פני שוק ההון לעידן עם מיעוט בעלי שליטה וריבוי סכסוכי שליטה

נראה כי בשנים האחרונות מתרחבת התופעה של חברות, רבות מהן גדולות ומובילות בתחומן, הנפרדות מבעליהן לטובת החזקה נרחבת של הציבור ושל הגופים המוסדיים

אדוארדו אלשטיין / צילום: איל יצהר
אדוארדו אלשטיין / צילום: איל יצהר

בעקבות התפטרותו של ישראל ברמן, הדרמה שהתעוררה בימים האחרונים סביב זהותו של יו"ר דירקטוריון שופרסל בעקבות רצונו של אדוארדו אלשטיין להמשיך להיות גורם דומיננטי בניהול עסקיה, גם לאחר שחדל להיות בעל השליטה בה (באמצעות חברת דסק"ש), מפנה זרקור למספרן הגדל בשנים האחרונות של החברות הציבוריות בשוק ההון המקומי המתנהלות ללא גרעין שליטה.

למרות שהבורסה בתל-אביב נחשבת לריכוזית יחסית לעולם, והרוב הגדול של החברות הנסחרות בה נמצאות תחת שליטת בעלים יחיד או שותפים בודדים, נראה כי בשנים האחרונות מתרחבת התופעה של חברות, רבות מהן גדולות ומובילות בתחומן, הנפרדות מבעליהן לטובת החזקה נרחבת של הציבור ושל הגופים המוסדיים.

מקרים כאלה מובילים בדרך כלל לחיזוק העצמאות של הנהלת החברה, ומאפשרים לעומדים בראשה לקדם מהלכים משמעותיים, שלעיתים נמנעו מלבצע תחת בעל שליטה, ולעיתים מאפשרים להצעיד אותה לכיווני צמיחה שהוגבלו טרם לכך על ידי בעל המניות הדומיננטי.

הסיבות לשינויי ההחזקה ולפרידה מבעל שליטה מגוונות, ונגזרות מחד מהחלטות רגולטוריות שונות ומנגד מהצרכים המשתנים של בעלי השליטה - ומובילות, בין אם מבחירה ובין אם מאילוץ, פעמים רבות להותרת החברה שבבעלותם ללא בעל מניות מרכזי.

המקרה האחרון של אלשטיין הנמצא בכותרות, שכלל מכירת נתח של 16.5% ממניות שופרסל  תמורת כ-850 מיליון שקל, נעשה ככל הידוע בשל צרכי ההון של דסק"ש, אחרי עלייה ברמת המינוף שלה ופירעונות חוב נרחבים שהיא נדרשת לבצע בשנתיים הקרובות.

מלבד שיפור יחס המינוף של דסק"ש ושיפור הגמישות הפיננסית, ההון המשמעותי שנוצר לדיסקונט השקעות  בעקבות המכירה יוכל לתמוך בחלוקת דיבידנדים שתבצע, אולי עוד השנה, העשויים להגיע בעקיפין לאי.די.בי פתוח, גם היא בשליטתו של אלשטיין.

שני מהלכים בולטים שנעשו בשנתיים האחרונות בחברות גדולות של מעבר לניהול ללא גרעין שליטה היו בחברת האנרגיה פז ובחברת הנדל"ן כלכלית ירושלים. 

במקרה של פז, אחרי 17 שנה במהלכן הייתה השליטה בחברה בידיו של צדיק בינו, ב-2016 הוא נאלץ להיפרד ממנה בשל חוק הריכוזיות, שקבע כי עליו לבחור עד סוף שנת 2019 בין המשך ההחזקה בפז, הנחשבת להחזקה ריאלית, לבין החזקתו בנכס הפיננסי שלו - הבנק הבינלאומי. עם סיום שליטתו בפז, התפטר בינו גם מתפקידו כיו"ר החברה, ושני ילדיו התפטרו גם הם מהדירקטוריון. פרידתו של בינו מפז נעשתה בצורה חלקה, כשעל הצד הניהולי המשיך להיות אחראי המנכ"ל הוותיק יונה פוגל, העומד בראשה של פז מאז 2007.

באותה שנה התרחשה החלפת שליטה מסוג אחר לגמרי בחברת הנדל"ן כלכלית ירושלים. שלא כמו במקרה של פז, פרידתו של אליעזר פישמן מהשליטה מכלכלית ירושלים נעשתה בעקבות חוסר יכולתו לעמוד בפירעון חובותיו לבנק, בתקופה בה עסקי החברה סבלו ממשבר כלכלי גדול ברוסיה וגם באוקראינה, שם הייתה מרוכזת חלק משמעותי מפעילותה.

הקשיים הפיננסים אליהם נקלע פישמן, והובילה לתקופה לא קצרה של חוסר ודאות לגבי עתיד החברה, הובילו את בנק לאומי לקדם את מכירת עיקר מניותיו ולמינוי מנהלים מיוחדים לצורך כך. זמן קצר לאחר מכן, החלה החברה, תחת ניהולו האקטיבי של המנכ"ל דודו זבידה, העומד בראשה מאז 2013, לנקוט צעדים פיננסיים אגרסיביים לשיפור מצבה. כחלק מכך היא עברה מאבקי כוחות והצעות רכישה שונות, וכיום בעל המניות הבולט בה הוא דוד פורר, שלקח חלק במאבקים אלה, כשתחת ניהולו של זבידה היא ממשיכה להתפתח ולהתקדם.

בדרך לשינויי שליטה נוספים

במבט קדימה, ניתן להעריך כי בתקופה הקרובה יתבצעו שינויי שליטה בכמה חברות גדולות נוספות, שהבולטות ביניהן אשר עסקאות בגינן כבר עומדות על הפרק הן חברות הביטוח כלל והפניקס. 

במקרה של כלל ביטוח, שגם בה אלשטיין כיום הוא בעל המניות העיקרי (באמצעות אי.די.בי), החברה נמצאת למעשה בשליטת שליח של הפיקוח על רשות ההון, ומכירת מניותיה מתבצעות בהתאם למתווה שאושר בביהמ"ש, כשתחת זאת, היא חוותה חילופי מנהלים בחודשים האחרונים לאחר מתיחות ארוכה ששררה בין המנכ"ל הקודם, איזי כהן, לבין אלשטיין.

לעומתה הפניקס, שבשליטת קבוצת דלק של יצחק תשובה, נמצאת כבר כמה שנים "על המדף", ולמרות חוסר הוודאות לגבי זהות בעליה העתידיים, בינתיים היא מנוהלת היטב כבר תקופה ארוכה על ידי אייל לפידות.