הנקראות ביותר

הפעייה הרפה של הרמטכ"ל

הדרוזים, שמשרתים בדרך-כלל כלוחמים, לרוב מצטיינים. הרמטכ"ל אמור להיות הסנגור הראשי שלהם. הוא לא היה כזה בהודעתו

הרמטכ"ל גדי אייזנקוט / צילום: פלאש 90
הרמטכ"ל גדי אייזנקוט / צילום: פלאש 90

בשבוע שעבר התייחס הרמטכ"ל גדי אייזנקוט לפרשת חוק הלאום שמבקש להפוך את בני העדה הדרוזית, בין השאר, לאזרחים סוג ב'. זאת כאשר אנשים אלה היו מאז ומתמיד אזרחים למופת, הרבה יותר נאמנים למדינה ממספר לא קטן של אזרחים יהודיים, בין השאר בימין. הדרושים היו והינם, כידוע, אנשי צבא מצוינים, לא פחות מיהודים רבים שהלכו לשרת באפסנאות, למשל, או בעיתון "במחנה" או בכל עבודה ג'ובניקית אחרת. הם, הדרוזים, משרתים בדרך-כלל כלוחמים, לרוב מצטיינים. הרמטכ"ל אמור להיות הסנגור הראשי והעיקרי שלהם. הוא לא היה כזה בהודעתו. הודעה אנמית שאינה מבדילה בין מי שאחראי למהלך המטופש והמיותר, לבין מי שנפגע ממנו.

 ההגנה הרעועה על הדרוזים

"צריך להימנע מהכנסת מחלוקות פוליטיות לצבא", זו תמצית ההודעה של אייזנקוט. שזה כאילו אומרים שהשמש תזרח מהמערב. הודעה בנאלית וחיוורת מאין כמותה. בוודאי שהיא לא מבטאת כלל את העוול והכאב שנגרם לדרוזים, את כאבם של אלה המשרתים את המדינה בנאמנות. לעומת החרדים, למשל, עליהם קשה מאוד לומר זאת, בוודאי בתחום ההגנה על המדינה. החרדים אינם נותנים, אפילו בכוח, את השרות וההקרבה שמעניקים הדרוזים, מרצון.

ה"הגנה" שקיבלו הדרוזים ממפקדם הצבאי הייתה כפעיית השה. אני מבין (אך לא מקבל) שפוליטיקאים מרכינים ראשיהם בפני החרדים-דתיים והם חושבים, לדעתי בטעות, שאת החרדים הם צריכים יותר. לא כלוחמים, אלא כמצביעים בקלפי. חוק הלאום הוא הזדמנות לאנשי הצבא, ובראשם הרמטכ"ל, לזעוק נגד העוולות שעושים לולייני הימין בכוח הפרלמנטרי שניתן להם. אנשי הצבא היו יכולים, וצריכים, לזעוק את זעקת הדרוזי הנגזל והפגוע. להיות פה למצוקת הלוחם הנאמן המגלה לפתח שהנאמנות שלו היא חד סטרית, ושאין לו בעצם מדינה שהוא בה שווה בין שווים.

מעשה נבלה

מה שעשו ראש הממשלה בנימין נתניהו ועושי דברו לדרוזים הוא מעשה נבלה, פשוטו כמשמעו. זהו מעשה של "הכושי עשה את שלו, עכשיו אפשר לבעוט בו". אני מבין את המגבלות החלות על אנשי צבא. אבל אצלנו במדינה, ראש הממשלה ושאר בכירים בועטים כל הזמן במגבלות שהוטלו עליהם. ולעומת הדרוזים, הם, הפוליטיקאים שלנו עושים זאת למען עצמם.

למדינה, לכל מדינה, יש הרבה אויבים, ברור שהערבים הם מספר אחת. אבל צריך לצרף לרשימה גם פוליטיקאים החורגים מהגבולות שלהם ופוגעים בצורה קשה בדרוזים, מה שמהווה פגיעה חריפה במדינה ובביטחונה. אני יודע בוודאות כי בעת מצוקה הייתי מעדיף הגנה של הדרוזים מאשר של יהודים רבים.

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתכה אמר המנהיג המת