לרקוד עם הרוחות: יש מה לעשות בקיוטו, גם בשלהי הקיץ

כל הסיבות היו נגד הטיול הזה לקיוטו הלוהטת בשלהי הקיץ. יש עונות טובות יותר. האביב והסתיו הן העונות המומלצות לבקר ביפן. ובמיוחד פריחת הדובדבן הקצרה בתחילת אפריל והשלכת האדומה היפהפייה, הארוכה קצת יותר, בסביבות אוקטובר-נובמבר. בין שתי העונות הנחשקות הללו משתרע לו קיץ ארוך, איטי ומיוזע. ובקיוטו, המוקפת הרים וגבעות ורחוקה מהים - החום והלחות קשים מנשוא.

הקיץ מתחיל בעונה הגשומה ביוני, וממשיך בעונת הטייפון הצוברת את מלוא כוחה לקראת אוגוסט. ביפן אין מונסון כמו בחלקים אחרים של אסיה, אלא סופות טייפון, שזה גרוע בהרבה. זה גם הזמן של חופשת בתי הספר, ושל אובון - אחד החגים המשפחתיים ביותר, היוצר עומס אדיר על התחבורה הציבורית ועל בתי המלון. אבל בקיץ גם מתרחשים פסטיבלים ואירועים שחבל להחמיץ, וכל יום - ובמיוחד הערבים - הוא סוג של פנטזיה שומטת לסת.

בקיוטו רבתי, בירתה העתיקה של יפן במשך למעלה מאלף שנה ומרכזה התרבותי, יש כ-1,600 מקדשים בודהיסטיים וכ-400 מקדשי שינטו. לכל אחד ואחד מהם יש את הטקסים שלו והמועדים המיוחדים הקשורים אליו. לחלק מהמקדשים הללו צמודים גנים מהיפים בעולם. זה מבטיח עניין לכל יום מימי הביקור באזור, ארוך ככל שיהיה.

אל האכסניה שבה הייתי אמורה להתגורר הגעתי בעיצומה של סופת טייפון. כזאת שאין בה רווח בין הטיפות והרוח מעיפה את המטרייה לקצווי הרחוב. חדר ארבעת הטאטאמי שלי (ביפן מודדים את גודל החדר לפי מספר מחצלות הטאטמי שבו) היה צנוע ונעים, וכפיצוי על המרחב המצומצם ניבט מחלונו מקדש בודהיסטי שקט.

ליותר מזה לא הייתי זקוקה. הבניין עצמו היה בית עץ ישן ומלא אווירה, שהערצתי כל פרט שבו. זה היה בית מסוג הנקרא מאצ'ייה, שכנראה גרה בו בעבר משפחת סוחרים אמידה. בכלל, זו הייתה שכונה עם נופך נוסטלגי, רחובות צרים זרועים במקדשים, בתי מלאכה קטנים של מלאכות מסורתיות בקומת הרחוב ומגורים מעליהם בקומה השנייה, ואיזאקיות (בר יפני), שבהן הבעלים הקשישים מכירים את כל הלקוחות.

הפסטורליה לא ארכה זמן רב. שלוותי הופרעה למחרת בבוקר בצלצולי פעמון בלתי פוסקים. מבט חפוז החוצה גילה שהשכונה הרדומה השתנתה ללא הכר. תור ארוך של אנשים התפתל מהכניסה למקדש והלאה לעבר הרחובות הצדדיים ונראה היה כי אין לו סוף. ההכנות לאובון החלו.

 בחג האובון ביפן / צילום: גטי אימאג'

ממתקים מהעולם הבא

אובון הוא אחד המועדים החשובים בלוח השנה היפני. זהו החג להתכנסות משפחתית במובן הרחב ביותר של המילה. כי אל הכינוס המשפחתי הזה מוזמנות גם הנשמות של בני המשפחה שהלכו לעולמן.

באופן מסורתי, תולים פנסים במקדשים ובפתחי הבתים כדי להנחות את הרוחות להגיע אל יעדן. בבתי הקברות נוהגים לנקות את המצבות, לעטר אותן בפרחים ולהגיש מנחות לאלים במקדשים. כבר 500 שנה חוגגים אובון, ומקורותיו אינם בדיוק ידועים. אומרים כי המסורת החלה בהודו, עברה לסין ומשם למקומות אחרים במזרח אסיה ובסוף הגיעה גם ליפן.

עד מהרה התברר לי, למרבה האימה, כי אני שוכנת בלב ליבה של הסצנה. המקדש הבודהיסטי הצמוד אליי Rokudo Chinno-ji עמד בעבר על הדרך המובילה לבתי הקברות והמשרפות של העיר בצדו המזרחי של נהר הקאמו, ולכן ציין את הגבול בין העולם הזה לעולם הבא. פירוש השם רוקודו (בתרגום גס) הוא "ששת העולמות". לפי המסורת היפנית, הם כוללים שלושה עולמות עליונים ושלושה תחתונים. התחתונים הם ג'יגוקודו - הגיהינום, גאקידו - עולם הרוחות הרעבות וצ'יקושודו - עולם החיות. שלושת העולמות העליונים הם אשורהדו - עולם הכעס, קנאה ומלחמה מתמדת, נינדו - עולמם של בני האנוש וטנד'ו - עולם הישויות השמיימיות. לאחד מהם יישלח המת לפי מעשיו בעולם הזה. השנה, בגלל גל החום הקיצוני, שגבה גם חיי אדם, ציורי התופת הבוערת נעשו מוחשיים מתמיד.

בחצר המקדש ישנה באר, המקשרת לפי האמונה בין שני העולמות. בתחתיתה הגיהינום וממנה אמורות נשמות המתים לעלות באובון. בתקופה שלפני אובון נוהרים מאמינים, רובם קשישים, למקדש הזה. בפתח המקדש שורה של דוכנים ובהם אפשר לקנות ענף של עץ אורן הנקרא קויאמאקי, שיש לו תפקיד חשוב. מאחורי הדוכנים יושבים נזירים, והם כותבים על כפיס עץ את שם האבות שנפטרו. במרכז החצר נמצא הפעמון שמחובר אליו חבל עבה. כאשר מושכים בחבל ומצלצלים בפעמון מופיעה רוח המת ונצמדת לענף. את הענף הזה עם רוח האבות הדבוקה אליו לוקחים הביתה והוא נמצא בחברת החיים כל החג. מנהג זה נקרא רוקודו מאירי (Rokudo Mairi).

את המקדשים לכל אורך הרחוב מקשטים בחג במגילות מצוירות שהוצאו במיוחד לצורך האירוע, ועליהן ציורים מפורטים ומסמרי שער של הגיהינום, יצירתיות אינסופית של עינויים מסוגים שונים ומצבי צבירה שונים של גופת המת.

פתאום כל האווירה ברחוב השתנתה. אפילו חנות הממתקים התמימה למראה בפינת הרחוב התגלתה כטומנת בחובה סוד אפל. החנות, כך מסופר, שוכנת באותו מקום כ-400 שנה, ומנוהלת על-ידי אותה משפחה כבר 20 דורות. המסורת המקומית מספרת על אישה משונה שהייתה מופיעה כל לילה לאחר הסגירה לקנות ממתק. לאחר שישה לילות שבהם האישה הופיעה ברציפות, לעיתים בגשם שוטף, החליט בעל החנות לעקוב אחר דמותה המתרחקת.

כשעשה זאת, גילה כי הוא הולכת לבית הקברות והבין שבעצם היא רוח. היא הובילה אותו אל גופה שהתברר שהיא של אישה שמתה שבוע קודם לכן, בעודה בהריון. ליד גופתה התגלה תינוק בוכה ובידו ממתק. בעל חנות הממתקים הציל אותו ומסר אותו למנזר, שם גדל להיות נזיר בודהיסטי גדול וחשוב. לאחר מכן לא הופיעה האישה שוב. מאז נקראה החנות "חנות הממתקים של רוח הרפאים".

הממתק הזה, הנקרא "ממתק של רוח רפאים לגידול ילדים", הפך פופולרי מאז ועד היום, בעיקר בתקופת האובון ובמיוחד, למרבה התדהמה, בקרב נשים הרות. זהו בעצם סירופ סוכר שיוצקים לתבנית וכשהוא מתקשה שוברים אותו לחתיכות עם פטיש.

 בחג האובון ביפן / צילום: שאטרסטוק

אלף פנסים במקדש

בתקופת האובון מוארים המקדשים בלילה במאות פנסים ויוצרים אווירה קסומה. ברבים מהם נערכים טקסים הכוללים שירה, נגינה בכלים מסורתיים וכמובן ריקוד. בשעות הערב הטמפרטורה יורדת, וזו השעה הנעימה להסתובב בחוץ. דוכנים עם אוכל וצעצועים ומשחקים לילדים מוקמים בכניסות למקדשים שבהם נערכים אירועים, וזהו בילוי משפחתי נפוץ.

כל מקדש מתפאר בכמות הפנסים שבו, ולא מדובר על עשרות בודדות. מאות, ויש גם כאלה - כמו מקדש מיבו-דרה (Mibu-dera) - שבהם מנצנצים יותר מאלף פנסים. וגם לו יש מתחרים. לחוויה טוטאלית כדאי לנסוע לעיר נרה השכנה ב-14 או ב-15 באוגוסט, למקדש השינטו החשוב ביותר בעיר. במשך היום מסתובבים בשטחו הרחב צבאים ואיילים, ובערב הפסטיבל מודלקים בו 3,000 פנסים, בהם גם פנסי אבן עתיקים לאורך השבילים. הופעות תיאטרון מסורתי מוצגות לקול מוזיקה עתיקה והמקום הומה מבקרים, כי הפנסים הללו דולקים רק פעמיים בשנה.

חלק בלתי נפרד מהחג הוא הריקוד בון-אודורי. רוקדים כדי לקבל את רוחות המתים. רוקדים בכל מקום, במקדשים ובגינות הציבוריות. בדרך כלל בעיגול סביב במה מוגבהת במרכז שעליה יושבים המנגנים. הרוקדים לובשים בגדים מסורתיים ובאים מכל שכבות העם. הריקודים מורכבים מכמה צעדים פשוטים החוזרים על עצמם ולכן גם זרים יכולים להצטרף לחגיגה.

בטוקושימה, הנמצאת באי שיקוקו, כ-200 ק"מ מקיוטו, נערך כל שנה פסטיבל ריקודים בתקופת האובון. הפסטיבל מושך אליו כ-1.3 מיליון מבקרים כל שנה והוא חגיגה ארוכה של שמחה וריקודים ברחובות העיר. האובון נמשך שלושה ימים (כי אתם יודעים מה אומרים על אורחים ודגים שנשארים יותר משלושה ימים), ותאריכיו משתנים לפי האזור ביפן ולפי שימושים שונים בלוחות שנה (ירחי או שמשי). בקיוטו הוא נחוג באמצע אוגוסט.

בסיום החג מלווים את הרוחות בחזרה לעולם המתים. טקס הפרידה שונה ממקום למקום. בקיוטו הוא נקרא דאימונג'י Daimonji Gozan Okuribi והוא המרשים ביותר. ב-16 באוגוסט, עם רדת החשיכה, מדליקים על הגבעות וההרים המקיפים את קיוטו כתובות אש ענקיות מכל הכיוונים. מטרת הסימון היא לעזור לרוחות למצוא את דרכן בחזרה אל עולם המתים.

טקס פרידה אחר, מנטו נאגאשי Manto Nagashi נערך בארשיאמה בפאתי קיוטו על גדת הנהר. מניחים פנסי נייר בוערים על המים ומשיטים אותם במורד הזרם. מראה האש הבוערת והפנסים בחושך מרשים ומרגש במיוחד. כל אחד מתייחד עם מחשבותיו וזיכרונותיו בדרכו שלו. בעבור הזר, ההתייחסות השונה למוות בתרבות היפנית מעוררת מחשבה.

למחרת הפרידה נוהגים לערוך טקסים נוספים במקדשים כדי לוודא שרוחות רעות ותועות לא נשארו במקרה בחוץ. מציעים להן אורז ומשננים סוטרות כדי ללוות גם אותן חזרה אל העולם הבא.

 בחג האובון ביפן / צילום: גטי אימאג'

לא להרגיז את הרוחות

רוחות הן חלק מהותי מהדת ביפן. בשינטו, הדת העתיקה של יפן, רווחת האמונה כי אדם יכול להפוך לאחר מותו לרוח או לקאמי (ישות על טבעית). בבודהיזם, שהגיע ליפן במאה השישית לספירה, מאמינים בכוחות על טבעיים של נשמות המתים. רוח המת נחשבת טמאה וכועסת לאחר המוות, ויש לקיים טקסי טיהור, להתפלל ולהגיש מנחות כדי להפיס את דעתה.

בזכות טקסים אלו, נשמת המת הופכת לרוח אבות קדמונים אשר מגינה על משפחתה. אבל עד שרוח הנפטר לא הגיעה למעמד זה, היא ממשיכה לשוטט בין שני העולמות ועלולה לחזור לעולם החיים בכל עת. ביפן מאמינים שנשמות שלא זכו לטקסי טיהור, למנחות ולתפילות לאחר מותן, הופכות לרוחות זועמות הפוגעות בבני משפחתן החיים.

ישנה חשיבות רבה לקיום מנהגי ההלוויה ופולחני אבות. כדי להרגיע רוחות רפאים, דרוש טקס - כמו הכרזה על הרוח בתור אל - ואז הן הופכות לאלים אשר שומרים על בני האדם. נהוג לחשוב שכגודל רגשות הזעם של הרוח, כך היא תיטיב יותר עם בני האדם החיים לאחר שיצליחו לפייס אותה.

למרות ההרגשה המורבידית שמעוררים הטקסים, אובון הוא חג מאד שמח. היפנים של היום רואים בו סיבה למפגש משפחתי, לבילוי ולריקוד. גם זיקוקי די נור, הנקראים ביפנית פרחי אש, הם חלק מסורתי מחגיגות הקיץ. וכשהערב יורד והאוויר מתקרר על גדות הנהר עם אוכל ושתייה, מוזיקה, ריקודים וזיקוקים - אין דרך טובה מהם לסיים ערב קיץ.

 בחג האובון ביפן / צילום: שאטרסטוק

כך שורדים את הקיץ ביפן

מה לובשים: רבים, נשים וגברים, לובשים יוקאטה בחג - קימונו אוורירי מכותנה. השרוולים הרחבים ופתחי האוורור של היוקטה מתאימים בדיוק לקיץ. ההדפסים על הבד יסמלו משהו הקשור לעונה, כמו פרח המזוהה עם הקיץ. תיירים יכולים לשכור יוקאטה בחנויות ייעודיות ולהיכנס גם הם לאווירה.

אופנה עכשווית יכולות להמחיש שתי הרשתות היפניות הידועות ביותר במערב מוג'י ויוניקלו.

היפניות, אגב, אינן חושפות את כתפיהן ואת חזן אלא רק את הרגליים. חצאיות מיני מקובלות בין צעירות, אבל גופיות כלל לא.

מה אוכלים: בקיץ אוכלים אוכל קל וקר - למשל, אטריות אודון וסובה קרות - ושותים תה מאצ'ה קר. הקיץ הוא הזמן לאכול צלופחים. כיום משלבים אותם גם במנות פיצה (במקום אנשובי). גם מלפפון על מקל הוא חטיף נפוץ בירידי הקיץ. ואי אפשר בלי גלידה. הגלידה המיוחדת ליפן עשויה מרכיבים טבעיים כמו למשל אבקת מאצ'ה (תה ירוק), שעועית אזוקי אדומה ואפילו בטטה. לגלידה מוסיפים אצות דקות ומלוחות להעצמת הטעם ולהשבת המינרלים שאבדו לגוף בזיעה.

מלך הקיץ הוא הקאקיג'ורי - קינוח קרח מגולח (לעומת קרח כתוש למשל) המועשר בסירופ ותוספות אחרות. אין מרענן ממנו בחום ואפילו כבר המציאו עבורו פסטיבל חדש שבו מגישים מנחות של קאקיג'ורי לאל הקרח במקדש בנרה. חובה לשתות הרבה בקיץ ובכל פינת רחוב ביפן תוכלו למצוא מכונות שתייה.

מה קונים: מטרייה/שמשייה עם הגנה מקרינה היא הכרחית בקיץ. אליה יש להוסיף מניפה. מניפות מחולקות בכל מקום כאמצעי שיווק למוצרים או לאירועים. אך אפשר גם להתהדר במשהו איכותי יותר ואין כמו קיוטו למצוא בה מניפות בעבודת יד.

יפני לא יוצא מהבית בקיץ ללא מטפחת בד לניגוב הזיעה. דוגמאות מרהיבות של מטפחות יש בכל פינה ומעצבי-על כמו ויויאן ווסטווד מעצבים מטפחות יפהפיות במיוחד עבור הקהל היפני החובב מותגים מערביים.

אין כמו לבקר בחנויות ה-100 ין ביפן המלאות הפתעות, או בגרסאות המשודרגות שלהן, דון קיחוטה המלהיבה או טוקיו הנדס האלגנטית יותר. בחנויות אלו אפשר למצוא שלל המצאות לקיץ. צעיף שמקפיאים בפריזר ושומר על הקור, ספריי לרענון הפנים, פדים סופגי זיעה לבתי השחי ולחזה כדי לא להיות מובך חלילה ברבים עם כתמי זיעה, צמידים שמשנים צבע כשהקרינה עולה כאמצעי אזהרה וכמובן הלהיט היפני: כפפות באורכים שונים עם מקדם הגנה לקרינה לנהיגה או רכיבה על אופניים. שמירת העור הצח היא חובה.

טיפול קיץ לשיער: ועוד טיפ: מספרה ביפן היא חוויה מעולם אחר. בקשו טיפול קיץ לשיער. הטיפול כולל חפיפה בחומרים מרעננים וריחניים ומסאז עמוק לקרקפת. עונג שמיימי.

מידע מעשי | 

אירועי אובון בקיוטו:

אובון (החג שבו מבקרות רוחות המתים) OBON 15-13 באוגוסט.

רוקודו מאירי (הטקס שבו מזמינים את רוחות המתים) Rokudo Mairi 10-7 באוגוסט

מנטו נאגאשי Manto Nagashi (טקס פרידה מהרוחות ליד הנהר בארשימה) ARASHIYAMA 16 באוגוסט.

g Daimonji Gozan-Okuribi Festival (פרידה מהרוחות עם כתובות אש על הגבעות) 16 באוגוסט.

מחוץ לקיוטו:

אווה אודורי AWA ODORI ( חגיגת הריקודים בטוקושימה) TOKUSHIMA 15-12 באוגוסט.

שוגן מנטורו CHUGAN MANTORO (פסטיבל הפנסים במקדש קאסוגה בנרה) Kasuga Taisha 15-14 באוגוסט.

פרטים נוספים בלשכת התיירות בתחנת הרכבת המרכזית.