כדאי שתתחילו לחסוך ליום גשום

בשבוע שעבר פורסם ב"גלובס" על מחקר של פורום קהלת על הכנסה בסיסית אוניברסלי ("במקום קצבאות לנזקקים, הנהגת הכנסה בסיסית לכולם", אלי ציפורי, 6.8.18). רעיון שמקבל הד ציבורי בשנים האחרונות ומשמעו שכל אדם זכאי לקבל קצבה קבועה, ללא קשר להכנסה, תעסוקה או מצב בריאותי. הרעיון זוכה לתמיכה הן בשמאל והן בימין הכלכלי, ואם כולם מסכימים - למה לא?

בשנת 2009 בדקו פרופ' ג'וני גל ופרופ' מיקי מלול את האפשרות ליישם UBI בישראל, ולפי החישובים שלהם רמה סבירה של הכנסה בסיסית היא בלתי אפשרית במסגרת התקציב. לכן הם הציעו חלופה שונה - מענק שנתי לכלל האזרחים בשנים שבהן הצמיחה גבוהה. והנה כעת, בחלוף כמה שנים, ד"ר מיכאל שראל וד"ר אורי כץ יוצאים עם הצעה חדשה, אלא שהפעם באורח פלא המספרים מסתדרים ואפשר לעבור בישראל להכנסה בסיסית, כבר מחר. כיצד זה יתכן?

התשובה היא כמובן באותיות הקטנות. ההצעה של שראל וכץ מבקשת לבטל כמעט לחלוטין את העיקרון הביטוחי - המדינה איננה אמורה להתחשב כלל במצבי חיים שונים של האזרחים. הם עצמם מרחיבים ביחס לפגיעה בהורים יחידנים (ובעיקר אימהות). בנוסף, ייפגעו נשים היוצאות לחופשת לידה ואנשים הזכאים לדמי אבטלה.

כך, ההכנסה הבסיסית שיקבלו כלל האזרחים בגילאי 25-54 בסך 1,297 שקל בחודש תחליף את דמי הלידה שמקבלת אישה ב-14 שבועות הראשונים של חופשת הלידה (בגובה השכר החודשי שלה), וזוג העתיד להביא ילד לעולם, במידה ושניהם עובדים, אמור לחסוך מראש לצורך כיסוי הוצאותיהם בתקופת חופשת הלידה.

אותו עקרון תקף גם לגבי דמי אבטלה. כיום אדם שעוזב את עבודתו לרוב זכאי לדמי אבטלה הקרובים לשכר שהורגל אליו. יש לזה הגיון כלכלי - לאפשר לאדם למצוא עבודה חדשה בנחת ובהתאם לכישוריו וצרכיו. שראל וכץ בהצעתם מציעים לבטל זאת.

המשותף לנקודות האלו הוא המעבר מעיקרון ביטוחי במדיניות הרווחה לטובת עיקרון האחריות האישית. המדינה איננה דואגת לחלשים אלא נותנת רשת ביטחון לכולם, ואם אנשים לא נערכו כראוי למצבי חיים שונים (לידה, אבטלה, אלמנות/גירושין) - זו התמודדות אישית שלהם. שראל וכץ באופן הגון מפרשים את השינוי העקרוני הזה:

"זוהי תפיסה המעמידה במרכז את האחריות האישית של הפרט לגורלו. תפיסה זו עומדת בניגוד חד לתפיסה הקיימת כיום במדינות הרווחה המודרניות, שלפיה מצב חברתי־כלכלי הוא במידה רבה גזרת גורל. ההתייחסות להכנסה בסיסית בתקשורת נוטה לפספס את הדיון הערכי הזה, ולעיתים אף לראות בהכנסה בסיסית פשוט כלי להגדלת רמת הפרוגרסיביות של המיסוי ושל תשלומי ההעברה".

בנוסף לשינויים המהותיים האלו, שראל וכץ מציעים את ביטול נקודות הזיכוי במס הכנסה כמקור מימון נוסף להכנסה בסיסית. זו הצעה טובה מבחינת מיתוג, למרות שהיא כמעט חסרת משמעות פרקטית. כל אזרח בישראל מקבל 2.25 נקודות זיכוי במס הכנסה, כלומר, פטור מתשלום מס עד להכנסה של כמעט 5,000 שקל בחודש ונשים והורים מקבלים נקודות זיכוי נוספות. כלומר, כבר כיום אנשים מקבלים 'קצבה', והחל מהכנסה מסוימת היא קבועה ועומדת על כ-500 שקל בחודש, אלא שרק אנשים עובדים מקבלים אותה, ברמות השכר הנמוכות מקבלים פחות ממנה, ואנחנו לא מפרשים אותה פסיכולוגית כקצבה.

בשורה התחתונה - המרוויחים העיקריים מההצעה של שראל וכץ, הם האנשים שמרוויחים מעט, אבל מסיבות שונות לא זכאים לקצבאות הקיימות. למשל, סטודנטית שלא עובדת או עובדת מעט ונתמכת על ידי ההורים, תקבל 1,189 שקל בחודש או 1,297 שקל בחודש אם היא מעל גיל 25. הרשו לי להמליץ לה לא להוציא את הכסף הזה על דרינק, היא תצטרך אותו כשתצא לחופשת לידה.

■ הכותב הוא כלכלן וחוקר במכון האקדמי לרפורמות מבניות, אוניברסיטת תל אביב