אול דה סינגל ליידיס: קונות לבד בתים

עם תוחלת חיים גבוהה יותר וקריירות מכניסות, נשים לא נשואות מעל גיל 55 מחפשות "בתים ללא זיכרונות רעים"

נשים / צילום:shutterstock
נשים / צילום:shutterstock

לאה הופמן חיפשה בית חדש כדי להתחיל את השלב הבא בחייה. היא לא היתה זקוקה לשטח רב, ומכיוון שהיא חיה לבד הבית החדש היה צריך להתאים אך ורק לצרכים של עצמה. לדבריה, היא מצאה בדיוק מה שחיפשה, בדמותו של בית בפרדייז ואלי, אריזונה, שעלה 1.7 מיליון דולר. בינואר היא נכנסה לגור בו.

איזה שלב בחיים מתחילה הופמן? היא גרושה בת 60 עם ילדים מבוגרים. היא מכרה את חברת ייעוץ ההשקעות שהקימה ב-2007, ועכשיו היא מוכנה למשהו חדש. "אני מתחילה לגמרי מההתחלה", היא אומרת. "אני אוהבת שינויים".

מאז 1981 הפכו נשים לא נשואות שגילן גבוה מ-55 לפלח הדמוגרפי מהיר הצמיחה ביותר בקרב רוכשי הבתים, בהשוואה לכל הקטגוריות אחרות. זאת על פי ניתוח נתוני לשכת מרשם האוכלוסין של ארה"ב שערך רלף מקלכלן, מייסד וכלכלן ראשי של וריטס אורביס אקונומיקס באלמדה, קליפורניה.

זוגות נשואים מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בקרב רוכשי בתים, ונשים לא נשואות מהוות את הקבוצה השנייה בגודלה. אך אשתקד היוו נשים מבוגרות פנויות 8.2% מסך רוכשי הבתים - כמעט פי שניים בהשוואה לשיעורן לפני 20 שנה, לדברי מקלכלן. מספר הבתים שקונות נשים אלה גדול כמעט פי שניים ממספר הבתים של מקביליהן הגברים.

ממשיכות הלאה
 ממשיכות הלאה

זה זמן רב שמספר הנשים המבוגרות הלא נשואות עולה על מספר הגברים המבוגרים הפנויים, וזה משקף את העובדה ששיעור הגברים המתחתנים שוב לאחר גירושיהם גדול ממספר הנשים, וכן את העובדה שגברים מתים בגיל צעיר יותר מנשים.

אך העלייה הדרמטית ברכישות הבתים בקרב נשים מבוגרות משקפת משהו נוסף. נשים רבים בשלב זה של החיים רוצות בית משל עצמן, לדברי ג'סיקה לוץ, מנהלת תובנות דמוגרפיות והתנהגותיות בהתאחדות סוכני המקרקעין הלאומית (NAR). לוץ מציינת גם שהתארכות תוחלת החיים הממוצעת - וכן המשך העבודה עמוק לתוך הגיל השלישי - מעניקים לרוכשים קשישים את הביטחון הנחוץ לקחת משכנתא ל-30-15 שנים.

מבחינתה של הופמן, שדבריה משקפים את הלוך הרוח של נשים אחרות, קניית הבית היא יותר מעסקה פיננסית גרידא. "אין שום זיכרונות רעים בבית הזה, ואני אעשה הרבה כדי לא ליצור שום זיכרונות כאלה", היא אומרת.

בשלהי שנות התשעים בנו הופמן ובעלה לשעבר בית משפחתי בפרדייז ואלי. מכיוון שהם גידלו שני בנים, הם עיצבו לעצמם בית בן כ-557 מ"ר עם אגף של חדרי שינה ואזור משחקים לילדים. מכיוון שהופמן הקדישה 60 שעות בשבוע לניהול החברה שלה, שיקוליה העיקריים היו שהבית יהיה בקרבת בית ספר, חנות מכולת ומכבסת ניקוי יבש.

לאחר הגירושים, ב-2005, עברה הופמן לבית בן כ-464 מ"ר בפרדייז ואלי כדי שהילדים יוכלו להמשיך באותו בית הספר. בית זה מוצע כעת למכירה תמורת 1.475 מיליון דולר.

לאחר מכן החליטה הופמן לקנות בית קטן וקל יותר לתחזוקה. לא היה קל למצוא לה בית חדש, מכיוון שהבתים בפרדייז ואלי גדולים יותר, אומרת סוכנת הנדל"ן שלה, ג'ואן לוינסון. בסופו של דבר מצאה הופמן בית בשטח כ-297 מ"ר עם שני חדרי שינה, וקוטג' זעיר ונפרד עם חדר שינה אחד. הבית היה קרוב למסעדות ולחנויות. היה לו גן מעוצב ונוף שנשקף להרי קאמלבק. הופמן מספרת שהשאירה מאחור את כל הרהיטים הישנים שלה, והזמינה רהיטים שמתאימים לבית החדש כדי "להתחיל מאפס".

"אני יכולה להגיע ברגל לכל מקום"

מרי ג'ו ולנטיין בליית' ובעלה לשעבר גידלו שלושה ילדים בבית בן כ-650 מ"ר בפרבר הינסדייל 3 היוקרתי בשיקגו. הם התגרשו ב-2005, ושבע שנים לאחר מכן רכשה בליית' בית בן כ-743 מ"ר בוייל, קולורדו, שאותו מחשיבים היא ושני בניה הבוגרים וחובבי הסקי ל"בית המשפחה", לדברי בליית'.

היא חיכתה עד שבנה הצעיר סיים את לימודי התיכון שלו כדי להציע למכירה את הבית בהינסדייל, ומכרה אותו ב-2016. באותה שנה היא מכרה גם את החברה לעריכת אירועים לחברות שהקימה לפני יותר מ-25 שנה. לאחר מכן היא עברה לדירה בת שני חדרי שינה בשכירות חודשית של 8,000 דולר בטראמפ אינטרנשיונל הוטל אנד טאוור במרכז העסקי של שיקגו. הדירה השכורה פתחה לה את הדלת ל"חיים שונים לחלוטין", ומיקמה אותה בקרבת מסעדות, חנויות יוקרתיות ורכיבה באופניים לחוף אגם מישיגן. הדבר היחיד שמטרידה אותה הוא ההוצאה החודשית עבור בית שאינו בבעלותה.

משום כך, ביוני שילמה בליית' בת ה-56 מקדמה עבור דירה במחיר 3.2 מיליון דולר עם ארבעה חדרי שינה ב-Renelle on the River, בניין בן 18 קומות שנבנה כעת בקרבת מגדל טראמפ. הדירה החדשה שלה תאפשר לה להמשיך לגור בלב העיר "שבו אני יכולה להגיע ברגל לכל מקום", אומרת בליית'.

לפני שנה פגשה בליית' בגבר שעמו יש לה כעת מערכת יחסים. הוא מתגורר בהינסדייל, הפרבר שאותו עזבה, ומגדל שני ילדים בגיל העשרה. בליית' מציינת שאין לה שום תוכנית לחזור לפרברים. "הפרק הזה כבר הסתיים עבורי", היא אומרת. "אני רוצה להיות חלק ממשהו הרבה יותר אנרגטי".

בית שיכיל גם את הילדים

בקרב "קונים בשנות החמישים המוקדמות לחייהם" יש ביקוש רב ל"בתים רב-דוריים" או למקומות שבהם יכולים לגור יחד הורים מזדקנים, ילדים בוגרים שעדיין לא הגיעו לשלב המוכנות לעזוב את הקן, וילדים מתחת לגיל 18, לדברי לוץ מ-NAR. לורה אקרמן חיפשה בית כזה. לאחר שסיימה נישואים שארכו 33 שנה, היא רצתה לעזוב את הבית שבו התגוררה 20 שנה באזור המפרץ.

"בעונת החגים הילדים ישבו איתי ואמרו לי שהם רוצים שאעבור לחוף המזרחי", אומרת אקרמן בת ה-57. תחילה היא צחקה והתעלמה מהבקשה, אך לאחר מכן החלה לשקול אותה. שניים מילדיה חיים בחוף המזרחי, וילד שלישי חי בספרד.

מה שהשפיע על החלטתה היתה העובדה שלפני שמונה שנים נפל בנה הצעיר מעץ וכמעט מת מנזק מוחי. הוא התאושש וכיום הוא גבר צעיר ובריא שמסיים את לימודי הקולג', אך חוויה זו לימדה אותה "לא לקחת אפילו יום נוסף אחד כמובן מאליו".

באפריל חתמה אקרמן על חוזה רכישה של בית בסגנון קולוניאלי על מגרש בן כ-20 דונם במנדהאם, ניו ג'רזי, שם למדה בבית הספר התיכון. בבית ששטחו כ-650 מ"ר יש שישה חדרי שינה ושבעה חדרי אמבטיה - אידיאלי לזמנים שבהם מבקרים שלושת ילדיה ואמה. מתישהו, כשהילדים יתחתנו ויביאו לה נכדים, יוכלו כולם להתאסף בבית.

אקרמן, שעדיין נמצאת בתהליך פריקת המזוודות, אומרת שהיא מצפה בשמחה להצטרף לכנסייה ולמועדון קריאה, לחזק את הקשרים עם חברים ותיקים וליהנות מהקרבה הפיזית לילדיה. "אני בהחלט מרגישה שההתחלה החדשה הזאת נותנת לי חיים חדשים".