מי ממנה את הממנים: הסטירה שספג מנדלבליט מהעליון

אם ניתן היה לתאר בתמונה את מה שהתרחש לפני שבוע בבג"ץ, בעת הדיון בפני השופט מני מזוז, עם נציגי הפרקליטות מחד (עוה"ד רן רוזנברג ושוש שמואלי) ונציגי התנועה לטוהר המידות מאידך (עוה"ד יובל יועז ורפי נץ צנגוט) - היינו רואים את מזוז מוריד סטירת לחי של הורה לילדו - היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

נושא הדיון היה התפרים הגסים של הרכבת ועדת הבכירים, שאמורה לאשר את מינויים של שבע המשרות הבכירות ביותר במדינה: רמטכ"ל, מפכ"ל, נגיד בנק ישראל (שלושת אלה אמורים להתמנות כבר בחודשים הקרובים) והמשנה שלו, ראש המוסד, ראש השב"כ ונציב שירות בתי הסוהר. אתמול, כתוצאה מאותו הדיון אך בלי שהנושא הגיע לכדי פסק דין, פרשו אחד אחרי השני חברי הוועדה איריס שטרק, יו"ר לשכת רו"ח, ותא"ל יעקב נגל, לשעבר ממלא מקום ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

"לאורך כל השנים, מניסיוני, שרים וגם ראשי ממשלה שהיו בסטטוס של נחקרים, הדירו עצמם, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ממעורבות במינויים שהיתה להם נגיעה לעובדה שהם נחקרים", הטיף מזוז לנוכחים בדיון בשבוע שעבר. אגב, היועץ המשפטי לממשלה המדובר הוא מזוז. ראש הממשלה הנחקר הוא אריאל שרון. התיק שנחקר - פרשת האי היווני, אשר נסגר בסופו של דבר על ידי מזוז. מדובר בניסיון אישי וישיר של השופט. לגופו של עניין, מזוז באמירתו זו לפרוטוקול דיבר מעל לראשיהם של עוה"ד רוזנברג ושמואלי הישר לאוזניו של מנדלבליט: מה פתאום אישרת מראש את חברותם?

"זה לא רק שבן אדם 'מתפרנס' ממשרדי הממשלה, יש לו תלות בהם ויש לו אינטרס לרצות אותם. השאלה היא אם הוא יכול להיות המפקח על משרדי הממשלה. היא (שטרק, ט"ש) אדם שקשור בעבותות משמעותיות לממשלה על זרועותיה, רוב משרדיה, האם היא יכולה באופן בלתי תלוי לבחון שיקול הדעת של שרים ושל ראש הממשלה?" שאל מזוז.

דבריו של מזוז לא נותרו תלויים באויר. הם אינם פסק דין ולא תקדים משפטי במובן המחייב, אבל הם בגדר שיגור הנחיה ברורה למנדלבליט ולשרי הממשלה: חידלו מלהיות חותמות גומי ושטיח הניגוב בכניסה לבית ותתחילו למלא את תפקידכם הממלכתי. ראש ממשלה במדינה דמוקרטית, עם איזונים ובלמים, אינו רשאי להכתיב את זהות כל הפקידים בכל האגפים, כדי שכולם יהיו חייבים לו ורק לו.

בהמשך הדיון, כאשר טען עו"ד רוזנברג בפני בית המשפט כי "עובדתית מזכיר הממשלה (צחי ברוורמן, ט"ש) הוא זה שפנה למועמדים (נגל ושטרק, ט"ש). לא ראש הממשלה",  סתר אותו מזוז מיד. "טיעון כזה לא נוכל לקבל ללא תצהיר", אמר מזוז, "מזכיר ממשלה לא עושה על דעת עצמו. מזכיר הוא זרועו של ראש הממשלה. הוא פועל כיד ימינו". נראה היה שמזוז עושה כל שביכולתו כדי לא לקרוא לדברי נציגי הפרקליטות "שקרים".

מנדלביט, כיועץ המשפטי לממשלה, חטף לא רק ממזוז, אלא גם מן השופט העליון החדש (יחסית) דוד מינץ, אשר מונה לכאורה כדי לספק את תשוקותיהם של "אנשי המשילות" - הימין שרוצים למשול ללא הפרעה. כבר בראשית דרכו הוא לא מספק להם את הסחורה (מי באמת חשב ששופטים עליונים ישבו ויתנו פסיקות רק כדי לרצות צד פוליטי אחד?).

מנדלבליט חטף פעמיים. פעם אחת, מאחר שהוא אישר את מינוי שטרק ונגל למרות הטענות נגדם. גם אחרי שהונחו בפני הממשלה טענות התנועה לטוהר המידות, הנחה מנדלבליט את הממשלה לקיים את הליך המינוי פעם נוספת. אז עלו טענות התנועה בפעם השלישית - ושוב תיקן מנדלבליט את החוסרים בדיון ואשרר את ההליך.

עצם העובדה ששמותיהם הונחו בפני הממשלה שלוש פעמים היתה צריכה היתה להטריד את השרים. שלוש פעמים פנה אליהם היועץ המשפטי לממשלה וביקש מהם לאשרר את שמות האנשים. מי הולך ומבצע מספר כה רב של פעמים את אותו ההליך? אולי מי שמודה שההליך הראשוני לא היה תקין. ושרי הממשלה שוב הוכיחו שהם כחבר בובות - אף אחד לא מתריע, אף אחד לא מתעניין בטוהר המידות ובטענות המועלות. התוצאה: מבוכה כוללת בשיטת המינויים.

המכה השנייה שספג מנדלבליט, היא אמירת האגב של מזוז בנוגע לתיפקודו של מזכיר הממשלה כזרועו של ראש הממשלה. רצוי לגזור ולשמור את האמירה הזאת. אם טוענים שמזכיר הממשלה פעל עצמאית - יש לגבות זאת בתצהיר, אמר מזוז. מדוע זה מעניין כאשר אנחנו צופים פני עתיד? מנדלבליט היה מזכיר הממשלה בעת בה עבר חוק "ישראל היום", תהליך שנמצא תחת חקירת תיק 2000 והוא גם היה מזכיר הממשלה בחלק מן התקופה הנוגעת לפעילות סביב נושא הצוללות, הנמצאת תחת חקירת תיק 3000. מזוז רשם לו הערת אזהרה.

הנושאים הללו נמצאים בלב ליבה של העבודה של התנועה לטוהר המידות, עמותה שבראשה עומד ראש המל"ל לשעבר פרופ׳ עוזי ארד ודמויות ציבוריות בולטות אחרות, כמו האלוף במיל׳ מנדי אור, מעוזיה סגל, ד"ר דליה חלק, עורכי הדין שמואל שנהר, גל לברטוב ואביה אלף - שני האחרונים אנשי פרקליטות המדינה לשעבר.

פעמיים בחודשים האחרונים הצליחו עוה"ד יועז ונץ-צנגוט לפזר ועדות מינויים שהורכבו ונתפרו במיוחד כדי להביא למינויים שירצו את ראש הממשלה.

הזירה הפוליטית כבר מייבבת ומתלוננת על שופטי הבג"ץ, אך הנה רעיון - האם חשבו למנות אנשים מתאימים לוועדות המינויים ולא להתעקש של שיבוצים המדיפים ריח פוליטי קלוקל?

עכשיו כולם ממתינים לייעוץ של מנדלבליט בנוגע לזהות המועמדים הבאים בוועדה למינוי בכירים. בדמוקרטיות אחרות בעולם נהוג לעיתים למנות לוועדות כאלה דמויות בכירות, שאינן קשורות בקשרים עבותים למנהיג המדינה. מינוי "אחר" שכזה נותן מעמד ציבורי מיוחד להחלטה.

יש הרבה אנשים מוכשרים בישראל, שיכולים להתייצב למשימות ממלכתיות מן הסוג הזה, גם אם הם לא מגישים שירותי ביקורת פנים למשרדי הממשלה, גם אם הם לא ישבו סמוך על שולחנו של נתניהו עד לפני שנה. על הדרך הם יקפידו על נהלים ואז גם השמות שיובאו על ידם יזכו ל"הכשר" מהיותם של נציגי ציבור הללו בעלי מוניטין ולא מזוהים עם נתניהו אישית.