משפט / צלם: פוטוס טו גו
בשנים האחרונות חשפו בתי המשפט ליקויים חמורים בהתנהלות רשויות הרווחה לגבי הוצאת ילדים ממשפחות מוחלשות למשפחות אומנה. בשנת 2013 דנו 4 ערכאות של בתי המשפט בפרשת אימוצו של ילד ממוצא אתיופי על-ידי משפחה לבנה במקום על-ידי דודתו, בשנת 2015 דן בית המשפט בפרשת השמתה של ילדה לאב מוסלמי עובד זר במשפחת אומנה יהודית דתית, וכעת נחשפה פרשה שלישית הנוגעת לפעוט ממוצא אריתראי.
הילד, שכיום כבר מלאו לו 5, נולד לאם אריתראית השוהה בישראל באופן בלתי חוקי. הוא הובא לבית החולים בגיל שנה בשל שבר ברגלו, ומאחר שהרופאים חשדו כי הפגיעות בגופו נגרמו על-ידי האם, רשויות הרווחה עורבו, והתינוק הושם בקלט חירום. הפעוט שהה במרכז הקלט במשך שנה, במהלכה בית המשפט והרשויות עשו מאמץ לבנות עם האם תוכנית להשבת הבן לחזקתה, אך שיתוף-הפעולה מצידה היה חלקי ביותר, וכשמלאו לילד שנתיים, הוחלט להעבירו למשפחת אומנה, כדי שישהה בקרב משפחה חמה ויציבה ויזכה לתנאים הולמים.
בחלוף שנתיים האם חזרה לתמונה. היא שיקמה את חייה, מצאה עבודה ותמיכה כלכלית מסודרת ואף שכרה דירה המתאימה לגידול בנה. בתיאום רשויות הרווחה היא החלה להיפגש עם הבן אחת לשבוע למשך שעה, וכעת היא מבקשת לקבל את הבן בחזרה לחזקתה באופן מלא.
למרות התנגדות המדינה, בית המשפט לענייני משפחה החליט על העברת הילד ממשפחת האומנה בחזרה לחיק אמו, בתהליך הדרגתי המתפרש על פני חודשיים, והותיר פיקוח מסוים על האם גם לאחר מכן.
כל הצדדים הנוגעים לעניין הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר עסק פעם נוספת בבעייתיות הרבה הכרוכה בפער בין טובת הילד לגדול בקרב משפחת המקור, על כל מגבלותיה - לבין טובת הילד לגדול אצל משפחת אומנה או משפחה מאמצת, המספקות לו תנאים אובייקטיביים טובים בהרבה.
נוצר הרושם כי מרגע שהילד נקלט היטב במשפחת האומנה, שגשג וזכה לתנאי חיים משובחים - ירדה באופן ניכר המוטיבציה של רשויות הרווחה להשיבו לאמו, עובדת זרה קשת-יום וענייה, העובדת שעות רבות לפרנסתה וחסרת מעמד אזרחי מוסדר, מתוך ראייה פטרנליסטית שגויה של טובת הילד, ולכן רשויות הרווחה לא שקדו על תוכנית שיקום ושילוב של האם בחיי הילד. בית המשפט המחוזי יצא חוצץ נגד גישה זאת, ונאלץ להזכיר לרשויות הרווחה פעם נוספת כי מטרתן אינה למצוא לילד את המשפחה הכי טובה לגדלו, אלא לחתור להשבתו למשפחת המקור שלו, כל עוד זו אינה פוגעת בו באופן חריג ובלתי חוקי.
מסיבה זאת יש גם להעדיף משפחת אומנה שתתאים לרקע האתני התרבותי והלשוני של הילד וכן לאמונתו הדתית. במקרה זה, כמו במקרים הקודמים, הילד ממוצא זר הושם במשפחה ישראלית יהודית לבנה. ייתכן כי הדבר נובע מכך שאין הרבה משפחות ממוצא אתיופי או אריתראי שמתנדבות לשמש כאומנה, אך בכל מקרה התוצאה, גם הפעם, היא שבמשך 3.5 שנים קריטיות בחייו, מגיל שנתיים עד גיל 5.5, אישיותו של הילד עוצבה והוחתמה על-ידי הורי האומנה, השונים בתרבותם, שפתם ודתם ממשפחתו הביולוגית.
לאור ההבדלים העצומים בין אמו של הילד למשפחת האומנה, נשאלת כעת השאלה האם כלל ניתן להשיב את הילד לגדול אצל אמו, מבלי להסב לו נזקים נפשיים קשים. יצוין כי נושא זה, שהיווה טיעון קריטי בפרשות הקודמות, לא זכה הפעם להתייחסות מקיפה של שתי הערכאות המשפטיות, וללא חוות-דעת פסיכולוגיות לעזר, רק ימים יגידו אם המעבר צלח.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il