כך גוזר חמאס קופון אפילו על הייצוא של עזה

אם תהיתם איך למרות תיאורי המצב הכלכלי הנואש ברצועת עזה, הפסקת תשלומי המשכורות, עצירת כספי התרומות בשל התנהלות חמאס, וסגירת מעברי הגבול - הכלכלה ברצועה עדיין עם האף מעל פני המים, נושמת בקושי אבל חיה, הנה אחד ההסברים: מנתונים שהגיעו ל"גלובס" בימים אלה עולה, כי היצוא מרצועת עזה גדל במחצית הראשונה של 2018 ביותר מ-50% לעומת 2017.

סוחרי הרצועה מייצאים בעיקר תוצרת חקלאית, אך הטרנד השנה הוא ריהוט ומוצרי טקסטיל שהגידול ביצוא שלהם מסתכם לפי הנתונים שבידינו לכ-80%. עוד ענף יצוא מצליח הוא גרוטאות ברזל המשמשות לתעשיית המתכת, לבנייה בעיקר. ברצועת עזה יש כמויות גדולות של גרוטאות כאלה, והענף מעסיק מאות עובדים הנוברים באשפה (גם באתרי התנחלויות גוש קטיף שנהרסו בהתנתקות) בחיפוש אחר גרוטאות.

לפי נתוני ארגון "גישה" העוקב אחר המצב ברצועה, בכל אחת מהשנים 2005 ו-2006 יצאו מהרצועה כמעט 10,000 משאיות שהובילו סחורה ליצוא. רוב הסחורות שעליהן, כ-55%, נמכרו בישראל, כרבע מהן בגדה המערבית והיתר בחו"ל. בקיץ 2007, עם תפיסת השלטון ברצועה על ידי חמאס, סגרה ישראל את המעברים והיצוא מהרצועה נפסק כמעט לחלוטין. מספר המשאיות היוצאות הגיע למאות בלבד בכל שנה.

בנובמבר 2014, לאחר מבצע "צוק איתן" ובמסגרת הניסיונות לשיקום הרצועה, אישרה ישראל לראשונה שיווק סדיר של סחורה מעזה בגדה המערבית. בתחילה האישור ניתן לסחורה חקלאית בלבד, ובהמשך גם לתעשיית הטקסטיל והרהיטים. בחודש מארס 2015, התירה ישראל גם שיווק מספר סוגים של סחורה חקלאית מעזה בשטחה, ובספטמבר של אותה שנה הותר רשמית גם שיווק טקסטיל, ריהוט וגרוטאות ברזל מעזה בישראל.

מהנתונים שהגיעו לידינו עולה כי בשנת 2014 יצאו מהרצועה 232 משאיות עם סחורה ליצוא, ב-2015 בעקבות השינוי יצאו 1,461 משאיות, ב-2016 - 2,094, ב-2017 - 2,680, ובששת החודשים הראשונים השנה מעט יותר מ-2,000 משאיות, כלומר קצב שנתי של יותר מ-4,000 משאיות עם סחורה ליצוא. יעד היצוא העיקרי, כ-60% מהסחורות, הוא הגדה. בישראל רוכשים 25% מהסחורות והיתר מיועד לירדן ולמדינות אחרות.

מנסים לעקוף את המס של חמאס

מכירת הסחורות ליצוא מכניסה לרצועה את המזומנים הכל כך נחוצים להנעת הכלכלה, אבל יש לה כמובן גם צד שלילי. חמאס גובה מהיצואנים מסים ותמלוגים על כל סוגי הסחורות. כלומר, כל גידול בהכנסות היצואנים מוביל גם להגדלת תקציבי החמאס. לפי גורמים במערכת הביטחון, ההשקעות של ממשלת החמאס בצרכים האזרחיים של התושבים הן שוליות, ועיקר התקציב יוצא על החזקת עשרות אלפי לוחמי הארגון בזרועות הצבאיות, על בניית המנהרות ועל פיתוח רקטות וכלי נשק אחרים.

זו גם הסיבה לכך שרבות ממדינות העולם לא מעבירות כספים לבנקים ברצועה הנתונים לפיקוח חמאס, ובכלל זה משכורות לעשרות אלפי תושבים מקומיים העובדים בחברות זרות. חמאס דורש מס גם ממקבלי משכורות אלה, ורבים מהם פנו לרשות הפלסטינית למציאת פתרון. בראשית החודש פרסמה רשות המטבע הפלסטינית תקנות לתשלום משכורות אלקטרוני, והשבוע פורסם קול קורא לחברות פיננסיות בגדה ליישום המהלך. הפתרון יהיה באמצעות מעין כרטיסי אשראי נטענים שימולאו על ידי החברות המעסיקות בשכרם של העובדים, ואלה יוכלו להשתמש בכרטיסי האשראי הללו להוצאותיהם.

עדיין לא ברור איך בדיוק יקבלו העובדים העזתים את כרטיסי האשראי וכיצד ינסה חמאס לשלוט גם על משכורות אלה, אבל המהלך מעיד על עוד ניסיון של הרשות לעקוף פיננסית את כבלי השליטה של חמאס ברצועה. במסגרת זו, נפגש ראש הממשלה של הרשות הפלסטינית ראמי חמדאללה עם נציגי המדינות התורמות לרצועה, ודרש מהם להעביר את כל הכספים לתרומות דרך הרשות ולא ישירות לעזה.

חמדאללה מיישם בכך את מדיניותו של אבו מאזן למנוע את ההסדרה בין ישראל לחמאס, שלפי הפרסומים אמורה להביא כספי תרומות לשיקום הרצועה שלא דרך הרשות. השיחות על ההסדרה יתחדשו בקהיר ביום ראשון הקרוב.