הצרות של הבנקים לא נגמרות, הן מתרבות

מדיניות האשראי הנדיב ל"טייקונים", החקירות הפליליות נגד פועלים ומזרחי טפחות, וחברות כרטיסי האשראי, תרנגולות שמטילות ביצי זהב, יוצאות מהבנקים • תשע"ח לא הייתה משהו בשביל הבנקים

חדוה בר / צילום: איל יצהר
חדוה בר / צילום: איל יצהר

תשע"ט. בנקים ובנקאים הם לא מה שהיה פעם. ה"צרות" מתגברות.

ועדת החקירה הפרלמנטרית. לא מתקפלת, ודווקא "מתחממת". באחרונה זומנו מנהלי בנקים להתייצב, זה אחר זה בפני ח"כי החקירה המתוסכלים ולהסביר את מדיניות האשראי הנדיב ל"טייקונים" (של פעם). אם לא יבואו - יחסכו בושה אבל יפסידו כבוד ויצדיקו את טינת הציבור. אחריהם תידרש להתייצב המפקחת חדוה בר. אם לא תסתפק במילים יפות ובטון משכנע, אם תפתח את מערת הסודות וספרי הביקורת - המבוכה תהיה הרבה יותר גדולה. אבל לא ברור אם יהיו תוצאות מעשיות.

החקירה האמריקאית. בפועלים ובמזרחי טפחות היא אמורה להגיע למיצוי השנה. כמו בלאומי, גם בשני האחרים צפויים כתבי אישום פליליים של מוסדות האכיפה האמריקאיים, שיומרו בהסדרים ובקנסות כבדים.

תיקונים בחוק מראני? הפועלים נפרד זה עתה משרי אריסון והצטרף ללאומי ולדיסקונט שרכש השבוע את דקסיה. 3 הבנקים הגדולים מנוהלים בהתאם לתיקון לחוק הבנקאות ממארס 2012, המכונה חוק מראני, לתאגיד בנקאי ציבורי שאין בו גרעין שליטה. השיטה נהוגה ומתחזקת בארצות הברית ובאירופה, אבל הניסיון הישראלי מראה שהוראות בנק ישראל די פשטו רגל. "שלטון המנהלים" חגג במתן תנאים לעובדים, העלאה אוטומטית בשכר ובדרגות בכל שנה, ולא חשוב מה מצב הבנק, בתמורה לשקט בנוגע לשכר הגבוה שהם, המנהלים, סידרו לעצמם. עד שתאוות השכר והבונוסים נעצרה בכנסת. מנהלים שכשלו - כמו שכבר התברר בחקירה האמריקאית בלאומי ואפשר שיתברר בסיום חקירות הפועלים ומזרחי טפחות - לא נדרשים לקבל אחריות. אפילו לא להחזיר חלק מהבונוסים הכבדים שקיבלו בגין "ניהול מצטיין". החוק יצר סמכויות רחבות עם מינימום אחריותיות. הוועדה הציבורית לבחירת הדירקטורים, זו האמורה לממש את מהות השליטה שבידי הציבור - כשלה. לא סיפקה לבנקים את הדירקטורים שישמרו על הנכס הציבורי הענק. נהפוך הוא, בתיאום ישיר או עקיף, עם הבנקאים נבחרו לדירקטוריון בעיקר כאלה שלא מפריעים, שלא שואלים, שלא דואגים. ברור שהחוק חייב להיות אחר. הרבה יותר לטובת האינטרס של התאגיד והציבור שמחזיק במניותיו. הדיבורים על תיקון החוק כבר החלו.

שנת פרידה. חברות כרטיסי האשראי, תרנגולות שמטילות ביצי זהב, יוצאות מהבנקים. המפקחת הבהירה באופן ברור וחד: לא יישאר שום קשר בין הבנקים לחברות הנמכרות, לאומי קארד של לאומי וישראכרט של הפועלים. המכירה תניב הכנסה חד-עמית יפה, אבל תפתח תחרות קשה.

איום מבית. מענק לעידוד הקמת לשכת שירות ומחשוב בנקאית, בסך 200 מיליון, יינתן על ידי משרד האוצר ובנק ישראל, כך נודע מיד בצאת החג. עניין מהותי וחיוני ליצירת תנאים להקמת גופים פיננסיים חדשים, שכן עלויות הפיתוח וההקמה של מערכות מידע נחשבות כבדות במיוחד, כמו גם העלות השוטפת והשדרוגים הנדרשים בדרך. זה בלתי אפשרי לתאגיד חדש, ללא צבר לקוחות וללא הכנסות גדולות. לשכת שירות במימון המדינה פותחת אפשרות מעשית לתחרות. בעיקר אם תבוא יחד עם יישום חוק נתוני אשראי, שגורלו מצוי בידי בנק ישראל.

עמלות. בדוח החצי-שנתי לוועדת הכלכלה, יום ד', מסרה המפקחת חדוה בר את פרטי העמלות של כל בנק וגם הבהירה כי במהלך 7 שנים, 2011-2017, חלה ירידה של 16% בסך העלות החודשית הממוצעת לחשבון משק בית ובנקאות פרטית. זאת כאשר חלק ניכר מבעלי החשבונות טרם הצטרפו למסלולי העמלות וכאשר הכלים הזולים של הבנקאות הדיגיטלית רק בתחילת דרכם. בר מדגישה: עלות פעילות העו"ש ירדה בכ-35% בעוד שעלות כרטיסי האשראי עלתה ב-27%.

ריכוזיות רואי החשבון. השעון מגביר את קצב התקתוק. בשבוע שעבר, 4.9, חתמה השופטת רות רונן מהמחוזי בתל אביב על החלטה המחייבת את לאומי לגלות, לחשוף, בתוך 20 ימים, חבילה גדולה של מסמכים שהבנק סירב עד עתה להציג. המסמכים קשורים לחשש לניגוד עניינים מתמשך בקרב חברים בוועדת הביקורת של הדירקטוריון שדנו, ובפועל בחרו, שוב ושוב ושוב את רואי החשבון גד סומך KPMG, קוסט פורר גבאי את קסירר ו-EY למבקרי הבנק (השמות הקבועים ברוב הבנקים). השופטת דורשת להציג את חוות הדעת של עו"ד שרון חנס שהבנק גייס אבל סירב לחשוף בפני בעלי מניותיו, להציג את הדוח שנמסר לבעלי המניות באסיפה הכללית שאישרה את הרו"ח, שהבנק טוען כי המפקחת בר אישרה אבל סירב למסור. החלטתה הדרמטית של השופטת נידונה במסגרת עתירה של רו"ח דב כהנא, באמצעות עו"ד גיל רון וחגית ברינקר נגד בנק לאומי, המנוהל על ידי דוד ברודט היו"ר ורקפת רוסק עמינח המנכ"לית, משרד סומך חייקין, וקוסט פורר גבאי את קסירר. הבעיה הכי גדלה של הבנקאים היא כהנא עצמו. מתייחסים אליו ברצינות רבה ובמורא גדול, בהיותו בעל ותק של עתירות עם הישגים מוכחים. ב-2011 הגיע לפשרה: שולמו לו 45 מיליון דולר, הסכום הגבוה ביותר שהתקבל כאן בתביעות ייצוגיות ונגזרות, בתביעה שהגיש נגד אי.די.בי בפשרת מכירת מכתשים אגן לכימצ'יינה. מתוך מסמכי המרצת הפתיחה: "מקרה זה חושף משטר תאגידי לוקה, פעילות תחת ניגוד עניינים, שיבוש בסמכויות הגופים השונים ומעל לכול - הסתרת מידע מהותי מבעלי המניות". הדיון, אחרי כמה וכמה דחיות, ייפתח בפברואר.