"לא נאפשר הסכם דרקוני בין הבנקים לחברות האשראי"

הפיקוח על הבנקים מזהיר את הבנקים הגדולים מחתימה על הסכמי תפעול דרקוניים עם חברות כרטיסי האשראי. בכירים בפיקוח על הבנקים מסרו ל"גלובס" כי "לפי הנחיה שיצאה למערכת הבנקאית בתחילת יולי, הבנקים נדרשים להעביר לפיקוח על הבנקים את הסכמי התפעול. לפי החוק אנחנו נדרשים לאשר את ההסכמים של הבנקים הגדולים. הפיקוח לא יאשר הסכמים שלא יעמדו בחוק וברוח החוק, לרבות הסכמים שיפגעו ביכולת של חברת כרטיסי האשראי לפנות ללקוח בהצעות, לדוגמה למתן אשראי".

האזהרה של בנק ישראל מגיעה בעקבות סדרת הכתבות שפרסמנו בשבוע האחרון ב"גלובס", מהן עולה כי הבנקים הגדולים יצליחו לפצות את עצמם על הפרידה מחברות כרטיסי האשראי שנכפתה עליהם בעקבות רפורמת שטרום.

בימים אלה מגבשים בנק הפועלים ובנק לאומי הסכמי תפעול חדשים מול חברות כרטיסי האשראי שעדיין בשליטתם. מדובר בהסכמים שמסדירים את מערכת היחסים בין הבנק לחברת כרטיסי האשראי בכרטיס המשותף שהן מנפיקות ללקוח הבנק. הכרטיסים שמנפיקים הבנקים מהווים כמעט 80% משוק כרטיסי האשראי. הפרמטר המרכזי בהסכם הוא חלוקת ההכנסות מהלקוח, אך הוא לא היחיד.

מהדוחות הכספיים של חברות כרטיסי האשראי עולה כי אשתקד שילמו שלוש החברות לבנקים מעל ל-800 מיליון שקל, אך לפי הערכות המספר גדול יותר, שכן חלק מהתשלומים מתחבאים בסעיפים אחרים בדוחות הכספים.

עד היום להסכם התפעול לא הייתה משמעות דרמטית, שכן חברות כרטיסי האשראי ממילא היו חלק מהבנק, וחלוקת ההכנסות הייתה העברת כסף מכיס אחד לכיס השני והרווח נותר במשפחה המורחבת. אלא שכעת המצב השתנה שכן על הבנקים למכור את החברות, והסכם התפעול הפך להיות פרמטר קריטי לרווחיות החברות.

 חברות כרטיסי האשראי מעבירות כמיליארד שקל בשנה לבנקים

הסכמי התפעול מסדירים את כל מערכת היחסים בין הבנק לחברת כרטיסי האשראי בעבודה מול הלקוח. החשש הוא שההסכמים החדשים צפויים להיות דרקוניים לטובת הבנקים. הבנקים נמצאים בעמדת כוח ברורה: הם צינור ההפצה והשיווק המרכזי של החברות, שנאלצות להתפשר בשורה של פרמטרים, שהמשותף להם הוא הרחקת חברות כרטיסי האשראי כמה שיותר מהלקוחות, והפיכתם למתפעל טכני של הכרטיסים.

השאלה שעומדת כרגע על הפרק, היא עד כמה יצלול בנק ישראל לאותיות הקטנות של ההסכמים או יסתפק בכך שההסכם גובש בהסכמת הצדדים, על אף שבפועל חברות כרטיסי האשראי אולצו להתכופף. בכירים בפיקוח מבטיחים לבדוק את ההסכמים מקרוב, והמילים "רוח החוק" הן מילות המפתח בדברי הבכירים, שכן אפשר להיות בטוחים שהבנקים יתחמו על הסכם שעומד בכל הקריטריונים של החוק היבש, אבל השאלה היא אם הם לא ימצאו פרצות שיעקפו את "רוח החוק".

כך למשל, החוק קובע כי אין לשנות את הסכם התפעול בין הבנק לחברת כרטיסי האשראי שבשליטתו במשך 3 שנים לאחר המכירה. אלא שבפועל ישראכרט ולאומי קארד נאלצות לוותר על ההגנה הזו, ולחתום על הסכם נדיב יותר כלפי פועלים ולאומי, אחרת הבנקים פשוט לא ימכרו את כרטיסיהם, ויעדיפו למכור ללקוחות כרטיסים מהחברות המתחרות - הפועלים ימכור את כרטיסי לאומי קארד וכאל ולאומי ימכור את כרטיסי ישראכרט וכאל - מהם ירוויחו יותר כסף. השאלה היא האם הפיקוח יצליח למנוע את המצב הזה.

בפיקוח על הבנקים מתייחסים בתגובתם גם ליכולת של חברות כרטיסי האשראי לפנות אל לקוחות הבנקים ולהציע להם מוצרים ובראשם למשל הלוואות, שמהווים תחרות לבנקים. לשם כך יצטרכו בפיקוח על הבנקים להתערב בסעיפים קריטיים בהסכם, הקשורים להעברת מידע בין הבנקים לחברות כרטיסי האשראי, אך אין זה מספיק. גם אם לחברות כרטיסי האשראי יהיה את המידע הנדרש הם עלולות לחשוש להיות אגרסיביות מול לקוחות הבנק. הסיבה לכך היא שבנק שיראה שהחברה נוגסת לו בלקוחותיו באופן משמעותי עשוי פשוט להפסיק ולהפיץ את כרטיסיה.

לכן לאמירה של הפיקוח על שמירה על רוח החוק יש חשיבות, שכן לפיקוח יש את הסמכות להתערב ואת היכולת המקצועית להבין בסעיפים הקטנים והאותיות של ההסכם. ימים יגידו עד כמה הסמכות של הבנק המרכזי תבוא לידי ביטוי בפועל. 

לא מאוחר לשנות

מטרת רפורמת שטרום הייתה להגביר את התחרות במערכת הבנקאית במגזר משקי הבית והעסקים הקטנים. בשבוע האחרון הצגנו את הסיבות לכך שהרפורמה עלולה להחמיץ את מטרתה, ולהביא לכך שחברות כרטיסי האשראי יישארו גוף מוחלש, שיתקשה להתחרות בבנקים, ושכתוצאה מכך הריביות של  האשראי הצרכני בכלל יעלו.

אבל עדיין לא מאוחר לשנות את המצב. בחברות כרטיסי האשראי גם טמון פוטנציאל עסקי לא מבוטל, והראיה לכך היא שגופי השקעות זרים ומכובדים מפגינים התעניינות ורצינות ברכישתן. התערבות אמיתית של בנק ישראל באותיות הקטנות של הסכמי התפעול הם צעד ראשון והכרחי. אלו הצעדים שצריך לעשות בכדי שהרפורמה תצליח ולא תישאר רק "על הנייר".

1. פתרון למקורות המימון

רפורמת שטרום רצתה שחברות כרטיסי האשראי יהפכו לשחקן משמעותי בתחום האשראי הצרכני. אלא שכדי שזה יקרה, החברות צריכות חיזוק בתחום מקורות המימון, באמצעותם הן מעמידות את האשראי לצרכנים. כיום החברות נהנות ממקורות מבנק האם שלהן, שמעמיד אותם בעלות נמוכה. אחרי ההפרדה זה כבר לא יקרה, והן יצטרכו לגייס מקורות חדשים, שיהיו כנראה יקרים יותר, מה שיביא לכך שהחברות יגלגלו את ההתייקרות הזו בריבית שהן גובות מהלקוחות.

יש כמה אפשריות כדי להימנע ממצב זה. אפשרות ראשונה היא לתת לחברות כרטיסי האשראי גישה ישירה אל בנק ישראל באמצעות חלונות אשראי. חלונות אשראי הן הלוואות לזמן קצר שהבנק המרכזי מעמיד לבנקים בעלות נמוכה. בעיקרון בנקים מרכזיים לא אוהבים כל כך את הכלי הזה בכלל ובפרט במקרה זה בו חברות כרטיסי האשראי הן כלל לא בנק. יחד עם זאת למען המטרה של הכנסת שחקנים משמעותיים לשוק האשראי הצרכני, אולי כדאי לבנק ישראל לשקול זאת לחיוב.

פתרונות נוספים בסוגיית מקורות המימון, הן שהרוכש של חברת כרטיסי האשראי ישיג במסגרת ההסכם התחייבות מהבנק המוכר להמשך קבלת קווי אשראי באותו מחיר נמוך ממנו נהנתה החברה עד כה.

פתרון נוסף יכול להגיע מהמשקיעים המוסדיים. בין המוסדיים לחברות כרטיסי האשראי קיים פוטנציאל לסינרגיה רבה - המוסדיים נהנים מנזילות גבוהה המחפשת תשואה, ואין להם את מערך החיתום והתפעול להלוואות צרכניות שקיים בחברות כרטיסי האשראי. אלא ששיתוף פעולה שכזה צריך להיות מעוגן ברגולציה, והרגולטורים הרלוונטיים - בנק ישראל ורשות שוק ההון - אף צריכים לייצר כלים ותמריצים להגברת שיתוף הפעולה הזה, בכדי להביא לתחרות יעילה יותר מול הבנקים.

2.שיתוף פעולה בין הרגולטורים

חברות כרטיסי האשראי הן מן יצור כלאיים מבחינה רגולטורית. הפיקוח עליהן נשאר בידי בנק ישראל, על אף שאינן בנקים, בעוד יתר גופי האשראי החוץ בנקאיים מפוקחים על ידי רשות שוק ההון. הרציונל היה בין היתר שהחברות יהפכו לאחר ההפרדה לבנקים בעצמן, אלא שכיום הערכה היא שסיכוי לכך קלוש.

על אף שחברות כרטיסי האשראי הן גוף אשראי חוץ בנקאי, ומכיוון שהן מפוקחות על ידי בנק ישראל הן צריכות לעמוד בדרישות נוקשות יותר לעומת גופי אשראי חוץ בנקאי אחרים. הדרישות האלה במתבטאות בפרמטרים שונים בהם דרישות איסור הלבנת הון, שיווק הלוואות ועוד. לכן חשוב להשוות את הדרישות ביניהן ליתר הגופים.

זאת ועוד, פוטנציאל ההשבחה של חברות כרטיסי האשראי טמון בכך שהן ייכנסו לתחומי פעילות חדשים כגון הפצת מוצרים פיננסים, פעילות בתחום הפינטק, סינרגיה עם עולם הסלולר ועוד. לפי הערכות, הגישה של בנק ישראל תהיה לעודד את החברות להיכנס לתחומים חדשים, והוא ייטה לאשר להם זאת.

אלא, שאם החברות ירצו למשל להיכנס לפעילויות הקשורות לעולם הביטוח, הן יצטרכו לקבל אישור גם מרשות שוק ההון בראשות דורית סלינגר. היות ובין הרגולטורים יש מתיחות וחילוקי דעות על נושאים רבים - בין היתר היה ויכוח קשה בין בנק ישראל לאוצר בשאלה מי מהם יפקח על חברות כרטיסי האשראי - קיים כאן פוטנציאל לחיכוכים, ואין זה טריוויאלי שרשות שוק ההון תאפשר לחברות להיכנס לתחומי פעילות שתחת פיקוחה. לכן בכדי שהרפורמה תצליח והחברות יהפכו לשחקן משמעותי, הרגולטורים השונים ובמיוחד בנק ישראל ורשות שוק ההון חייבים לעבוד בשיתוף פעולה.

3. מענה מהיר ויעיל לשינויים בשוק

רפורמת שטרום היא רפורמה גדולה ומורכבת בשוק מורכב שנשלט על ידי הבנקים, המכירים אותו על בוריו. ישנם שינויים רבים הצפויים בשוק, וקשה לדעת איזה דינמיקה תיווצר בשוק ולאיזה כיוון הוא ילך: האם חברות כרטיסי האשראי יהפכו לשחקן חזק ומשמעותי בשוק, או ילכו וייחלשו עד שיהפכו לשחקן תפעולי טכני של הבנקים.

כדי שלא נגיע למצב בו מתממש התרחיש השני, חייב להיות פיקוח הדוק ויעיל על יישומה של הרפורמה. אמנם הוקמה ועדת יישום בה חברים הנציגים הרגולטוריים השונים, אבל לא בטוח שהיא מספיק יעילה, ונמצאת עם היד על הדופק.

לוועדה צריכה להיות ראייה הוליסטית ויכולת לבחון את מצב השוק לעומקו, כמו למשל אם חברת כרטיסי אשראי מסוימת גדלה בפעילות אשראי צרכני, האם זה מוביל לכך שפתאום הבנקים מקטינים משמעותית את הפצת כרטיסיה בכדי להחלישה.

פרמטר חשוב להצלחת פעילות הוועדה הוא היכולת שלה לזהות כשלים ולתקנם במהירות, מבלי להיקלע למאבקי כוח בין הרגולטורים, שכן לזמן התגובה לשינויים בשוק משמעות קריטית.