אנשי הגם וגם: עצמאים - אבל לא מוותרים על התלוש

הרצון במקפצה בטוחה לעסק קטן, בעבודה לנשמה או בעוד קצת כסף בחשבון הבנק מוביל יותר ויותר עובדים להחזיק במקביל למשרת השכיר שלהם בעסק עצמאי זעיר • בשנים 2011-2015 שיעור העובדים האלה זינק ב-28% בישראל וב-50% בארה"ב • בינתיים, הבועה של כלכלת החלטורות שהניעה את התופעה מתחילה להתפוצץ

תלוש משכורת / צילום: תמר מצפי
תלוש משכורת / צילום: תמר מצפי

ר' הוא עורך דין בהשכלתו. בחור צעיר בן 35, בעל היסטוריה מכובדת במגזר הציבורי, היום עובד עבור חברה בולטת במשק ולאחרונה אף נולד לו ולבת זוגו בן ראשון. אבל לר' זה לא הספיק. אז הוא החליט לצאת במקביל לדרך עצמאית והיום הוא הבעלים של סטודיו לכלות וגן ילדים.

מה שפעם היה נחשב אולי מעמסה מוגזמת הפך היום לבחירה פופולרית, במיוחד בקרב בני דור המילניום. אלה שמחפשים מוביליות כלכלית והגשמה עצמית מקריבים זמן פנוי ומבססים קריירה כעצמאים במקביל למשרה מלאה כשכירים. בעידן הזה צריך לאזן לא רק בין משפחה לעבודה אלא גם בין עבודה לעבודה.

מגמה חזקה במיוחד בפריפריה

קשה להעריך באמת כמה עובדים בישראל מחזיקים במשרת שכיר ופועלים במקביל כעצמאים, וזאת משום ששכירים רבים אינם מצהירים על העבודות שהם לוקחים מהצד. אבל החלק הממוסד של התופעה - אלה שמצהירים ומדווחים על שני מקורות ההכנסה - גדל בעקביות בממוצע ביותר מ-6% בכל שנה. סך הכול בין 2011 ל-2015 (השנה העדכנית ביותר) זינק מספר העובדים בישראל שהצהירו על עבודה כשכירים וכעצמאים ב-28%. בארה"ב הזינוק היה משמעותי יותר בשנים האלו - כ-50%. קצב צמיחה גבוה יותר מקצב הצמיחה בשיעור האנשים שפונים לדרך עצמאית.

ניתן להעריך שהזינוק בעלויות המחיה בשנים האחרונות הוביל גם לזינוק במוטיבציה של עובדים רבים להתנער מהקיפאון במשכורת ולשפר את מצבם הכלכלי באמצעות מקורות הכנסה מרובים. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, המאמץ גם משתלם. עובדים בשוק העבודה שמשמשים שכירים ועצמאים במקביל הרוויחו בממוצע 16 אלף שקל בחודש ב-2015. 38% יותר מהשכר החודשי הממוצע לשכירים ו-56% מהשכר החודשי הממוצע של עצמאים במשרה מלאה.

גם לאזור הגיאוגרפי יש חשיבות מכרעת בהחלטה לגוון כך את מקורות ההכנסה. תושבי הפריפריה סובלים מהצטמצמות אפשרויות התעסוקה והשכר נמוך מהממוצע הארצי. שכירים שעובדים כעצמאים בוחרים בדרך זו הרבה פעמים כמעט באין ברירה. אין זה מפליא ששיעור העובדים באופן הזה הוא מהגבוהים ביותר בפריפריה. בראש הטבלה הארצית נמצאת המועצה המקומית הערבה התיכונית, שבה כ-10% מהתושבים הם שכירים-פרילנסרים - יותר מפי שלושה מהממוצע הארצי.

כרית ביטחון כלכלית

כמעט שליש מכלל העובדים המועסקים כשכירים ועובדים במקביל כעצמאים הם בגילאי 35 עד 44, ולא בכדי. זו נקודת זמן קריטית בקריירה המקצועית והאישית. כסף ממקור הכנסה נוסף יכול לשמש כרית ביטחון ולעצב החלטות קריירה בהמשך - לפתוח עסק עצמאי או לחפש משרת שכיר. "המניע הכלכלי הוא המניע הראשי", אומר ר', שביקש להישאר בעילום שם. "הרגשתי שאני יכול ורוצה לתת עוד אחרי שעות העבודה כדי לייצר לעצמי הכנסה נוספת".

לירון סיני (35) כותבת בנושאי תרבות כבר שנים לעיתונים שונים. פעם היא הייתה עושה זאת כשכירה במשרה מלאה, אבל הצורך בעבודה מכניסה ו"מרגיעה" יותר הביא אותה אל חיקה של חברת דיגיטל כשכירה במשרה מלאה. "העבודה העיקרית היא כרית הביטחון הכלכלית שלי, כדי שאוכל לפרוח בעוד תחומים. אבל האהבה שלי לכתיבה על תרבות פופולרית, תחום שחשוב לי להתבטא בו, נשארה. כך 'חזרתי' למקום העבודה הקודם שלי כפרילאנס".

בכל מקרה, אם יש דבר אחד ברור הוא שלכל אחד יש סיפור שונה לחלוטין. יש שכירים שמחלטרים כעובדי פרילאנס בשביל קצת כסף, יש כאלו שעושים זאת בשביל הנשמה ויש כאלה שפונים לצורת תעסוקה כזאת מתוך שאיפה לצאת לדרך חדשה יום אחד.

לי לוי (33) היא דוגמה לסוג האחרון. בארבעת החודשים האחרונים היא שמה סוף למשרה המלאה שלה בלשכת עורכי הדין ופיצלה את זמנה בין טיפוח העסק העצמאי למשרה חלקית. "כל זמן שהייתי בלשכה למדתי דברים שעניינו אותי בתחום הדיגיטל והבנתי שאני רוצה לעשות פרויקטים יותר מגוונים. החלטתי לעזוב את הלשכה, לעבוד בחנות עיצוב שאני מאוד אוהבת במשרה גמישה, שתאפשר לי לעבוד בתור עצמאית ולהתמקד במה שמעניין אותי".

פולינה רטן, מעצבת תכשיטים בכובע השכירה ומעצבת תפאורות ותלבושות בכובעה כעצמאית, פיצלה את חייה כדי לא לוותר על אף אחד מהעולמות שחשובים לה: קריירה ומשפחה."אחרי שילדתי את בני השני", היא מספרת, "עלו בי המון שאלות לגבי אופן הגידול של הילדים והנוכחות שלי בחייהם. עבדתי בחברה שהאידיאלים שלה לא התאימו לצרכים שלי ורציתי שינוי". 

השכר הממוצע לחודש עבודה
 השכר הממוצע לחודש עבודה

כלכלת החלטורות: הבועה התפוצצה?

המגמה הנוכחית היא גם תוצר של רוח התקופה והחידושים הטכנולוגיים. רגולטורים וחוקרים מעריכים שה-gig economy, או כלכלת החלטורות, היא זו שדוחפת את המגמה. זהו תוצר של כלכלת השיתוף המשבשת שמבשריה הן חברות עמק הסיליקון. אלה הצמיחו פלטפורמות חדשות כמו אובר, Airbnb ואפילו Fiverr, שדרכן כל אחד יכול לסחור בזמן ובכישורים שלו. בין שזה נהג מונית לעת מצוא ובין שזה מוליך כלבים ליום אחד או אפילו שיפוצניק חובב, כולם יכולים להציע את המיומנות שלהם באמצעות פלטפורמה אלגנטית, למצוא בעלות תיווך סמלית את מחפשי השירות ולהרוויח כמה שקלים בזמנם הפנוי, עם מעט מאוד חסמי כניסה קלאסיים כמו איגודים ורגולטורים. מתכון לעצמאות בן רגע שלצדו הצפת השוק בהיצע ושחיטת מחירים. לכאורה, כולם מרוויחים.

האמת היא הרבה יותר מורכבת. ד"ר רובי נתנזון, היועץ הכלכלי של לשכת ארגוני עצמאים ועסקים בישראל ומנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, טוען שממעוף הציפור, חשוב לשים לב שמספר העצמאים במדינת ישראל לא גדל לאורך זמן. "רק כל עסק שלישי שורד אחרי עשור, הרוב פושטים את הרגל כבר בתחילת דרכם", הוא אומר. "התחושה הייתה שהמשק הולך לכיוון של פרילאנסרים כי הצעירים בעניין של יזמות. בפועל, הצעירים גם רוצים ביטחון כלכלי וסוציאלי, מה שבישראל חסר". 

השכר הממוצע לחודש
 השכר הממוצע לחודש

גם בארה"ב, שבה לכאורה היה מדובר בהצלחה מסחררת, התפוצצה ממש לאחרונה הבועה. ביוני פרסמה הלשכה לסטטיסטיקת תעסוקה בארה"ב מחקר מקיף וראשון מסוגו שמצא כי למרות ההייפ הגדול, בפועל שיעור התעסוקה של עובדים ב"סידורי עבודה חלופיים" כמעט לא השתנה ב-13 השנים האחרונות. למעשה הוא אפילו ירד מ-11% בשנת 2015, ל-10% במהלך 2017. כשפורסמו הנתונים הם הכו גלים ובעיקר ריסקו את הנרטיב ששלט בעמק הסיליקון ושימש מעין עלה תאנה מוסרי לפעילות הפלטפורמות עצמן, ולפיו כלכלת השיתוף מייצרת מקורות עבודה וכלכלה חלופיים.

אז אולי כלכלת השיתוף לא שינתה את שוק העבודה כמו שחזו, אבל זה לא אומר שהשוק לא השתנה. נתוני הלשכה לסטטיסטיקה, כמו גם ביטוח לאומי מראים שמספר העובדים שפונים לדרך השתכרות לא מסורתית עלה. בישראל יש היום כמעט 100 אלף עובדים כאלו ובארה"ב לא פחות מ-332 אלף עובדים. זאת משום שכלכלת החלטורות והעידן הדיגיטלי פיתחו רעה חולה חדשה: סטנדרט מהיר, זול, רווי ונגיש.

"החלק הכי קשה זה למצוא לקוחות ולמצוא לקוחות שרוצים לעבוד איתם", מסבירה לוי, "כולם רוצים עבודה מהירה, טובה ובזול ואנחנו בסוף צריכים לשלם שכר דירה. עדיין לא החלטתי אם אני רוצה להיות עצמאית לגמרי. יש לעצמאות מלאה המון יתרונות, אבל זה מאתגר מבחינה כלכלית, ומדכא לרדוף אחרי אנשים שישלמו לך".

 

לתת מעצמך 100% פעמיים

מבחינת ד"ר נתנזון הקושי בשנים הראשונות של העסק, הן נקודת מפתח להצלחתו. "חסרה בישראל תמיכה בעצמאים וביזמות, למשל בהיקפי אשראי, חונכות, בליווי עסקי ובהקלות מס, כמו גם בנושאי פנסיה, אבטלה וחופשות לידה. מי שיש לו עסק, בקושי יכול להרשות לעצמו לצאת לחופשה", הוא אומר. הציפייה מאנשים המתחזקים עסק זעיר במקביל לעבודה כשכירים לתת מעצמם 100% ב-100% מהזמן ודאי רק מקשה.

לדברי נלי בנימין (29), המפתחת כיום במקביל לעבודתה כשכירה את עיסוקה כמעצבת תכשיטים - שוק מצומצם ורווי שחקנים, "קשה להתמקד בעצמאות כי את לא נותנת 100% שלך, אבל גם אי-אפשר לעבוד במשרה מלאה אם את רוצה לפתח את העסק. אני עובדת חצי משרה. זה אתגר גדול מאוד. אם אין בוסט כלכלי התחלתי, זה מאוד קשה. הרבה אנשים מהתחום שאני מכירה שלמדו איתי עושים הסבות, אם זה עיצוב אופנה, UX, רילוקיישן, עיצוב שעונים, ואפילו הסבה לתחום של ספורט".

אצל סיני, השילוב בין סוגי העיסוקים יצר מה שהיא מכנה תפיסת מוסר בעייתית. "העבודה העיקרית שלי, זו שלוקחת כ-9 שעות ביום ומפרנסת, נתפסה בעיניי כ'לא חשובה', כמשנית ל'עיסוק האמיתי' - ששילם פרוטות. הרגשתי שאני בפיצול אישיות קרייריסטי בגלל זה, במיוחד כאן בארץ כשאנחנו מתקשים מאוד שלא להגדיר את עצמנו על פי העיסוק העיקרי שלנו. היום אני מבינה שזה לא בלבול, אלא תוצאה של זהות מורכבת - אני תופסת את עצמי כיותר ממשהו אחד, כיותר מבעלת סט כישורים אחד, והכתיבה 'מהצד' מאפשרת לי לתחזק כמה פרסונות שונות שהן כולן אני, ולתת לכולן לבוא לידי ביטוי".

בשביל אנשים שעובדים במשרה מלאה, מדובר על מלאכת מחשבת של איזון. "שם המשחק הוא ג'אגלינג", אומר ר'. "הכול מתערבב עם הכול. כמובן, העבודה כשכיר באה במקום הראשון כי יש עליך סוג של פיקוח וצריך לעמוד ביעדים ואילו בעסק הפרטי אתה מייצר את היעדים לעצמך. אבל אתה מתאים את עצמך לפי העומס בעבודה ולפי הדרישות. בטח עם כל מה שקשור למשפחה. ברגע שמנהלים את העסק נכון, הוא לא דורש ממך פול טיים ג'וב, אני גם לא מתעסק בדברים כאלו, אלא במקומות שדורשים תכנון וניהול נכון ומאמין בעבודת צוות טובה".