוקים בתפיסת המציאות, והתוצאה היא אגו שמחבל בקריירה במקום להועיל לה, כאשר בהיבטי ניהול קריירה בולטות שתי קבוצות: הקבוצה הראשונה סובלת מליקוי המתבטא בהערכת יתר של הכישורים והיכולות, תקלה שבעטיה אנשים מכוונים לתפקידים שהסיכוי להשיגם ולהצליח בהם הוא קלוש עד לא קיים. חשוב להדגיש כי לא שמדובר במגלומנים, סך-הכול אנשים מן היישוב, בהם משכילים ומוכשרים למדי, רק שהם שוגים בהערכת יכולותיהם, לעתים מתוך תמימות, לעתים מתוך תשוקה לשרת את האגו. המחיר העיקרי שהם משלמים הוא תסכול מתמשך, אבל כל זמן שהם לא עושים תנועות חדות ובלתי מחושבות (למשל מתפטרים בטרם מצאו את המשרה שגדולה עליהם בכמה מידות), הם עשויים לשרוד בשוק העבודה לאורך זמן, בתפקידים התפורים למידותיהם.
עם הקבוצה השנייה נמנים בעלי היכולות הגבוהות שמדייקים בהערכה העצמית אך לוקים בבוחן המציאות מהיבט בעייתי לא פחות - בוחן השוק. אי-ההבנה כיצד שוק העבודה מתנהל, בשילוב עם אגו שדוחף (ובצדק) לממש את הפוטנציאל, חושף אותם לטעיות קריירה מהותיות הרבה יותר מחברי הקבוצה הראשונה, שלא זוכים לאותן הזדמנויות. בשירותו של האגו הם מוותרים על פוזיציות מבטיחות לטובת תפקידים בכירים יותר בהגדרתם אך נחותים במהותם, והתוצאה היא חבלה קשה בערך המותג ובפוטנציאל הקידום העתידי, כפי שהסברתי בהרחבה בטור - הקרב על הטייטל. כשהם סוף-סוף מבינים שערך המותג איננו נגזרת של כישוריהם הטובים אלא של האופן שבו הכישורים הללו באים לביטוי במסלול הקריירה, הם מגלים שהשוק לא באמת נותן להם הזדמנות לתקן את הטעות. שמעסיקים לא מאפשרים קידומים מטאוריים או דילוגים על שלבים במדרג הארגוני, לא סובלים קפיצות נחשוניות בהיקפי האחריות, התקציבים, מספר העובדים, שהם מעדיפים עובדים מוכשרים עם ניסיון מוכח בתפקידים דומים - וכאלה לא חסרים.
חוסר ביטחון והצלחה
ומה עם אלה הסובלים מהערכת חסר של כישוריהם? האם ליקוי זה בבוחן המציאות גם הוא בעל פוטנציאל חבלה בקריירה? תלוי באגו ובעוצמת הדחף לממש את המאוויים המקצועיים מחד, ומאידך בבוחן השוק שלהם. לעתים דווקא מי שסובל מחוסר ביטחון בכישוריו אבל לא נכנע לו עשוי לבנות קריירה מרשימה, אם כי לעתים בקצב איטי יותר, וזאת בתנאי שהוא מבין את השוק ומשמר את ערך המותג. חוסר הביטחון מניע אותו להשקיע יותר מהאחרים, מה שמוביל להישגים מקצועיים ולבולטות, ומין העבר השני האגו דוחף אותו לבנות במסלול קריירה ממתג, וזאת במטרה להוכיח לעצמו (ולעולם) שהוא בכל זאת שווה.
על כן, אל תמעיטו בערכו של האגו, בזכותו אתם עשויים לממש באופן מיטבי את הפוטנציאל המקצועי שלכם (בתנאי שתבחנו כראוי את המציאות, תשקיעו את המאמץ הנדרש ותמנעו מטעיות אסטרטגיות), ואל תאמינו למי שמספר לכם שאפשר להצליח בלעדיו. במהלך חיי המקצועיים פגשתי אלפי בכירים שאף לא אחד מהם היה נטול אגו, וראה זה פלא - רבים מהם היו אחלה אנשים. חג שמח.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com