הנקראות ביותר

האומץ של מנכ"ל מזרחי טפחות עוד עלול לעלות לו ביוקר

ההחלטה של מזרחי טפחות לדחות על הסף את ההצעה של האמריקאים לקנס עתק של 342 מיליון דולר אינה טריוויאלית ● מנכ"לית לאומי, שספגה ביקורת על סגירת הקנס מול הרשויות בארה"ב, יכולה להיות מרוצה בזמן שהבנקים האחרים מסתבכים

אלדד פרשר / צילום: שלומי יוסף
אלדד פרשר / צילום: שלומי יוסף

1. השמחה לאיד של מנכ"לית לאומי

למי שעומד בראש תאגיד יש כמובן סיפוק והנאה גדולים עם כל השלמה של עסקה גדולה, הצלחה של צעדים ארגוניים שננקטו או הקדמת המתחרים ברעיונות עסקיים. אבל לפעמים, הסיפוק וההנאה אינם נובעים ממשהו שאתה עשית אלא מהצרות שאליהן נקלעו המתחרים. כן, אולי קשה להודות בקיומה של שמחה לאיד, אבל אין טבעית ממנה. מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, יכולה להרגיש בה כעת. היא עברה שבועיים חלומיים מבחינתה: בשבוע הראשון היא מכרה את לאומי קארד במחיר יפה והקדימה את הפועלים במכירת ישראכרט; ובשבוע השני היא יכולה הייתה לחכך ידיים בהנאה מהצרות שעוד נכונו לבנק מזרחי טפחות ולבנק הפועלים עם רשויות החוק האמריקאיות.

כזכור, לאומי שילם בסוף 2014 במסגרת ההסדר עם האמריקאים 400 מיליון דולר: 270 מיליון דולר למשרד המשפטים האמריקאי ו-130 מיליון דולר לרגולטור הפיננסי של מדינת ניו יורק. בעקבות ההסכם לאומי ספג אש משני הכיוונים: מהעיתונות הכלכלית, על ההודאות במעשים פליליים לכאורה ועל התנהלות בכיריו (בעיקר לשעבר), וממתחרי הבנק שלגלגלו על הטיפול הנמהר של רוסק עמינח בפרשה, על כך שהיא אצה לסגור אותה, התכופפה מול האמריקאים ונענתה לכל דרישותיהם. רוסק עמינח ביטלה את הביקורת הזאת בשיחות סגורות: חכו, חכו, היא אמרה, אתם עוד תראו איך בנק הפועלים ייצא מהפרשה וגם מזרחי טפחות. בדיעבד, היא צדקה: בין ששיחק לה המזל ובין שקראה את המפה בהתנהלות של האמריקאים או שהאמריקאים בחרו לטפל בלאומי לפני כולם, הבנק השכיל לחתוך את העניינים מול הרשויות האמריקאיות מוקדם מאוד ובקנס נמוך יחסית, למרות גובהו האבסולוטי.

ככל שהתארך הזמן, הפועלים ומזרחי טפחות רק הלכו והסתבכו. הזמן הוא פקטור משמעותי והוא לא משחק לטובת הנחקרים. ככל שהזמן מתארך, האמריקאים משתכללים והרעב שלהם לעוד קנסות רק מתגבר. למעשה, הפועלים ומזרחי טפחות שבויים כעת בידיהם של האמריקאים, לאומי כבר השתחרר מזמן מטבעת החנק שלהם.

הקנסות המרכזיים שהטיל משרד המשפטים האמריקאי על הבנקים

2. האם האומץ של אלדד פרשר ישתלם או שיעלה לו ביוקר?

ההחלטה של מזרחי טפחות, בניהולו של אלדד פרשר, לדחות על הסף את ההצעה של האמריקאים לקנס עתק של 342 מיליון דולר אינה טריוויאלית. "לא אומרים לאמריקאים לא, מקסימום מתחננים אליהם שירככו את הגזרה", אומר גורם במערכת הבנקאית. צריך להבין: הסכמה לקנס הכבד הייתה מוחקת למזרחי טפחות שנת רווחיות שלמה - לא מעט, אבל לא משהו שיסכן את יציבותו. פרשר יכול היה להסכים וללכת הלאה. הוא בחר לא להתכופף. אפשר להבין אותו ואת הדירקטוריון שלו: גובה הקנס שהתקבל באמת מנופח, בעיקר נוכח היקף הפעילות של הבנק מול לקוחות אמריקאים. הקנס מנופח בהשוואה לקנס שקיבל בנק לאומי לפני שלוש שנים מאותו רגולטור - 280 מיליון דולר, אך הוא מנופח גם בהשוואה בינלאומית.

מבדיקה שערכנו עולה כי במסגרת הקנסות שהוטלו עד כה על בנקים בגין העבירות הללו, מבקש משרד המשפטים להטיל על מזרחי טפחות את הקנס הרביעי בגובהו בעולם. רק קרדיט סוויס (עם 1.8 מיליארד דולר), UBS (עם 780 מיליון דולר) ויוליוס בר (עם כ-550 מיליון דולר) קיבלו קנס גבוה יותר. ברור שזה לא פרופורציונלי להיקף הפעילות הזניח של הבנק מול הלקוחות האמריקאים.

פרשר, אם כן, צודק, אבל רק העתיד ילמד אם הוא גם חכם. לא מדובר בדו-שיח בין רגולטור לגוף מפוקח, כמו בין הפיקוח על הבנקים לאחד הבנקים. מדובר בדו-שיח עם גופים הרבה יותר כוחניים, הרבה יותר מאיימים והרבה יותר נחושים. ייתכן שהאמריקאים לא יסכימו למו"מ והבנק ייאלץ לשלם את מלוא הסכום, שכן האלטרנטיבה תהיה הגשת כתב אישום.

3. הבעיה של פרשר הפכה גם לבעיה של מנכ"ל הפועלים

בזמן שרוסק עמינח אולי חיככה את ידיה בהנאה, בבנק הפועלים לבטח תפסו אתמול את הראש בקומת ההנהלה. איך הסתבכנו, הם אומרים לעצמם, מה יהיה גורלנו, אם ממזרחי טפחות דרשו 342 מיליון דולר, ואצלנו מדובר בהיקף לקוחות הרבה יותר גדול? שימו לב לפרופורציות: בהנחה שמזרחי טפחות ובנק הפועלים מפרישים בדוחותיהם פחות או יותר לפי אותם כללים ותחשיבים, הרי שבעוד מזרחי טפחות הפריש עד כה כ-45 מיליון דולר, בבנק הפועלים הסכום כבר הגיע ל-340 מיליון דולר. אנחנו בטוחים שמנהלי בנק הפועלים כבר עשו את החישובים בעצמם והגיעו לפוטנציאל קנס עצום, שסחרר את ראשם. בואו נגיד זאת כך: מדובר בסכומים מאוד גבוהים, שישפיעו בטווח הקצר והבינוני על רווחי הבנק, על יחס הלימות ההון שלו, ואולי אף על יכולת הצמיחה שלו באשראי וחלוקת הדיבידנד. עם זאת, אפשר להירגע, שום בנק מהשניים איננו במצב שמאיים על יציבותו.

אריק פינטו, מנכ"ל בנק הפועלים, קיבל את הירושה המעיקה הזאת מקודמו ציון קינן ומעורך הדין החיצוני של הבנק, פיני רובין, שהיה ועדיין דמות דומיננטית במו"מ עם האמריקאים. במהלך המו"מ הזה למדו בפועלים שאין אפשרות לעגל פינות, שאי-אפשר להתחכם, ואי-אפשר לבוא בגישה הישראלית של "יהיה בסדר". כנראה הם הבינו זאת מאוחר מדי.

4. הקנסות הם תחילתן של הסתבכות אחרת

סוף הסיפור עם האמריקאים הוא תחילת הסיפור עם הישראלים: די לראות את השלכות האירוע על לאומי ולהבין שתסריט דומה צפוי גם בפועלים ובמזרחי טפחות: לפני שלוש שנים וחצי הודיע היועץ המשפטי לממשלה שיבדוק אם יש לפתוח בחקירה פלילית נגד לאומי ובכיריו בפרשה הזאת ולפני כשנה הודיע סוף סוף היועץ כי אכן החליט לפתוח בחקירה.

לאור גרירת הרגליים האופיינית למערכת המשפטית, סביר שהפרשה הזאת תימרח עוד זמן רב עד שתתקבל החלטה - ואלה לא בשורות טובות לבכירי הפועלים ומזרחי טפחות. ליועץ המשפטי לממשלה לא תהיה ברירה אלא לפתוח בחקירה גם נגד בכירי הפועלים ומזרחי טפחות אחרי שאלה יחתמו על הסדר עם הרשויות בארה"ב. אם לא יעשה כך, החקירה של בכירי לאומי תצטייר כאכיפה בררנית. מדוע לאומי כן והפועלים ומזרחי טפחות לא? מדובר, הרי, באותו דפוס של פעולות חמורות.

וזה לא הכול: יש כבר מי שמוכן עם תביעות נגזרות או ייצוגיות נגד הבנק ובכיריו בעבר ובהווה הקשורים לחקירה, בדיוק כפי שקרה בלאומי. ובדיוק כפי שקרה בלאומי, הבכירים לשעבר ייאלצו להחזיר כמה מיליונים. כן, זה פירורים לעומת מה שהם הרוויחו (6 מיליון שקל), אבל זה עוד כותרות שליליות ועוד רעש תקשורתי, וממילא הבנקים הם התאגידים הכי שנואים במשק - הנה יש עוד סיבה לכך.

5. הסחטנות האמריקאית לא יודעת שובע

ההחלטה של משרד המשפטים האמריקאי להטיל על מזרחי טפחות קנס ענק היא דוגמה בולטת לכוחנות, ויש אף שמקצינים ואומרים בריונות, שמפגינים האמריקאים בחקירותיהם מול בנקים בעולם. המטרה שלהם היא כמה שיותר קנסות ואבוי למי שמתחכם. הם מביאים את הבנקים הנחקרים למצב שבו אין להם ברירה אלא לחתום ולשלם. הם מציבים אותם בין שתי ברירות: הודאה במעשים פליליים לכאורה ותשלום קנסות אדירים או פנייה לבית משפט, ועד סיום ההליך המשפטי הם יחטפו סנקציות כמו מגבלה על השימוש בדולרים, שתביא בפועל לפשיטת רגל. איזו ברירה, אם כן, יש לבנקים? לשלם ולשתוק או להסתכן בפשיטת רגל? מובן שהם ישלמו.

איך בעצם הכול התחיל? הממשל בארה"ב, בתקופת הנשיאות של ברק אובמה, חרת על דגלו מלחמת חורמה בתופעת העלמות המס של אזרחיו - לא רק מסיבות חוקיות, אלא גם מסיבות מוסריות. הממשל גם הבין שזו דרך מאוד יעילה להגדיל את קופת המדינה, שהייתה זקוקה ל"זריקת מרץ" אחרי המשבר הפיננסי של 2008. המשבר, כזכור, חשף את הבנקים ואת התנהלותם במערומיהם והפך אותם מטרה נוחה לרגולטורים. המלחמה הזאת כללה צעדים מגוונים, ואחד מהם היה "התלבשות" של הממשל האמריקאי על מעוז הסודיות הבנקאית - שווייץ.

בשנת 2011 החליטו הרשויות האמריקאיות לבדוק מה מסתתר מאחורי מסך הסודיות הבנקאית השווייצית והאם הבנקים במדינה סייעו לאזרחים אמריקאים להעלים מס בחסות הסודיות הבנקאית. הממצאים שנחשפו בפני הממשל גילו את מה שהיה ברור לכל בר בי רב: מכרה זהב, תרתי משמע, של העלמות מס. האמריקאים הבינו שמכרה הזהב הזה כולל גם פוטנציאל ענישה בקנסות אדירים - וכך אכן קרה.

האמריקאים הבינו עוד שלא כל הבנקים עשויים מקשה אחת ויש דרגות שונות של חומרה בסיוע שלהם ללקוחות אמריקאים. קטגוריה 1 היא המחמירה ביותר וכוללת אופציה להאשמה פלילית. מתוך רשימה של יותר מ-100 בנקים בשווייץ, 14 נכללו בקטגוריה 1, ולישראל נציגות מרשימה ברשימה המפוקפקת הזו: 3 מתוך 14 הבנקים הם ישראליים (לאומי, פועלים ומזרחי טפחות), ולכן הקנסות בהתאם.

האמריקאים מבינים שהם יכולים לשחק עם הזמן לטובתם: ככל שהחודשים נוקפים, כך גם מתיחת עצביהם של הבנקים הנבדקים מתארכת, סף השבירה שלהם יורד ופוטנציאל הקנס עולה. האמריקאים עוברים ביסודיות על מסד נתונים אדיר שכולל ירידה לרזולוציה משנת 2000. עם הזמן הם משכללים את הדרישות, מרחיבים עוד ועוד את יריעת הלקוחות הבעייתיים. בקיצור, האמריקאים ימצאו את כל הסיבות, מן היקב ומן הגורן, כדי לסחוט את הקנס המקסימלי מכל בנק.

6. ותמיד יש מרוויחים, גוזרי הקופונים מההסתבכויות הללו

היועצים המתווכים בין האמריקאים לבנקים הישראליים, עורכי הדין ורואי החשבון, מודים על כל הטוב הזה שנפל עליהם: ככל שהזמן מתארך, גם שעון החיובים שלהם עובד שעות נוספות. הדרישות הכבדות והמפורטות של הרשויות בארה"ב, שבהן העברת מסד נתונים אדיר, מיילים ומידע רב נוסף, מחייבים את הבנקים לשכור עורכי דין ומשרדי רואי חשבון. שכר הטרחה הוא לפי שעה, יותר הרבה עבודה, והשכר מרקיע שחקים.]

בבנק הפועלים, לפי הערכות, ההוצאות כבר עומדות על מאות מיליוני שקלים. מי שמוביל את הייעוץ מישראל הוא כאמור עו"ד פיני רובין ממשרד גורניצקי ושות', העובד בצמוד לבנק הפועלים ולבעלת השליטה שרי אריסון בנושאים רבים. בנוסף לכך, שכר הבנק את שירותיהם של עורכי דין אמריקאים ואת משרד רואי החשבון דלויט, שיסייע ויעבור על המתודולוגיה ועל מהימנות הנתונים שנאספו. באחרונה נאלץ הבנק גם לצרף מעין מפקח מטעם הרשויות בארה"ב. המפקח הוא אולי מטעם הרשויות, אבל את שכרו (הגבוה) משלם הבנק.

בנק לאומי השתמש בעיקר בעורכי דין אמריקאים, בעו"ד דליה טל ובמשרד דלויט שניהל את הנתונים שלו. זה עלה לו כ-200 מיליון שקל, כ-13% מהיקף הקנס. מזרחי טפחות שכר את KPMG, את משרד חודק ועורכי דין אמריקאים, ואפשר להעריך שהוצאותיו כבר הגיעו לעשרות מיליוני שקלים.

מיותר לציין שחגיגת היועצים הזאת, בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, היא מכיסם של הבנקים. עוד מקרה קלאסי שבו מנגנון השכר והעונש לא עובד ומעולם לא יעבוד, ואין מחיר אישי להסתבכות או לכישלון. הבנקאים שגרפו בזמנו עשרות מיליונים כל אחד (כיום השכר מוגבל) יחזירו כמה גרושים והבנק נאלץ לשלם הון תועפות בקנסות והון תועפות ל"מתווכים", שהפכו למרוויחים הגדולים מכל הפרשות הללו.

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!