מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין ממשיכה להסלים ואם מישהו רוצה להבין מה המשמעויות המעשיות שלה "בשטח", הוא יכול למצוא אותן בדוגמה של וולבו.
כמו רבות ממתחרותיה, גם וולבו הפכה בעשור האחרון לשחקנית גלובלית עם בסיסי ייצור באירופה, בסין ולאחרונה פתחה מפעל גם בארצות הברית. דגם ה-XC60 , למשל, מיוצר החל מחודש מארס האחרון בלעדית בסין ומיוצא משם לאירופה ולארצות הברית, שהיא שוק אסטרטגי עבור וולבו.
אלא שמלחמת הסחר הענישה את הכלי במסי יבוא בגובה 25% וכתוצאה מכך נאלצת כיום וולבו להחזיר בדחיפות את ייצורו לאירופה בעלות של מאות מיליוני יורו. אפילו זה לא יעזור לה אם הנשיא האמריקני יממש את איומו להטיל מסים על יבוא כלי רכב מאירופה, מה שעלול, על הדרך, לתקוע גם מקלות בגלגלים של המפעל החדש שפתחה וולבו לפני חודשיים בארצות הברית עבור דגם ה-S60 החדש, שמיועד לשוק המקומי ושוקי היצוא. שורה תחתונה: עלויות של מיליארדים, קשיי אספקה ללקוחות ומהומה לוגיסטית חובקת עולם - וזה רק על קצה המזלג.
את ה-XC60, שניצב בלב המהומה, פגשנו עד כה בגרסת ה-T8 המפוארת, עם הנעה היברידית נטענת חזקה שנהנית מהטבת מס משמעותית (20% מס קנייה בלבד). הפעם לקחנו למבחן את הקוטב השני - גרסת ה-T5 הבסיסית עם הנעה כפולה, ללא הטבת מס.
בכל הנוגע לעיצוב וסטטוס, ההבדל בין הגרסאות אינו דרמטי. חסידי ה-T8 יבחינו בהיעדרם של לא מעט קישוטי כרום, וגם חישוקי ה-18 אינץ' נראים קצת דלים על הרכב הגדול, במיוחד כשהם עוטים צמיגי "בלון" צמחוניים למראה בחתך 60'. אבל גם בגרסת הבסיס ה-XC60 הוא כלי מרשים, עם קווים מוצקים ואיתנים, חרטום בעל נוכחות המחצין פנסים מפוצלים שכבר הפכו לסימן ההיכר של המותג. גם הממדים הם עדיין בין הנדיבים בקטגוריית המידיום SUV. עם רוחב של למעלה מ-1.9 מ' (לפני מראות צד) וגובה של 1.67 מ', גם עם העיצוב התקני הרכב עדיין זוכה ללא מעט מבטים עורגים/הורגים ברחוב הישראלי.
היתרון של הטבת המס ההיברידית לה זוכה ה-T8 ניכר בחבילת האבזור של גרסת הבסיס. יש ריפוד עור, אבל הוא לא עשיר כמו באחות המפוארת, יש מושב חשמלי בסיסי לנהג, יש גג פנורמי, מערכת הקול תקנית, אין מערכת אקטיבית לנטרול רעשים וחלק לא מבוטל ממערך הסיוע והניהוג הסמי-אוטונומי נשאר בדפי הקטלוג.
האבזור עדיין מקביל, פחות או יותר, לדגמי הבסיס של רוב המתחרים הלא-היברידיים והתא עדיין מציע את יתרונות הבסיס המוכרים של סדרת ה-XC60: בעיקר מרחב מרשים לשלושה מבוגרים מאחור, תא מטען רציני, מושבים סופר-נוחים, על פי מיטב המסורת של וולבו, ומערך פיקוד מתוחכם עם מסך אופקי מרשים דמוי טאבלט - הפונטים עדיין דורשים משקפי ראייה - ולוח מחוונים דיגיטלי מסתגל.
את מנוע ה-2 ליטר של ה-T5, עם 254 כ"ס ו-35 קג"מ, כבר פגשנו בכמה הזדמנויות וניכר שוולבו עשתה מאמצים לא מבוטלים כדי לעדן אותו. הפקת מירב הדחף עדיין דורשת הדיפה נמרצת של המצערת, אבל בתנועה עירונית התגובה כעת הרבה יותר ליניארית וחלקה.
כאשר נחה הרוח, הכלי מאיץ כמו קטר מאפס ל-100 קמ"ש ב-6.8 שניות, למרות משקל עצמי של כ-1.8 טון, משייט במהירויות רציניות וטוחן עליות תלולות ללא סימני מאמץ. צריך רק לזכור שסגנון נהיגה כזה עלול להיות לא זול: בנהיגה נמרצת אפשר לצפות ל-7 עד 8 קילומטרים לליטר. התיבה האוטומטית בת 8 המהירויות חלקה ומכוילת היטב וחבל רק שמתגי השליטה בהילוכים מההגה נעלמו מהמפרט.
דגם הבסיס מגיע ללא מתלי האוויר המתוחכמים ומנגנון האיזון הדינמי של ה-T8, אבל מהנדסי וולבו יודעים לעשות היטב את מלאכתם גם בלי גאדג'טים. נטיית הגוף בפניות הדוקות מרוסנת יחסית, היציבות על הכביש המהיר מופתית, ההנעה הכפולה מעבירה את המידה הנכונה של כוח לגלגלים במסלול חלקלק וההיגוי מספק היזון חוזר סביר יחסית לקטגוריה.
נוחות הנסיעה סבירה על פני רוב המשטחים אבל מהמורות עירוניות ופסי הרעדה מייצרים לא מעט טלטולי לוואי. הדילוג על מדרכות מתבצע ללא מאמץ וכך גם נסיעה מהירה על שבילים מחורצים.
329 אלף שקלים עולה גרסת ה-T5 כפולת ההנעה ובהתחשב בכך שהיא מציעה ביצועים, ממדים ומרחב פנים של דגמים מקטגוריה גבוהה יותר, זה בהחלט תמחור תחרותי. מנגד, כאשר בתוספת של כ-50 אלף שקל מקבלים את ה-T8 עם מתלי אוויר, עוד 150 כ"ס וכל אבזור פאר זמין, נראה שהקרב השיווקי הוא בעיקר בתוך המשפחה.